הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"

[[#מחלוקת הראשונים אם הלכה כרבן גמליאל או כחכמים|להלן]] יתבאר שישנן שתי אפשרויות בראשונים ליישוב הסתירה.<BR />דרך ראשונה היא לומר שמה שפסק שמואל הלכה כרבן גמליאל, זהו רק לאפוקי מדעת ר' אליעזר שאומר שזמן קריאת שמע הוא רק עד סוף האשמורה הראשונה, אך לא לאפוקי מדעת חכמים שסוברים גם הם כמותו שזמן קריאת שמע הוא עד חצות ובדיעבד על עלות השחר. ולפי דרך זו הלכה כחכמים לכתחילה וכרבן גמליאל בדיעבד.

כתב ה'''בית יוסף''' (אורח חיים רלה ד"ה אבל הרמב"ם) בביאור שיטת הרמב"ם והסמ"ג שפסקו כחכמים, שזמנה לכתחילה הוא מיד בצאת הכוכבים, ונמשך הזמן עד חצות. ומה שנפסק בגמרא שהלכה כרבן גמליאל, זה רק לאפוקי מרבי אליעזר, ולומר שמשמעות "בשכבך" היא כל זמן שכיבה, אולם הסייג שקבעו חכמים לא נדחה, והלכה כמותם, שיחיד ורבים הלכה כרבים. נמצא לפי שיטתם, שלדעת ר"ג אפשר לקרוא ק"ש לכתחילה עד עלות השחר, ואילו לדעת חכמים יש לקרותה לכתחילה מיד בצאת הכוכבים עד חצות הלילה, ורק בדיעבד עד עלות השחר. ופסקו הרמב"ם והסמ"ג הלכה כחכמים.<BR />אמנם ה'''בית חדש''' (ו ד"ה אבל הרמב"ם) תמה על הב"י שלפי פירושו בחינם פסקה הגמ' כר"ג, שהרי הלכה לגמרי כחכמים. לכן כתב ביאור אחר בדבריהם, שאמנם לא נחלקו חכמים ור"ג בתחילת זמן ק"ש, שהוא מצאה"כ ועד חצות, וחייב לקוראה לכתחילה עד חצות, אך נחלקו כאשר לא קרא עד חצות, האם בדיעבד רשאי לקוראה. לדעת חכמים אינו רשאי מחמת הסייג, ואם יקרא לא יצא ידי חובתו, ואילו לדעת ר"ג רשאי לקוראה בדיעבד עד עה"ש, והלכה כמותו. ומה ששאלו בניו של ר"ג את ר"ג מהי סברת חכמים, והשיב להם שסוברים כדעתו לעניין משמעות "בשכבך", היה זה כדי לומר להם שמבחינת זמן החיוב אין ביניהם מחלוקת, ולא עבר הזמן, ואף שלשיטת חכמים הפסיד את המצווה בגלל הסייג, מ"מ לא מצו חכמים לפוטרו מק"ש לאחר חצות, והלכה כר"ג.

ב'''ברייתא''' בגמרא (ח ב) אומר ר' שמעון בר יוחאי שייתכן מצב שבו אדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. ובגמרא שם מוסבר שזמן אמנם זה נחשב לילה, אך אף על פי כן יוצא ידי חובת קריאת שמע של יום אחר עלות השחר, משום שיש אנשים שקמים בזמן זה, ושייך לומר על זה "ובקומך". ואומר שם רב אחא בר חנינא בשם ר' יהושע בן לוי, שהלכה כרשב"י. <BR />עוד מובאת שם לישנא אחרת, שמה שאמר רב אחא בר חנינא בשם ריב"ל שהלכה כרשב"י, היה זה לגבי ברייתא דומה בשינוי קטן, שאותה אמר רשב"י בשם רבי עקיבא, שפעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. ובגמרא מבואר שזמן זה נחשב יום, וזה שיוצא ידי חובתו בקריאת שמע של לילה, זה משום שיש אנשים שישנים בזמן זה, ולכן שייך לומר "בשכבך" לגבי זמן זה. <BR />מסיימת שם הגמרא בשם רבי זירא, שהעושה כן לא יאמר השכיבנו. <BR />עוד מובא שם בגמרא שהערכת ר' יהושע בן לוי כרשב"י, לא נאמרה בפירוש, אלא נלמדה מתוך מעשה שהיה, שבו השתכרו שני חכמים בהילולת בנו של ריב"ל והשתכרו ונרדמו. בסוף המשתה באו לפני ריב"ל ואמר להם - כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

ה'''רי"ף''' (ב א) העתיק את שתי הברייתות וכתב ששתיהן להלכה, אלא שהוסיף שהברייתא שמתיר רשב"י לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר עלות השחר זהו רק בשעת הדחק, כגון שהיה שיכור או חולה, אבל אם עשה כן במזיד או בפשיעה לא יצא ידי חובתו. כלומר יוצא לפי הרי"ף  שקיימים שלושה זמנים:

'''בעל המאור''' (ב א) תמה על הרי"ף היאך ייתכן לומר ששתי הברייתות הן להלכה בעוד שהן סותרות האחת את השניה. שהרי הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה, לפי הברייתא הראשונה הוא זמן קריאת שמע של שחרית, ואילו לפי הברייתא השניה הוא זמן לקריאת שמע של ערבית. וכתב שלדעתו שתי הברייתות חלוקות בדין איזו קריאת שמע מותר לקרוא בין עמוד השחר לנץ, ושיש לפסוק הלכה כברייתא השניה, שמותר לקרוא בו קריאת שמע של ערבית. ואף שרבן גמליאל אמר במשנה עד עלות השחר, לא קיימא לן כוותיה, אלא כרשב"י משום ר' עקיבא, לפי שיש סייעתא לדבריו מדברי אביי שאמר [[לקריאת שמע כותיקין]]. והוסיף שאפילו עושה כן במזיד מותר, שהרי אותם זוג תלמידי חכמים ששאלו את ריב"ל - שיכורים היו, ואין הפרש בין שיכור למזיד.

