הבדלים בין גרסאות בדף "מנין שנות ערלה"

ב'''ירושלמי''' (שביעית ב ד, ראש השנה א ב) מובאת התוספתא הנ"ל, שהנוטע שלושים יום קודם ראש השנה עלתה לו שנה, אבל פירות נטיעה זו אסורים עד ט"ו בשבט. ושם מובאת מחלוקת אמוראים, לדעת ר' אבא בר ממל איסור הפירות עד ט"ו בשבט, זהו דווקא בנוטע ל' יום קודם ראש השנה, אבל אם נטע בתוך ל' יום קודם ראש השנה, ולא עלתה לו שנה זו, הרי הוא מונה ג' שנים שלמות, ואין הפירות של שנה רביעית נאסרים עד ט"ו בשבט. לעומת זאת דעת ר' זעירא שם שאף אם נטע בתוך ל' יום ומנה מראש השנה עד ראש השנה ג' שנים שלמות, עדיין הפירות של שנה רביעית אסורים עד ט"ו בשבט. בטעם הדבר אומר שם ר' מנא: 'מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן, משלים לו שנתו'<ref>ישנן גירסאות שונות ופירושים שונים לדברי הירושלמי. יתבאר להלן בדברי הראשונים.</ref>.  

ה'''רמב"ם''' (מעשר שני ונטע רבעי ט ח-יב) פוסק על פי הירושלמי שמה שאמרה התוספתא שפירות נטיעה זו אסורים עד ט"ו בשבט, הכוונה לנוטע ל' יום לפני ראש השנה, אבל הנוטע בתוך ל' יום קודם ראש השנה, כיוון שמונה שנה ראשונה שלימה, כלו לו שנות ערלה מיד בראש השנה הרביעי, ומתחיל למנות שנת נטע רבעי. ה'''ראב"ד''' שם הסכים לדברי הרמב"ם וכתב שהוציא כן מהירושלמי, והביא לזה גם דיוק מלשון הברייתא 'ופירות נטיעה '''זו''' אסורין...', משמע דווקא נטיעה זו דאיירי בה שעלו לה ל' יום לשנה. ועוד מהלשון 'פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה' משמע שלא תמיד כן הדין, אלא רק במקרים מסויימים.

ה'''ריטב"א''' (ראש השנה י א ד"ה ופירות) הוסיף לתת טעם לשיטה זו (אף שאינו מסכים לה), שנטיעה שהקלנו עליה בתחילתה להחשיב לה ל' יום לשנה, החמרנו עליה בסופה להמתין לה ט"ו בשבט, אבל נטיעה שמנו לה שנה שלימה, אין צורך להחמיר עליה בסופה.<BR/>

<BR/>שיטה זו הובאה גם ב'''בעל המאור''' (ב ב ד"ה מנא הני מילי) שיש טועים לפרש כן, אך הוא דוחה אותה כדלהלן.

כאמור לפי שיטה זו כל שנטע ל' יום לפני ראש השנה ועלתה לה שנה מדין ל' יום בשנה חשוב כשנה, יש לאסור פירות החונטים עד ט"ו בשבט של שנה רביעית, אך לא הוגדר כמה זמן הנוטע לפני ראש השנה צריך להמתין עד ט"ו בשבט. <BR/>

הרמב"ם שם מונה ג' מקרים:

<BR/>'''בעל המאור''' לעומת זאת כתב (לפי שיטה זו אף שאינו מודה לה), שהנוטע אחר ראש השנה '''מיד''' או שנטע פחות מל' יום קודם ראש השנה, כלו לו שנות הנטיעה בראש השנה. משמע שאם נטע זמן מה אחר ראש השנה, צריך כבר להמתין עד ט"ו בשבט, או כדעת הרמב"ם מיום ליום, אך אם נטע מיד אחר ראש השנה, אין צריך להמתין לט"ו בשבט.

בעל המאור חלק על שיטה זו וכתב שדין זה שפירות הערלה אסורים אף בשנה הרביעית עד ט"ו בשבט, מדבר על כל הנטיעות, גם אלו שעברו להן שלוש שנים שלמות מיום ליום, עדיין פירותיהן שהנצו עד ט"ו בשבט של שנה רביעית אסורים משום ערלה.

<BR/>לשיטה זו הסכימו ה'''רשב"א''' (ראש השנה י א ד"ה ונטיעות) וה'''ר"ן''' (דפי הרי"ף ב ב ד"ה והא דאמרינן), והסבירו טעם בדבר, שכל שהוא חונט בין ראש השנה לט"ו בשבט, הוא מחמת יניקת המים שלפני ראש השנה, ומאותה יניקה חנטו הפירות הללו. ממילא לא שייך לחלק בין ניטע תוך ל' יום לניטע קודם ל' יום. וכן הסכים ה'''ריטב"א''' (י א ד"ה הילכך נראה).