|
|
שורה 47: |
שורה 47: |
|
| |
|
| ==== קמח שאין טעמו מורגש ==== | | ==== קמח שאין טעמו מורגש ==== |
| ה'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1032 (ג)] כתב לדייק שאפילו אם חמשת המינים אינם נותנים טעם במאכל, כל שבאו לשם מאכל ולא לשם דיבוק, ברכתו מזונות. והוכיח זאת, שהרי כאשר נותנים דבש, אין מורגש אלא טעם הדבש, ואפילו הכי על חביצא מברך מזונות. | | ה'''טורי זהב''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1032 (רח ג)] כתב לדייק שאפילו אם חמשת המינים אינם נותנים טעם במאכל, כל שבאו לשם מאכל ולא לשם דיבוק, ברכתו מזונות. והוכיח זאת, שהרי כאשר נותנים דבש, אין מורגש אלא טעם הדבש, ואפילו הכי על חביצא מברך מזונות. |
| <BR/>אבל ה'''פרי מגדים''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1107 (משבצות זהב ג)] כתב שמהמגן אברהם ומהב"ח ומהלבוש אינו נראה כן, אלא בעינן טעמא. | | <BR/>הרב '''אליה רבה''' (ג) כתב חיזוק לדברי הט"ז מהרשב"א, אך הביא שמהמגן אברהם (רד כה) משמע שבעינן טעם. |
| | <BR/>ה'''פרי מגדים''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x1107 (משבצות זהב ג)] הביא הרבה פוסקים שחולקים על דברי הט"ז בזה. שמלבד המגן אברהם, כן מבואר בב"ח (קפד א) ובלבוש כאן (ב). ושכן משמע ב'''רשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (לז א ד"ה דובשא)]. |
| | <BR/>ב'''שער הציון''' (יב) כתב שלבד שדברי הט"ז אינם מוכרחים, מכיון שהקמח בכמות גדולה בא גם להטעים ולהכשיר התבשיל, גם כלולים הם בדברי התוספות ש'בא לסעוד את הלב', ולכך לעולם יש לברך עליו מזונות, אלא אם כן נותנו לדיבוק בלבד, דאז הוא בטל לגבי התבשיל אפילו נתן לתוכו קמח הרבה. |
|
| |
|
| == האם צריך כזית בכדי אכילת פרס == | | == האם צריך כזית בכדי אכילת פרס == |
שורה 55: |
שורה 57: |
|
| |
|
| לעומת זאת בספר '''אבודרהם''' (ברכת הלחם, זימון וברכת המזון ד"ה וכתב הר"מ במז"ל שאם) כתב בשם '''הר"ר יונה'''<ref> מן הראוי לציין ברבנו יונה שעל הרי"ף אינו נמצא דין זה.</ref> שדווקא כאשר יש באותו קמח מחמשת המינים כדי שיאכל ממנו כזית בכדי אכילת פרס, אבל אם אין זה השיעור, מברך תחילה בורא מיני מזונות, אבל לבסוף מברך בורא נפשות. | | לעומת זאת בספר '''אבודרהם''' (ברכת הלחם, זימון וברכת המזון ד"ה וכתב הר"מ במז"ל שאם) כתב בשם '''הר"ר יונה'''<ref> מן הראוי לציין ברבנו יונה שעל הרי"ף אינו נמצא דין זה.</ref> שדווקא כאשר יש באותו קמח מחמשת המינים כדי שיאכל ממנו כזית בכדי אכילת פרס, אבל אם אין זה השיעור, מברך תחילה בורא מיני מזונות, אבל לבסוף מברך בורא נפשות. |
|
| |
| == תבשיל שהגרעינים שלמים או שבורים ==
| |
| ב'''גמרא''' (לז א) מובאת ברייתא האומרת, שעל מעשה קדרה יש לברך מזונות ומעין שלוש. ועוד תניא - "אלו הן מעשה קדרה חילקא וטירגיס, סולת, זריז וערסן ואורז".
| |
| <BR/>ופירשו רש"י והראשונים ששמות אלו הם בעצם גרעיני חיטה לאחר שחילקום לשנים לשלושה לארבעה או לחמישה. ואם כן מבואר שכאשר הגרעינים הם שלמים, אינו נחשב מעשה קדרה לענין ברכה, ואין ברכתו מזוונות אף שהוא מחמשת מיני דגן, ורק כאשר הגרעינים מחולקים, מקבלים הם דין של מעשה קדרה.
| |
|
| |
| ובאמת כן כתב ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ד) שדגן שחילקו או או כתשו ובשלו בקדרה, כגון ריפות וגרש כרמל, הרי הם מעשה קדרה וברכתם מזונות. משמע שאם בישל את הגרעין שלם, אינו מברך מזונות.
