הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:אמירה לגוי בשבת"

-המג"א (ס"ק ד): ס"ל לרמ"א ששמחת חתן וכלה עדיפא טפי משאר דבר מצווה ומותרת אמירה לגוי אפי' באיסור דאו'.

-הגר"א: הרמ"א כתב זאת לפי בעל העיטור שמותרת אמירה לגוי לצורך מצווה אפי' באיסור דאו', א"כ לדידן דלא קיי"ל כוותיה, גם בזה אסור. וכ"מ מהגר"ז (סי' שלח ס"ג).

מקור הדין: בגמ' בעירובין (סז: סח.): ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה. אמר להו רבה: נייתו ליה חמימי מגו ביתאי! א''ל אביי: והא לא ערבינן! א''ל נסמוך אשיתוף. א''ל הא לא שתפינן! נימרו ליה לנכרי ליתי ליה. אמר אביי בעי לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף דאמר רב [יוסף אמר רב] כהנא כי הוינן בי רב יהודה הוה אמר לן בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא לבתר הכי אמר ליה: מאי בעית לאותביה למר? אמר [ליה דתניא] 'הזאה שבות' ו'אמירה לנכרי שבות', מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת אף אמירה לנכרי שבות ואינה דוחה את השבת! א''ל ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה? דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים.

ונחלקו הראשונים כיצד להסביר את תשובת רב יוסף לאביי:

-לעניין מילה:  

פסק השו"ע (סי' שלא ס"ו): מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת לפיכך אם לא הביא איזמל למילה מערב שבת לא יביאנו בשבת אפילו במקום שאין בו אלא איסור דרבנן שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת. ולומר לאינו יהודי לעשותם אם הוא דבר שאם עשהו ישראל אין בו איסור אלא מדרבנן אומר לאינו יהודי ועושהו ואם הוא דבר שאסור לישראל לעשותו מן התורה לא יאמר לאינו יהודי לעשותו. הגה: (ועיין לעיל סימן ש''ז).''

-לעניין מצווה, צורך גדול ומקצת חולי:

השו"ע פסק כרמב"ם וכתב (סי' שז ס"ה): דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לאינו יהודי לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לאינו יהודי בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער ויש אוסרין. הגה: ולקמן סימן תקפ''ז פסק להתיר ועיין לעיל סימן רע''ו דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא ועיין שם סעיף ג':

[רואים מדברי השו"ע שאפילו לצורך מצווה דרבנן מותר, ואפילו המצווה הזאת תעשה רק מחר .]

כתב המג"א (ס"ק ז) ש'צורך הרבה' היינו דווקא במקום הפסד גדול ורק אז אפשר להתיר אמירה לגוי באיסור דרבנן [ואפי' לישראל יהיה מותר לעשות איסור דרבנן בשינוי, ויתבאר להלן בע"ה], הא לאו הכי-אסור.

הרמ"א מתאר מנהג שסמכו על בעל העיטור, אמירה לגוי אפי' באיסור דאו' לצורך מצווה, ומקל בזה רק במקום צורך גדול. וכ"כ המשנ"ב (סי' רעו ו-שז) שהעיקר כהחולקים, שאסור.

∙כתב המשנ"ב (סי' רעו ס"ק כ) שבמקום מצווה דרבים כגון שנקרע העירוב וכדו', כדאי הוא בעת העיטור לסמוך עליו. וכ"כ בלווית חן (סי' יז) אך שלכתחילה יחפש אמירה לאמירה (כדלהלן).

∙ועוד כתב המשנ"ב (סי' שלא ס"ק כב. ע"ד הרמ"א לעיל) שהסומך על בעל העיטור לעניין מילה לא הפסיד ובעיקר לעניין הוצאה שרבו הפוסקים הסוברים שכהיום אין לנו רה"ר מה"ת. וכ"כ בלווית חן (סי' ק).

ויש המחמירים בזה (שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קכא) ועוד).

