הבדלים בין גרסאות בדף "קריאה בשטרי הדיוטות בשבת"

ה'''משנה''' (שבת כג ב) אומרת שמותר לאדם למנות את שמות אורחיו שהזמין והמנות שהכין (על מנת לוודא שאין לו חוסר ביחס לאורחים), אך מסייגת ואומרת שההיתר הוא רק כאשר מונה אותם בעל פה, אבל לקרוא מן הכתב אסור.

===טעמי האיסור והנפקא מינה ביניהם===

בהמשך דנה הגמרא מה ההבדל להלכה בין הטעמים. ושלוש אפשרויות הועלו בהקשר זה:

* בכתובים על כותל גבוה – לרב ביבי מותר לפי שאינו מגיע שם למחוק, ולאביי אסור שמא יקרא. אך הגמרא דוחה זאת, לפי שגם רב ביבי צריך לחשוש שמא יקרא, ועוד שהרי חשש המחיקה הוא גם בכותל גבוה, כדמוכח בדברי רבה ש[[אוסר לקרוא לאור הנר גם כשהוא גבוה ב' קומות, מחשש שמא יטה]].

* בכתובים על כותל נמוך – לרב ביבי אסור שמא ימחוק, לאביי מותר לפי שכותל בשטר לא מיחלף. והגמרא דוחה גם את זה, לפי שגם אביי צריך לאסור שמא ימחוק.

* כתובים בחקיקה על טבלה ופנקס [לוח] – לרב ביבי מותר כיון שחקיקה אינה נוחה למחוק, לאביי אסור שמא יחליף בשטרי הדיוטות. גם את זה דוחה הגמרא לפי שיש ברייתא שמחלקת להדיא בין כותל לבין טבלה ופנקס, והכרח הוא להעמידה בכתב חקוק, לפי שבכתב רגיל גם בכותל אסור שמא ימחוק. ומוכח אם כן שגם כתב חקוק בטבלה אסור.

<BR/>בסופו של דבר חוזרת הגמרא להעמיד בכותל גבוה, ואומרת שלא קשה מדברי רבה, לפי שדבריו נתונים במחלוקת אמוראים, שמצאנו ברייתא שרבי אחא מתיר לקרוא מכתב שעל גבי כותל, לעומת ת"ק שאוסר.

<BR/>אבל אין מסקנת הגמרא ברורה כל הצורך, לפי שלא פירשה מי סובר להיתרא ומי סובר לאיסורא. ועוד קשה, שבתחילה הגמרא העמידה כך, ודחתה זאת מפני שסברה שגם רב ביבי צריך לאסור שמא יקרא.

 

 

ה'''רי"ף''' (סג ב) מבאר את מסקנת הגמרא שחוזרת היא להעמדה הראשונה, שרב ביבי הוא המתיר לפי שבכותל גבוה אינו נוח למחוק. ואף שרבה אמר שה[[איסור לקרוא לאור הנר]] מחשש שמא יטה הוא גם [[כשהנר גבוה שתי קומות]], לפי שלא חילקו חכמים באיסור וא"כ הוא הדין לכאן, מ"מ רב ביבי חולק עליו. לעומת זאת אביי אוסר גם בכותל גבוה, שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות. וכתב הרי"ף שהלכה כאביי, לפי שרב ביבי פליג על רבה, ואנן קיי"ל כרבה שאסור לקרוא לאור הנר גם אם הוא גבוה.

<BR/>עוד כתב הרי"ף על פי הברייתא, שכשהכתב חקוק על הכותל, לכולי עלמא מותר לקראו, לפי שלא יבואו להחליף בשטרי הדיוטות. אמנם אם הכתב חקוק על טבלה ופנקס, וכן אם הוא כתוב על כותל אסור, לפי שבזה חיישינן להחלפה.

הקשה '''בעל המאור''' (סג א) על דברי הרי"ף שלדבריו יוצא שאף אביי אינו סובר כרבה, שהרי לשיטתו סיבת האיסור היא שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואם היה סובר כרבה שאסור שמא ימחוק אף בכותל גבוה, לא היה צריך לומר הטעם דשמא יקרא.

<BR/>ותירץ ה'''רמב"ן''' בחידושים (קמט א ד"ה ובספר) ובמלחמות ה', שאביי סובר שמצד מחיקה אין לחלק בין גבוה לנמוך וכרבה, אלא שסובר שטעם האיסור הוא משום שמא יקרא, ובמקום שאין חשש זה, כגון שחקוק בכותל מותר, לפי שכותל בשטר לא מיחלף.

 

ב'''תוספות''' (ד"ה לעולם) הביאו דעת '''ה"ר פורת''' שהיא כעין דעת הרי"ף, אלא שכתב שגם אביי לא מסכים עם רבה הנ"ל (וכקושיית בעה"מ), ולא חיישינן לשמא ימחוק, אלא שסובר שאסור לקרוא גם מכותל גבוה משום שמא יבוא לקרוא בשטר. וכן מסביר אביי גם את מחלוקת רבי אחא ורבנן, שלכו"ע אין חשש מחיקה, אלא שלרבי אחא מותר דלא חיישינן להחלפת כותל בשטר, ולרבנן חיישינן.

 

 

<BR/>וכתב בעה"מ שלפי דרך זו, אין מקור לאסור כתב חקוק אפילו על טבלה ופנקס, שהרי חזרנו להעמיד את הברייתא בכתב רגיל ומשום שמא ימחוק, ובזה בכותל מותר (לאביי) ובפנקס אסור, אבל בכתב חקוק לא איירי ושרי. ומסיק בעה"מ להלכה שבכתב אסור שמא ימחוק אפילו בכותל גבוה וכרבה, ובחקיקה מותר אפילו בטבלה ופנקס.

על דרך זו הקשה ה'''רמב"ן''' במלחמות, שאין כן פשט הגמרא, להעמיד את המחלוקת שלא כפי שהעמידוה בהתחלה, שהרי לשון 'אלא' מורה שחוזרת הגמרא להעמדה הראשונה. וכעין זה נתקשו גם תוס' שם.