הבדלים בין גרסאות בדף "ברכת מעין שבע"

ה'''שולחן ערוך''' (או"ח רסח י) פסק כדעת '''מהר"י אבוהב''' שכתב בשם '''ספר המנהגות''' שבבית חתנים ובית אבלים אין מברכים ברכה מעין שבע מהטעם הנ"ל, שהיא נתקנה מפני המאחרים ובמניינים כאלו לא מצויים מאחרים כבבתי כנסיות.  

ה'''מגן אברהם''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%9F_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A1%D7%97#%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%90 (שם ח)] כתב בשם ה'''רדב"ז''' שהנוהגים לאומרה גם בבתי חתנים ואבלים אין למחות בידם. ה'''משנה ברורה''' (שם כה) הביא את דבריו, אך ציין שה'''פרי מגדים''' מפקפק בזה מאחר שזוהי ספק ברכה לבטלה.

מאידך, ה'''בן איש חי''' ו'''כף החיים''' (רסח נ) כתבו ע"פ הסוד שמברכים ברכה זו בכל מניין, ואין הברכה תלויה במציאות המאחרים לביהכ"נ, וכן כתב שו"ת '''ישכיל עבדי''' (או"ח ה לה).

אם קבעו להתפלל במקום מסוים מספר ימים, דעת ה'''אליה רבה''' וה'''משנה ברורה''' (שם כד) שאם יש שם ס"ת – אומרים ברכה 'מעין שבע'. אבל אם אין שם ס"ת, אין אומרים. ולדעת ה'''איגרות משה''' (או"ח ח"ד סט, ג) אין הדבר תלוי בס"ת אלא בקביעות המניין, שאם מתפללים במקום אחד כל ליל שבת, נחשב מניין קבוע ואומרים 'מעין שבע', וכן משמע מעוד אחרונים וביניהם שו"ע הרב (רסח טו) שלא הזכיר ס"ת כתנאי לקביעות המניין.  

לגבי ירושלים, כתב בשו"ת '''הר צבי''' (או"ח ח"א קנב), שבכל מקום שיש מניין אומרים 'מעין שבע', וכ"כ ב'''ילקוט יוסף''' (רסז, כ), שמפני קדושתה נחשבת כולה כבית כנסת.