9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול חמץ"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 13: | שורה 13: | ||
כעין זה כתוב גם בספר '''הלכות גדולות''' (יא פסח ד"ה ומאן), שחובת הביטול נלמדת מן הפסוק "תשביתו שאור מבתיכם", ואם מצא חמץ אחר שביטל, לא חייב עליו משום 'בל יראה ובל ימצא'. וכן כתב ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ב ב) שמצות השבתה האמורה בתורה, היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר הארץ. כן כתב גם '''שיבולי הלקט''' (רו) בשם אחיו '''ר' בנימין נר"ו''', שמהתורה די בביטול, דכתיב 'תשביתו'. | כעין זה כתוב גם בספר '''הלכות גדולות''' (יא פסח ד"ה ומאן), שחובת הביטול נלמדת מן הפסוק "תשביתו שאור מבתיכם", ואם מצא חמץ אחר שביטל, לא חייב עליו משום 'בל יראה ובל ימצא'. וכן כתב ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ב ב) שמצות השבתה האמורה בתורה, היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר הארץ. כן כתב גם '''שיבולי הלקט''' (רו) בשם אחיו '''ר' בנימין נר"ו''', שמהתורה די בביטול, דכתיב 'תשביתו'. | ||
והביאו לזה ראיה גם מן התרגום לפסוק, שמתרגם: {{ציטוט|"שַׁבְעַת יוֹמִין פַּטִּירָא תֵיכְלוּן בְּרַם מִפַּלְגוּת יוֹמָא דְמִיקַמֵּי חַגָּא '''תְבַטְּלוּן''' חָמִיר מִבָּתֵּיכוֹן..."<ref>כן הוא בתרגום יונתן, וכן תירגם אונקלוס, אלא ששם במקום המלים: "מפלגות יומא דמיקמי חגא", כתב "ביומא קדמאה".</ref>.}} | והביאו לזה ראיה גם מן התרגום לפסוק, שמתרגם: {{ציטוט|"שַׁבְעַת יוֹמִין פַּטִּירָא תֵיכְלוּן בְּרַם מִפַּלְגוּת יוֹמָא דְמִיקַמֵּי חַגָּא '''תְבַטְּלוּן''' חָמִיר מִבָּתֵּיכוֹן..."<ref>כן הוא בתרגום יונתן, וכן תירגם אונקלוס, אלא ששם במקום המלים: "מפלגות יומא דמיקמי חגא", כתב "ביומא קדמאה".</ref>.}} | ||
גם ה'''ריטב"א''' (ו א ד"ה אמר רב יהודה) הביא בשם יש מפרשים, שהביטול מועיל להינצל מאיסור, לפי שאחר הביטול, שוב אין עליו תורת לחם, וכוונתו לשיטת רש"י הנ"ל, וכן מובא פירוש זה ב'''רבנו יהונתן''' על הרי"ף שכשמבטלו מתורת אוכל, הוי כמי שטח פניה בטיט<ref>אמנם הביאו הם גם את דעת הראשונים הרווחת, שהוא מדין הפקר וכדלהלן.</ref>. | |||
'''תוספות''' (פסחים ד ב ד"ה מדאורייתא) הקשו על פירוש זה, והוכיחו שהשבתה היא ביעור החמץ מן העולם: | '''תוספות''' (פסחים ד ב ד"ה מדאורייתא) הקשו על פירוש זה, והוכיחו שהשבתה היא ביעור החמץ מן העולם: | ||
| שורה 89: | שורה 89: | ||
=== פירוש 'ודעתיה עילוה' === | === פירוש 'ודעתיה עילוה' === | ||
==== פירוש רש"י ==== | |||
