הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול חמץ"

=== אם צריך ביטול לחמץ שאינו ידוע ===

== אם צריך לבטל בפה ==

אמנם לפי הפירוש של המאירי בסוף דבריו, שצריך לגרוס '''דדעתיה עלויה''' כלומר, שהיתה דעתו עליה מאז, ואף שלא ידע עליה מ"מ כיון שיפה היא הרי שחס עליה, א"כ עובר עליה למפרע. ולכן הצריכוהו חכמים לבטל קודם זמן האיסור, ולגמור בדעתו שאפילו ימצא חמץ שיקר הוא בעיניו, אין הוא רוצה בו אלא מבטלו מכל וכל, ובכך ניצל הוא מאיסור גם למפרע.

<BR/>כן יש לומר גם בדעת התורי"ד, שפירש ש'ודעתו עילוה' הוא החשש הוא שמא ישהנה ויבוא לאכלה, יוצא מזה, שכאשר שמוצא את הגלוסקא לאחר זמן איסור, כבר אי אפשר לו לבטלה ועובר עליה בבל יראה ובל ימצא.

ה'''רא"ש''' (א ט) כתב להדיא שלא כדברי התוספות. על דברי הגמרא שקס"ד שחיוב הביטול הוא משום פירורין, כתב הרא"ש שקס"ד שכיון שלא מצאם בבדיקה עובר עליהם בבל יראה ובל ימצא, אע"פ שאינו רואה אותם ואינו יודע שהם בביתו. ואף שדחתה הגמרא ואמרה שפירורין בטלים מאליהם, מ"מ לגבי גלוסקא שאינה בטלה מאליה, עובר עליה בבל יראה ובל ימצא אף שאינו יודע על קיומה.

<BR/>גם ב'''טור''' (אורח חיים תלד) כתב במפורש שהביטול שתיקנו חכמים מועיל שאם נשאר חמץ בבית שלא מצא, שלא יהא עובר עליו. משמע שלולי הביטול היה עובר אף שלא מצאו, וזה היפך דברי התוס' והר"ן.

<BR/>ולשיטתם יש ליישב את קושיית הגמרא 'לכי משכחת לה ליבטלה', היינו שעד השתא הבינה הגמרא שאיירי במוצא הגלוסקא קודם זמן איסור, ולכן אינו עובר עד שמוצאה, ומ"מ חיישינן שמא ישהה לאחר זמן האיסור ויעבור. וכעת שואלת הגמרא שעל כל פנים יבטל לכשימצא, דהיינו '''קודם''' זמן האיסור, ומתרצת שמא ימצא '''לאחר''' זמן האיסור, וכבר יעבור למפרע. כן יישב דברי הרא"ש ב'''קרבן נתנאל''' (ג).  

== ביטול על ידי שליח ==