391
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "העוסק במצווה פטור מן המצווה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
עיצוב, ניסוח קל
מ (עיצוב, ניסוח קל) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|סוכה ב ו|סוכה כה.|||}} | {{מקורות|סוכה ב ו|סוכה כה.|||}} | ||
"''העוסק במצווה פטור מן המצווה'''" הוא כלל הלכתי המוזכר כמה פעמים בש"ס ובפוסקים. הכלל מורכב ומסועף לפרטים ודינים רבים, ובעל השלכות מעשיות בחיי היום יום. | |||
== מקור == | |||
הגמ' במסכת '''סוכה''' | הגמ' במסכת '''סוכה''' {{ויקיטקסט|סוכה כה א|כה.}} קובעת: "שלוחי מצווה פטורין מן הסוכה" ומבארת הגמרא שם מן המקורות שאדם שעוסק בלכת של מצווה פטור מן המצוות, ונפק"מ לגבי פטור מישיבה בסוכה. | ||
== שיטות הראשונים == | |||
הסתפקו הראשונים האם העוסק במצווה פטור בכל מצב ממצוות אחרות, או שמא אם יכול לקיים מצוות אחרות יחד עם המצוה בה עוסק, הוא מחוייב בהן? וכן הסתפקו האם הפטור מהמצווה ובכל זאת עושה את שתי המצווות יחד יקבל שכר על שניהם. | |||
מפשט הגמ' '''בסוכה''' <small>(כו.)</small> משמע מהסיפור עם רב חסדא ורבה בר ר"ה, שאף שאפשר לקיים את שתי המצוות יחדו, הם פטורים משניהם כיוון שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. וכן משמע '''מרש"י''' <small>(כה. ד"ה פטורין מן הסוכה)</small> שכתב שפטורין אפילו בשעת חנייתן. אמנם '''תוספות''' <small>(כה. ד"ה שלוחי מצווה)</small> מקשים, וכי יכול להיות שאדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו יהיה פטור משאר מצוות? ודאי שלא! אלא סוברים תוס' שאם אינו טרוד במצווה שעוסק בה כרגע, אינו פטור מהמצוות המזדמנות לידו. | מפשט הגמ' '''בסוכה''' <small>(כו.)</small> משמע מהסיפור עם רב חסדא ורבה בר ר"ה, שאף שאפשר לקיים את שתי המצוות יחדו, הם פטורים משניהם כיוון שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. וכן משמע '''מרש"י''' <small>(כה. ד"ה פטורין מן הסוכה)</small> שכתב שפטורין אפילו בשעת חנייתן. אמנם '''תוספות''' <small>(כה. ד"ה שלוחי מצווה)</small> מקשים, וכי יכול להיות שאדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו יהיה פטור משאר מצוות? ודאי שלא! אלא סוברים תוס' שאם אינו טרוד במצווה שעוסק בה כרגע, אינו פטור מהמצוות המזדמנות לידו. | ||
'''האור זרוע''' <small>(ח"ב סוכה רצט)</small> מקשה, אם אדם עוסק במצווה ואינו יכול לקיים מצווה אחרת, מדוע צריך פסוק ללמוד ממנו שהוא פטור מהמצווה המזדמנת לידו? הרי פשיטא שיהיה פטור! הרי אין אדם יודע מתן שכרן של מצוות! ואין סברא לומר שיעזוב מצווה אחת ויתעסק בשנייה! אלא הוא סובר כרש"י, שוודאי אע"פ שיכול לקיים את שניהם בהדי הדדי, פטור הוא מהמצווה וזוהי גזירת מלך. אמנם האו"ז מסייג את דבריו, שכ"ז דווקא שעוסק במצווה באופן פעיל, אבל אם כרגע אינו עוסק במצווה – יהיה חייב במצוות אחרות. | '''האור זרוע''' <small>(ח"ב סוכה רצט)</small> מקשה, אם אדם עוסק במצווה ואינו יכול לקיים מצווה אחרת, מדוע צריך פסוק ללמוד ממנו שהוא פטור מהמצווה המזדמנת לידו? הרי פשיטא שיהיה פטור! הרי אין אדם יודע מתן שכרן של מצוות! ואין סברא לומר שיעזוב מצווה אחת ויתעסק בשנייה! אלא הוא סובר כרש"י, שוודאי אע"פ שיכול לקיים את שניהם בהדי הדדי, פטור הוא מהמצווה וזוהי גזירת מלך. אמנם האו"ז מסייג את דבריו, שכ"ז דווקא שעוסק במצווה באופן פעיל, אבל אם כרגע אינו עוסק במצווה – יהיה חייב במצוות אחרות. | ||
'''הר"ן''' <small>(סוכה יא. מדה"ר)</small> הולך גם בשיטת האו"ז ורש"י, שאע"פ שיכול לקיים את שתיהם, פטור מן המצווה. אמנם, מוסיף הר"ן בסיפא, שאם אינו צריך לטרוח הרבה מוטב שיקיים את שתי המצוות ומהיות טוב אל תקרי רע. <small>(ברכות ל.)</small> | '''הר"ן''' <small>(סוכה יא. מדה"ר)</small> הולך גם בשיטת האו"ז ורש"י, שאע"פ שיכול לקיים את שתיהם, פטור מן המצווה. אמנם, מוסיף הר"ן בסיפא, שאם אינו צריך לטרוח הרבה מוטב שיקיים את שתי המצוות ומהיות טוב אל תקרי רע. <small>(ברכות ל.)</small> | ||