'''רש"י''' (ו ב ד"ה ודעתו) כותב שהביטול נועד מחשש שאם אדם ימצא חמץ שחשוב הוא בעיניו, עלול הוא לחוס עליו מלשורפו, וישהה אותו אפילו רגע, ובכך עובר הוא על איסור 'בל יראה ובל ימצא'. אמנם אם ביטל הוא את החמץ קודם הפסח, לפני שהגיע זמן איסורו, אינו עובר, שהרי השבית את כל החמץ. | '''רש"י''' (ו ב ד"ה ודעתו) כותב שהביטול נועד מחשש שאם אדם ימצא חמץ שחשוב הוא בעיניו, עלול הוא לחוס עליו מלשורפו, וישהה אותו אפילו רגע, ובכך עובר הוא על איסור 'בל יראה ובל ימצא'. אמנם אם ביטל הוא את החמץ קודם הפסח, לפני שהגיע זמן איסורו, אינו עובר, שהרי השבית את כל החמץ. | ||
<BR/>'''תוספות''' (ד"ה ודעתיה) הקשו על רש"י, שלפי | <BR/>מדברי רש"י מבואר שהחשש הוא שמא ימצא חמץ לאחר כניסת החג, שהרי קודם לכן אין איסור בל יראה ובל ימצא. והדברים מתאימים להמשך דברי הגמרא, שאומרת שאם מוצא לאחר זמן האיסור, כבר אינו יכול לבטלו. | ||
<BR/>לכן מפרשים התוספות ש'ודעתו עליה' הכוונה שהיא חשובה בעיניו ואינה בטילה מאליה כמו פירורין. כן נראה שמפרש גם ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ג א ד"ה מ"ט), אף שבהמשך דבריו כתב גם כלשון רש"י 'דלמא משהי לה פורתא', דמשמע דווקא כשמשהה אותה, אך לפי תוספות אפילו בלא שמשהה כיון שאינה בטלה מאליה עובר עליה. כן נראה שפירש גם '''רבנו ירוחם''' (ה א לח ג). | |||
'''תוספות''' (ד"ה ודעתיה) הקשו על רש"י, שלפי שיטתו אינה מובנת קושית הגמרא מיד לאחר מכן, שיבטל את החמץ לכשימצא אותו, והרי הוא חס עליה מלבטלה? | |||
<BR/>ב'''מהרש"א''' (ד"ה ודעתיה) העיר שבאמת רש"י לא פירש שחס עליה מלבטלה, אלא שחס עליה מלשרפה. אלא שתוספות לומדים שממילא, כיון שבאותו רגע שחס עליה מלשרפה, ודאי גם חס עליה מלבטלה. אך ה'''פני יהושע''' (ו ב ד"ה אמר רבא) באמת מתרץ שאין כוונת רש"י שהוא משהה אותה כדי לזכות בה לעצמו, אלא חס עליה מלשרפה כדי לתת לבהמת הפקר או לנכרי שלא בטובת הנאה וכיו"ב, ובתוך זמן זה יעבור על בל יראה ובל ימצא. | |||
<BR/> | |||
==== פירוש התוספות ==== | |||
לכן מפרשים התוספות ש'ודעתו עליה' הכוונה שהיא חשובה בעיניו ואינה בטילה מאליה כמו פירורין. ולהלן (כא א ד"ה ואי) כותבים התוספות שמדוייק מדברי הגמרא, שכל זמן שלא מצא את הגלוסקא אינו עובר עליה בבל יראה ובל ימצא, ואפילו לא ביטל את החמץ<ref>ב'''בית חדש''' (תלד ג) משמע שבגלוסקא יפהפיה כיון שחשובה היא, אפילו שאינו יודע עליה, עובר עליה בב"י וב"י. ולכאורה אינו מובן, דזה נגד דברי התוס' ונגד הגמרא שדווקא לכי משכחת לה ודעתיה עילוה עובר עליה.</ref>. | |||
כן נראה שמפרש גם ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ג א ד"ה מ"ט), אף שבהמשך דבריו כתב גם כלשון רש"י 'דלמא משהי לה פורתא', דמשמע דווקא כשמשהה אותה, אך לפי תוספות אפילו בלא שמשהה כיון שאינה בטלה מאליה עובר עליה. כן נראה שפירש גם '''רבנו ירוחם''' (ה א לח ג). | |||
