25
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור פירות שביעית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←מקורות תנאיים
| שורה 45: | שורה 45: | ||
"כלה לחיה שבשדה". כך בואר הזמן קובע לביעור בספרא. אך בדרשה זו לא מבואר הגדר המדויק. מה כלה? האם התנאי הוא שיכלו כל המינים כולם, או רק חלקם? ומה נחשב כילוי? האם לטעם יש משמעות, והוא יכול לחייב או לפטור מביעור? | "כלה לחיה שבשדה". כך בואר הזמן קובע לביעור בספרא. אך בדרשה זו לא מבואר הגדר המדויק. מה כלה? האם התנאי הוא שיכלו כל המינים כולם, או רק חלקם? ומה נחשב כילוי? האם לטעם יש משמעות, והוא יכול לחייב או לפטור מביעור? | ||
=== | ===כל מין גידולי קרקע יש לו זמן ביעור לעצמו=== | ||
ב'''מכילתא דר"י''' (מסכתא דכספא פרשה כ) מבואר שלזית יש ביעור לעצמו, ולכרם לעצמו. וב'''מכילתא דרשב"י''' (שמות כג,יא) בואר הדבר יותר - שלכל מין ומין יש זמן ביעור בפני עצמו. | ב'''מכילתא דר"י''' (מסכתא דכספא פרשה כ) מבואר שלזית יש ביעור לעצמו, ולכרם לעצמו. וב'''מכילתא דרשב"י''' (שמות כג,יא) בואר הדבר יותר - שלכל מין ומין יש זמן ביעור בפני עצמו. | ||
בירקות, סובר רבי שמעון (משנה שביעית ט ה) שזמן הביעור שווה לכולם, ואוכלים ירקות עד שיכלה הירק האחרון (ראו להלן בכותרת "ירקות הכבושים יחד בחבית") דיון בראשונים בביאור דעתו. | |||
במשנה מביאים מספר הגדרות לפרי שמותר לאכול עליו, כלומר שכל עוד הוא נמצא בשדה, אוכלים מאותו המין אף בבית. | במשנה מביאים מספר הגדרות לפרי שמותר לאכול עליו, כלומר שכל עוד הוא נמצא בשדה, אוכלים מאותו המין אף בבית. | ||
| שורה 100: | שורה 102: | ||
אולם, '''רבנו יהוסף''' המובא ב'''מלאכת שלמה''' (ט ד) פסק שאין אוכלים מפירות הסתיו אף כאשר מדובר בדופרא, וכן נראה הפשוט ב'''רמב"ם'''. | אולם, '''רבנו יהוסף''' המובא ב'''מלאכת שלמה''' (ט ד) פסק שאין אוכלים מפירות הסתיו אף כאשר מדובר בדופרא, וכן נראה הפשוט ב'''רמב"ם'''. | ||
==== חילוק בין פירות יפים לגרועים ==== | ====חילוק בין פירות יפים לגרועים==== | ||
ה'''ברטנורא''' (נדרים ו ח) במקום אחר כי סתווניות אלו ענבים גרועים הנשארים על הגפן בסתיו, וכן הביא ה'''משנה ראשונה''' (שביעית ט ד) בשמו, וכן ביאר '''ערוך השולחן''' (כז כג). ה'''רב קוק''' (שבת הארץ ז ה)<ref>הרב קוק הביא שיטה זו באופן שונה קצת, שכיוון שפירות אלו גורעים הם נדמים כפירות שנה אחרת, ומהמשנה ראשונה מוכח שאין זו הכוונה. ומכל מקום ההיסק עומד במקומו.</ref> הסיק שלדבריהם אם פירות הסתיו אינם גרועים - ניתן לאכול עליהם. | ה'''ברטנורא''' (נדרים ו ח) במקום אחר כי סתווניות אלו ענבים גרועים הנשארים על הגפן בסתיו, וכן הביא ה'''משנה ראשונה''' (שביעית ט ד) בשמו, וכן ביאר '''ערוך השולחן''' (כז כג). ה'''רב קוק''' (שבת הארץ ז ה)<ref>הרב קוק הביא שיטה זו באופן שונה קצת, שכיוון שפירות אלו גורעים הם נדמים כפירות שנה אחרת, ומהמשנה ראשונה מוכח שאין זו הכוונה. ומכל מקום ההיסק עומד במקומו.</ref> הסיק שלדבריהם אם פירות הסתיו אינם גרועים - ניתן לאכול עליהם. | ||