ה'''ראב"ד''' בהשגות על בעה"מ, הסכים אמנם שהברייתות חלוקות אחת על השניה, שלפי הברייתא הראשונה אין לקרוא קריאת שמע של ערבית אפילו בדיעבד, ואילו לברייתא השניה יצא ידי חובה בדיעבד, אלא שהסביר שהרי"ף פסק כהברייתא השניה רק באונס, וזו כוונתו שהלכה כשתיהן, אך לא כבעה"מ שמותר לעשות כן אף במזיד, אלא רק באונס, וזו כוונת הגמרא שיש לסמוך על זה בשעת הדחק. אמנם הוסיף הראב"ד, שאף המזיד יכול לקרוא אחר עלות השחר, אפילו עם ברכותיה, אלא שלא יצא ידי חובת קריאת שמע. <BR />גם '''''תלמידי רבינו יונה''''' (ב א ד"ה אחת) הסכים לדברי הרי"ף להלכה, וביאר כפשוטו, שהברייתות לא חלוקות אהדדי, ששתיהן מסכימות שבשעת הדחק מותר.  

ה'''רמב"ן''' במלחמות ה' (ב א) כתב את שתי האפשרויות, דהיינו שר' שמעון אליבא דר' עקיבא התיר רק באונס, או אפשר שר' שמעון התיר לקרוא אפילו למי שביטל במזיד, אלא שלא סמכו חכמים על דבריו אלא בשנאנס, והיינו שעת הדחק. '''הרמב"ן''' גם תוקף את שיטת בעל המאור ומקשה עליו שלשיטתו רשב"י סותר את עצמו, ואם תתרץ שהברייתא השנייה היא לא דעת רשב"י אלא שהוא אמר את זה בשם רבו רבי עקיבא, היה על הגמרא לכתוב זאת במפורש כמו שהיא בדרך כלל כותבת (קושיא זאת קשה גם כן על הבנת התוספות שגם הבינו שמדובר בברייתות חולקות). בנוסף, לפי שיטתו רבי עקיבא סותר את עצמו שפה הוא אומר בברייתא השנייה שזמן קימה זה קצת קודם הנץ, ואחר כך הוא אומר שזמן קימה מתחיל משיכיר בין חמור לערוד שזה יותר מוקדם. את זה בעל המאור לא יכול לתרץ כמו שהתוספות תרצו שהם באמת מסכימים שהרי הוא סובר שזמן שכיבה וזמן קימה לא יכולים לחפוף. בעל המאור מוכרח לומר בדוחק כתירוץ הראשון בתוספות שמדובר בתרי תנאי אליבא דרבי עקיבא.  

ה'''רא"ש''' (א ט) כתב גם הוא כהרי"ף. שכתב שלפי לישנא קמא, אמנם זמן זה חשוב יום לענין שאר מצוות כמו ששנינו במגילה, אך כיון שנראה הוא כלילה לפי שטרם האיר היום, לכן לענין קריאת שמע ראוי הוא לשל ערבית למי שנאנס, ומ"מ כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, לכן אפשר לקרוא בו קריאת שמע של שחרית למי שהחזיק בדרך וכד' שלא יוכל לקרוא בזמנה אחר הנץ. <BR />כמו כן לפי לישנא בתרא, אמנם סוברת היא שזמן זה נחשב ליום לפי שכבר קצת האיר היום ואף יוצאים בזמן זה ידי חובת שאר מצוות היום בדיעבד, אבל לענין קריאת שמע מסכימה היא עם לישנא קמא שמי שנאנס ולא קרא קריאת שמע של ערבית, יכול לקרוא בזמן זה. וכן כתב ב'''תוספות רא"ש''' (ח ב ד"ה לעולם) שגם לישנא קמא מודה שאם נאנס יכול לקרוא קריאת שמע של ערבית, וכן סוברת גם לישנא בתרא.

ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא) כתב שהברייתות לא פליגי אהדדי, שאם כן היה לה לגמרא להקשות מזו על זו ולתרץ הא דידיה הא דרביה. ולענין עצמו, היאך אפשר לקרוא באותו זמן גם קריאת שמע של שחרית וגם של ערבית, ביאר הריטב"א, שכיון שתלה הכתוב הדבר בזמן שכיבה וקימה, אין זה חשוב האם מוגדר זמן זה כיום או כלילה, אלא כיון שיש שקמים בזמן זה, מותר לקרוא. ומ"מ הוסיף זהו דווקא בדיעבד, אבל לכתחילה פסקינן כרבן גמליאל שיש לקרוא עד עלות השחר.<BR />כדברים אלו כתב גם ה'''מאירי''' (ב א ד"ה והוספנו) שקריאת שמע אינה נקבעת לפי הגדרת יום ולילה, אלא לפי זמן שכיבה וקימה. אמנם לענין ההכרעה, משמע בדבריו כהראב"ד, שללישנא בתרא רשב"י מתיר לקרוא לכתחילה אחר עלות השחר, אך אנן פסקינן כוותיה רק בשעת הדחק, כלומר באנוס, וכדברי ר' יהושע בן לוי.