| |
| <BR/>גם ה'''מאירי''' (לז א ד"ה כל תבשיל שהוא) סובר שאם מבשל תבשיל מחמשת מיני דגן ולא נתבקעו, מברך עליו בורא פרי האדמה בתחילתו, ובורא נפשות בסופו. אבל אם נתבקעו בבישול, או שחלקן בעודם חיים לשנים או לשלוש או לארבע או לחמש, מברך מזונות ומעין שלוש.
| |
| <BR/>'''תלמידי רבנו יונה''' כתבו (כו א), שדווקא חביץ קדרה מברך מזונות, והיינו כשנכתשו החיטים ונדבקו, אבל אם בישל החיטים שלמים והגרעינים עומדים שלמים, אינו מברך עליהם אלא בורא פרי האדמה, כשם שמברך ה[[כוסס את החיטה]].
| |
|
| |
| אמנם ב'''שלחן ערוך''' (רח ב) כתוב שחמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל, מברך מזונות. משמע שאפילו בישל הגרעינים בלא שחילקם. ותמוה, שהרי להלן בסעיף ד' כתב במפורש שגרעינים שלמים אפילו שלוקים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה.
| |
| <BR/>ב'''מגן אברהם''' (ב) כתב לחלק, דהכא איירי ששלקו עד שנתמעך. ומוסיף המג"א שאם מבשל חיטים שלמים בלא להסיר הקליפה, הרי שאינם נדבקים ומברך בורא פרי האדמה, אך אם כבר הסיר הקליפה ובישלם, הרי הם נדבקים ומברך מזונות. וכתב שכן היא גם דעת הרמב"ם ותלמידי רבנו יונה. וסיים 'ודווקא שנתמעכו יפה'.
| |
| <BR/>ה'''גר"א''' בביאורו (ד"ה ששלקן) כתב שיש טעות סופר בשלחן ערוך וצ"ל 'שחלקן' במקום 'ששלקן' וכמו שכתוב ברמב"ם. מבואר שדעתו שכל שהגרעינים שלמים, אפילו נדבקו ונתמעו, מברך האדמה. ורק אם חילקן קודם הבישול ברכתם 'מזונות'.
| |
| גם ב'''לבוש''' (ב) השמיט את המילה 'שלקן', וכתב הרב '''אליה רבה''' (ב) שהוא מטעם הסתירה הנ"ל. ומיהו הוסיף להלכה, שאם נתמעכו ונתדבקו ע"י הבישול, דינן ככתשן ומברך 'מזונות'.
| |
|
| |
| ה'''משנה ברורה''' (ג) הסכים לדברי הגר"א שיש ט"ס בלשון השו"ע, אבל גם הסכים לדינא לדברי המג"א שאם נתמעכו בבישול, אף שנתנם בקדרה שלמים בקליפתן, מברך בורא מיני מזונות.
| |
|
| |
| == דיוני האחרונים ==
| |
| === ראוי לאכילה או לשתיה ===
| |
| ה'''רמב"ם''' (ברכות ג י) כתב לחלק, שכאשר תערובת הקמח והמים התבשל והוא עבה וראוי לאכילה וללעיסה, מברך מזונות ומעין שלוש, אך אם היה רך וראוי לשתיה מברך שהכל ובורא נפשות.
| |
|
| |
| === פת ===
| |
| כתב ה'''מאירי''' (לז א ד"ה כל תבשיל מאלו) שהוא הדין לקמח מחמשת המינים שעירבו עם קמח משאר מינים ועשה מהם פת, שמברך המוציא וברכת המזון.
| |
|
| |
| == הגדרת מין דגן עיקר ==
| |
| כתב ה'''טורי זהב''' (רח ג) שאם יש מין דגן אפילו הוא אינו רוב, מברכים עליו מזונות, אפילו אינו נותן טעם בתבשיל, אלא כיון שנתנו למאכל קובע הוא ברכה לעצמו. שהרי כל שיש דבש אינו מורגש אלא טעם הדבש ולא טעם הקמח.
| |
| <BR/>הרב '''אליה רבה''' (ג) כתב חיזוק לדברי הט"ז מהרשב"א, אך הביא שמהמגן אברהם (רד כה) משמע שבעינן טעם.
| |
| <BR/>גם ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ג) הביא הרבה פוסקים שחולקים על דברי הט"ז בזה. שמלבד המגן אברהם, כן מבואר בב"ח (קפד א) ובלבוש כאן (ב). ושכן משמע ב'''רשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32296&st=&pgnum=51&hilite= (לז א ד"ה דובשא)].
| |
| וב'''שער הציון''' (יב) כתב שלבד שדברי הט"ז אינם מוכרחים, מכיון שהקמח בכמות גדולה בא גם להטעים ולהכשיר התבשיל, גם כלולים הם בדברי התוספות ש'בא לסעוד את הלב', ולכך לעולם יש לברך עליו מזונות, אלא אם כן נותנו לדיבוק בלבד, דאז הוא בטל לגבי התבשיל אפילו נתן לתוכו קמח הרבה.
| |
|
| |
|
| == הערות שוליים == | | == הערות שוליים == |