וב'''במשנה ברורה''' <small>(תרמ, ס"ק לו)</small> שפסק כמו הר"ן האו"ז ורש"י ששלוחי מצווה פטורים מסוכה אף בשעת חנייתן. | |||
=== סברת רש"י והאור זרוע === | === סברת רש"י והאור זרוע === | ||
'''ר' אלחנן וסרמן''' <small>(קובץ הערות מח, יא)</small> מבאר את סברת האו"ז והר"ן, שאין אפשרות לעולם לקיים את שתי המצוות יחד, כי ברגע שאדם עוסק במצווה הוא צריך לעסוק בה בכל נפשו ומאודו, וממילא אין דעתו פנויה לעסוק במצווה אחרת. וכעין זה כתב '''מרן הרב קוק''' זצ"ל <small>(מוסר אביך ב, ב)</small> על דרך המוסר. | '''ר' אלחנן וסרמן''' <small>(קובץ הערות מח, יא)</small> מבאר את סברת האו"ז והר"ן, שאין אפשרות לעולם לקיים את שתי המצוות יחד, כי ברגע שאדם עוסק במצווה הוא צריך לעסוק בה בכל נפשו ומאודו, וממילא אין דעתו פנויה לעסוק במצווה אחרת. וכעין זה כתב '''מרן הרב קוק''' זצ"ל <small>(מוסר אביך ב, ב)</small> על דרך המוסר. | ||
| שורה 20: | שורה 24: | ||
'''הריטב"א''' <small>(סוכה כה.)</small> מחדש חידוש עצום ונפלא בסוגייא. הוא שואל בהתחלה את שאלת האו"ז מדוע צריך פסוק שילמד אותנו דין זה, אלא שבתירוצו הוא מחדש, שהפסוק בא להשמיענו שאם אדם עוסק במצווה, אסור לו לעזוב את המצווה שהוא עוסק בה ולעבור למצווה האחרת. ולפי הריטב"א יוצא, שהפטור מהמצווה האחרת הוא גמור, ולא זאת בלבד אמרו, אלא המצווה השנייה הופכת לו לדבר הרשות! | '''הריטב"א''' <small>(סוכה כה.)</small> מחדש חידוש עצום ונפלא בסוגייא. הוא שואל בהתחלה את שאלת האו"ז מדוע צריך פסוק שילמד אותנו דין זה, אלא שבתירוצו הוא מחדש, שהפסוק בא להשמיענו שאם אדם עוסק במצווה, אסור לו לעזוב את המצווה שהוא עוסק בה ולעבור למצווה האחרת. ולפי הריטב"א יוצא, שהפטור מהמצווה האחרת הוא גמור, ולא זאת בלבד אמרו, אלא המצווה השנייה הופכת לו לדבר הרשות! | ||
== העוסק | == העוסק במצוות לימוד תורה == | ||
לימוד תורה היא אחת המצוות החשובות בתורה, וכבר כתב הנביא '''ירמיהו''' <small>(לג, כה)</small> : "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" ודנו כבר חז"ל '''בגמרא''' <small>(נדרים ח. וכן מנחות צט:)</small> בגדר חיוב מצוות והגית בו יומם ולילה. אמנם, למרות כל זאת, גם תלמידי חכמים שתורתם אומנותם ועומלים בתורה יום ולילה, מקיימים גם מצוות אחרות, ומשמע שזה עיקר התורה כדאיתא '''בגמרא''' <small>(קידושין מ:)</small> : "גדול תלמוד המביא לידי מעשה" וכמו שנאמר כבר שתכלית חכמה תשובה ומעשים טובים <small>(ברכות יז.)</small>, ומאידך הכלל שבידנו, ולכן קשה מדוע לא אומרים "העוסק במצווה פטור מן המצווה" בלימוד תורה? | |||
וישנם כמה תירוצים: | |||
# '''הירושלמי''' <small>(שבת א, ב)</small> מקשה על הגמרא <small>(שבת יא.)</small> המביאה את דברי רשב"י וחבריו שאומרים שאינם צריכים להפסיק אפילו לק"ש כיוון שתורתם אומנותם. הוא שואל, הרי כתוב שהלומד שלא לעשות נוח לו שלא נברא! וא"כ מדוע הם אינם מפסיקים את לימוד התורה בשביל המצוות! הרי הם מפספסים את עיקר תכלית לימוד התורה כמ"ש לעיל! ומסביר '''המאירי''' <small>(מו"ק ט:)</small> את דברי הירושלמי, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה לא נאמר בת"ת הואיל ועיקרה לידיעת קיום שאר מצוות, לכן מבטלין ת"ת למצוות שא"א לקיים ע"י אחרים. | # '''הירושלמי''' <small>(שבת א, ב)</small> מקשה על הגמרא <small>(שבת יא.)</small> המביאה את דברי רשב"י וחבריו שאומרים שאינם צריכים להפסיק אפילו לק"ש כיוון שתורתם אומנותם. הוא שואל, הרי כתוב שהלומד שלא לעשות נוח לו שלא נברא! וא"כ מדוע הם אינם מפסיקים את לימוד התורה בשביל המצוות! הרי הם מפספסים את עיקר תכלית לימוד התורה כמ"ש לעיל! ומסביר '''המאירי''' <small>(מו"ק ט:)</small> את דברי הירושלמי, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה לא נאמר בת"ת הואיל ועיקרה לידיעת קיום שאר מצוות, לכן מבטלין ת"ת למצוות שא"א לקיים ע"י אחרים. | ||