ב'''רבנו יהונתן''' על הרי"ף (ו ב) תולה את מחלוקת רש"י ותוספות הכא, במחלוקת לעיל לגבי טעם הביטול. שלפי רש"י שפירש שהביטול פועל על החמץ לעשותו שאינו שווה ממון, ממילא גבי גלוסקא כשמוצאה וחושב עליה לאוכלה ומשהה אותה, הרי שמחשיבה, וממילא עובר עליה בלאו. אבל לפי תוס' שהביטול פועל הוצאת החמץ מרשותו כהפקר, בגלוסקא כיון שאינה בטלה מאליה כפירורין, יש חשש שלא יוציאנה מיד ויפקירנה, וממילא יעבור עליה באיסור. | ב'''רבנו יהונתן''' על הרי"ף (ו ב) תולה את מחלוקת רש"י ותוספות הכא, במחלוקת לעיל לגבי טעם הביטול. שלפי רש"י שפירש שהביטול פועל על החמץ לעשותו שאינו שווה ממון, ממילא גבי גלוסקא כשמוצאה וחושב עליה לאוכלה ומשהה אותה, הרי שמחשיבה, וממילא עובר עליה בלאו. אבל לפי תוס' שהביטול פועל הוצאת החמץ מרשותו כהפקר, בגלוסקא כיון שאינה בטלה מאליה כפירורין, יש חשש שלא יוציאנה מיד ויפקירנה, וממילא יעבור עליה באיסור. | ||
| שורה 110: | שורה 119: | ||
ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רב יהודה) כותב שהביטול צריך להיות בשעת הבדיקה. | ה'''ריטב"א''' (ד"ה אמר רב יהודה) כותב שהביטול צריך להיות בשעת הבדיקה. | ||
ב'''צל"ח''' (ו ב ד"ה אמר רב יהודה) כתב שמלשון רב יהודה 'הבודק צריך שיבטל' מדוייק שהביטול צריך להיות בשעת הבדיקה. שהרי אם לא כן היה לו לומר, 'צריך שיבטל'. והוסיף שכן מוכח גם מהמשך הגמרא שמקשה ונבטליה בד' או בה', שבזה רואים שהיה פשיטא לה בדברי רב יהודה שהוא הצריך לבטל כבר בערב בשעת הבדיקה. | |||
== אופן ונוסח הביטול == | == אופן ונוסח הביטול == | ||
| שורה 121: | שורה 132: | ||
<BR/>כעין זה הלשון ב'''רא"ש''': (א ט): "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא בערתיה ליבטיל ולחשיב כעפרא דארעא", וכן הוא ב'''טור''' (אורח חיים תלד). | <BR/>כעין זה הלשון ב'''רא"ש''': (א ט): "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא בערתיה ליבטיל ולחשיב כעפרא דארעא", וכן הוא ב'''טור''' (אורח חיים תלד). | ||
<BR/>הלשון ב'''רבנו יהונתן''' על הרי"ף (ו ב): "כל חמירא דברשותי דלא ידענא ליה השתא ולא חמיתיה השתא להוי חשיב כעפרא" | <BR/>הלשון ב'''רבנו יהונתן''' על הרי"ף (ו ב): "כל חמירא דברשותי דלא ידענא ליה השתא ולא חמיתיה השתא להוי חשיב כעפרא" | ||
<BR/>ב'''פסקי הרי"ד (ו ב): "כל חמירא דאיכא ברשותי ולא חמית ליה ליבטיל ולהוי כעפרא". | <BR/>ב'''פסקי הרי"ד''' (ו ב): "כל חמירא דאיכא ברשותי ולא חמית ליה ליבטיל ולהוי כעפרא". | ||
<BR/>ב'''רבינו ירוחם''' (ה א לח ג): "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה", וכתב רי"ף "דלא ידענא ביה ליהוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא". | <BR/>ב'''רבינו ירוחם''' (ה א לח ג): "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה", וכתב רי"ף "דלא ידענא ביה ליהוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא". | ||
<BR/>ב'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ג ז): "כל חמץ שיש ברשותי שלא ראיתיו ולא ידעתיו, הרי הוא בטל והרי הוא כעפר" | <BR/>ב'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ג ז): "כל חמץ שיש ברשותי שלא ראיתיו ולא ידעתיו, הרי הוא בטל והרי הוא כעפר" | ||