=== | ===ירקות הכבושים יחד בחבית - דיון בכילוי הטעם=== | ||
ב'''משנה''' (שביעית ט ה) הובאה מחלוקת תנאים, שממדרשי ההלכה משתמע שהיא יסודית ביותר, שכן גם בספרא וגם במכילתא סמכו משנה זו אל עיקר דרשת דין הביעור (ראו לעיל). במשנה נחלקו תנאים כיצד יש לנהוג כאשר כבשו שלושה מיני ירקות שונים בחבית אחת, והתחילו לכלות מיני הירקות הללו מן השדה: רבי אליעזר אומר "אוכלים על הראשון", רבי יהושע אומר "אף על האחרון", ורבן גמליאל אומר שכל ירק שנכבש מכלים לעצמו בזמן שכלה מינו מן השדה. ובסיפא הובאה דעת רבי שמעון ש"כל ירק - אחד לביעור". | ב'''משנה''' (שביעית ט ה) הובאה מחלוקת תנאים, שממדרשי ההלכה משתמע שהיא יסודית ביותר, שכן גם בספרא וגם במכילתא סמכו משנה זו אל עיקר דרשת דין הביעור (ראו לעיל). במשנה נחלקו תנאים כיצד יש לנהוג כאשר כבשו שלושה מיני ירקות שונים בחבית אחת, והתחילו לכלות מיני הירקות הללו מן השדה: רבי אליעזר אומר "אוכלים על הראשון", רבי יהושע אומר "אף על האחרון", ורבן גמליאל אומר שכל ירק שנכבש מכלים לעצמו בזמן שכלה מינו מן השדה. ובסיפא הובאה דעת רבי שמעון ש"כל ירק - אחד לביעור". | ||
| שורה 201: | שורה 203: | ||
ה'''חזון איש''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&st=&pgnum=141 סדר השביעית ה]) פסק שכאשר יש ספק בזמן הביעור יש להפקיר ולחזור ולהפקיר כל יום עד שהוא בטוח שזמן הביעור עבר, אך ה'''מנחת שלמה''' (א נא יח) כתב שאין הפקר כזה מועיל כלל, אלא צריך להפקיר ולא לזכות עד שיהיה בטוח בלבו שעבר זמן הביעור, וכן כתב ב'''ספר השמיטה''' (ט יב). ה'''רב מרדכי אליהו''' (מאמר מרדכי כא יד) הציע להכניס לבית על מנת שלא לזכות, ולתת המפתח לחברו ולהודיעו שיכול להיכנס ולקחת מהפירות, כדי לקיים את ההפקר אך להשאיר הפירות מוגנים ולא בחוץ. | ה'''חזון איש''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&st=&pgnum=141 סדר השביעית ה]) פסק שכאשר יש ספק בזמן הביעור יש להפקיר ולחזור ולהפקיר כל יום עד שהוא בטוח שזמן הביעור עבר, אך ה'''מנחת שלמה''' (א נא יח) כתב שאין הפקר כזה מועיל כלל, אלא צריך להפקיר ולא לזכות עד שיהיה בטוח בלבו שעבר זמן הביעור, וכן כתב ב'''ספר השמיטה''' (ט יב). ה'''רב מרדכי אליהו''' (מאמר מרדכי כא יד) הציע להכניס לבית על מנת שלא לזכות, ולתת המפתח לחברו ולהודיעו שיכול להיכנס ולקחת מהפירות, כדי לקיים את ההפקר אך להשאיר הפירות מוגנים ולא בחוץ. | ||
=== פירות שביעית שעברו ממקום שכלה למקום שלא כלה, ולהיפך === | ===פירות שביעית שעברו ממקום שכלה למקום שלא כלה, ולהיפך=== | ||