[וצ"ע אם יהיה מי שיתיר בזה במקום מקצת חולי, שהרי קיי"ל (סי' שכח סי"ז) שדווקא לצורך חולה כל גופו/נפל למשכב, מותר לישראל לעשות איסור דרבנן בשינוי. ונראה מוכרח שא"א להתיר].

11. בדבר שאינו אסור מצד הדין אלא בתורת חומרא:  

כ"כ המשנ"ב סי' שז ס"ק ח. אך לעניין דבר האסור משום עובדין דחול כתב (סי' שיג ס"ק נו) שאסור לומר לגוי לעשותו.

בסי' רעו ס"ג כתב הרמ"א: ומותר לומר לאינו יהודי לילך עימו לטול נר דלוק כבר הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר בעלמא.

וכתב המשנ"ב (ס"ק כט) שאין להקל בזה אלא לבני תורה, שלא יבואו להקל בשאר דברים.

-אסור לטלטל בשבת נר שהיה דולק בביה"ש, אך נחלקו הראשונים (סי' רעט) האם יועיל לעשות תנאי מע"ש שיטלטל את הנר לאחר שיכבה. השו"ע (סי' רעט ס"ד) פסק שכן, והרמ"א הביא שנוהגים להחמיר, אך מ"מ ע"י גוי מותר דמשום שנוהגים כך הווי כאילו התנה בתחילה (ולעניין אמירה לגוי ניתן לסמוך על התנאי).  

- המשנ"ב בסי' שח (ס"ק טו) לעניין כלשמל"א כתב שמותר ע"י גוי לטלטלו גם מחמה לצל.

ובשש"כ (פ"ל הע' עב) כתב ליישב, דכלי שמלאכתו לאיסור קיל טפי דהיהודי יכול לטלטלו להדיא לצורך גו"מ . ועוד שיכול להערים לטלטלו לצורך גו"מ אפי' עיקר כוונתו מחמה לצל.

חשוב לדעת, שכאשר הותרה אמירה לגוי-הותרה גם ההנאה ממלאכתו. אך כאשר הותרה הרמיזה לגוי, עדיין נותר איסור הנאה ממלאכת גוי בעינו, ומותר רק ע"פ הכללים שנתבארו בסי' שכה בדיני גוי שעשה בשביל ישראל (עי' משנ"ב ס"ק יא).

1.  בגמ' (קנ.): מתני': לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים: גמ': (פשיטא) מ''ש הוא ומ''ש חבירו? אמר רב פפא חבר נכרי. מתקיף לה רב אשי אמירה לנכרי שבות! אלא אמר רב אשי אפילו תימא חבירו ישראל הא קמ''ל לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים אבל אומר אדם לחבירו 'הנראה שתעמוד עמי לערב?' כר' יהושוע בן קורחה ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מ''ט דרבי יהושע בן קרחה? דכתיב 'ממצוא חפצך ודבר דבר'-דיבור אסור הרהור מותר.

ונמצאנו מגמ' זו:

וכ"פ השו"ע (סי"ט): סחורה הנפסדת בשבת על ידי גשמים או דבר אחר או אתי בידקא (פירוש נחל או אגם מים) דמיא ומפסיד ממונו או שנתרועעה חבית של יין והולך לאיבוד מותר לקרות אינו יהודי אף על פי שודאי יודע שהאינו יהודי יציל הממון. וכן מותר לומר לאינו יהודי כל המציל אינו מפסיד כמו בדליקה שהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד. ויש מי שאומר שלא התירו אלא בדליקה דוקא (ועיין לקמן סימן של''ד):''

וכ"כ בסי' שלד (סכ"ו) אלא ששם לא הביא דעת הרשב"א.

3. הרמ"א (סכ"ב): כל דבר שאסור לומר לאינו יהודי לעשותו בשבת אסור לרמוז לו לעשותו אבל מותר לרמוז לו לעשות מלאכה אחר שבת (אור זרוע).