ב'''משנה''' (פסחים ד א) אמרו שהמוליך פירות שביעית ממקום שכלו למשום שלא כלו, ולהיפך - חייב לבער. רבי יהודה שם חולק על כך ואומר "צא והבא לך אף אתה". בפירוש דבריו נחלקו ב'''תלמוד הבבלי''' (פסחים נב א) דנו במחלוקתם על פי הכלל הידוע שהיוצא ממקום למקום נותנים עליו חומרות כפי הנהוג בשני המקומות, והסיקו שם שחלקו במחלוקת אחרת. | ב'''משנה''' (פסחים ד א) אמרו שהמוליך פירות שביעית ממקום שכלו למשום שלא כלו, ולהיפך - חייב לבער. רבי יהודה שם חולק על כך ואומר "צא והבא לך אף אתה". בפירוש דבריו נחלקו ב'''תלמוד הבבלי''' (פסחים נב א) דנו במחלוקתם על פי הכלל הידוע שהיוצא ממקום למקום נותנים עליו חומרות כפי הנהוג בשני המקומות, והסיקו שם שחלקו במחלוקת אחרת. | ||
'''המאירי''' (פסחים נב א ד"ה ואמרו במשנה) כתב שמכל מקום ברור שהלכה בדין זה כחכמים, וכן פסק בפשטות ה'''רמב"ם''' (ז יב)'''.''' | '''המאירי''' (פסחים נב א ד"ה ואמרו במשנה) כתב שמכל מקום ברור שהלכה בדין זה כחכמים, וכן פסק בפשטות ה'''רמב"ם''' (ז יב)'''.''' | ||
==== תוקף החיוב ==== | ====תוקף החיוב==== | ||
לשון ה'''משנה''' הוא בפשטות, "חייב לבער". | לשון ה'''משנה''' הוא בפשטות, "חייב לבער". | ||
| שורה 240: | שורה 242: | ||
=====שיטת הרמב"ם===== | =====שיטת הרמב"ם===== | ||
ה'''רמב"ם''' (ז ג) פסק שביעור היינו איבוד הפירות, באכילה או בחלוקת הפירות לאכילה, בשריפה או בזריקה לים; וכן כתב '''המאירי''' (פסחים נב ע ד"ה המוליך פירות). | ה'''רמב"ם''' (ז ג) פסק שביעור היינו איבוד הפירות, באכילה או בחלוקת הפירות לאכילה, בשריפה או בזריקה לים; וכן כתב '''המאירי''' (פסחים נב ע ד"ה המוליך פירות). | ||
====== גדר חלוקת שלוש סעודות ====== | |||
לא מבורר בדעתו האם חלוקת שלוש הסעודות היא חלק מהביעור, או שהיא נעשית לפני שמגיע שעת הביעור. ניתן לנסח את השאלה אחרת: האם הביעור הוא איסור אכילה על הפירות, ולכן צריך לכלותם לפני שעת הביעור; או שהביעור הוא חובה לבער את הפירות בפעולה אקטיבית, וחלוקת שלוש הסעודות היא דרך לכלות. | |||
כדרך הראשונה נראה שהבין '''המאירי''', וכן ה'''רדב"ז''' בהצעתו השנייה אותה הוא מעדיף. לשיטה זו, משעה שכלו הפירות מן השדה הפירות שבבית אסורים לכולם בכל אכילה. | |||
אולם ה'''ראב"ד''' הבין שלרמב"ם חלוקת שלוש סעודות היא מעשה הביעור. וכן נראה מפירושו הראשון של הרדב"ז, וכן פירש '''מרהמ"ח''' (ז ג). לפי שיטה זו, פירות שחולקו אינו אסורים באכילה. השאלה העולה מהבנה זו היא, כהשגת הראב"ד, ממתי אסור לאכול כליל? | |||
מפירוש '''מרהמ"ח והרדב"ז''' נראה ששלוש סעודות אלו מותרות בכל זמן עד שייאכלו. אך כיצד הדבר מסתדר עם פסיקת הרמב"ם שאסור לאכול כלל אחר "שעת הביעור"? | |||
דרך נוספת היא להבין ש"שלוש סעודות" היא גם חלוקת הזמן, דהיינו הזמן הרגיל לאכילת שלוש סעודות, יום אחד, וכך מציע ה'''מנחת שלמה''' בדעת ה'''תפארת ישראל'''; ו"שעת הביעור" כוללת זמן זה. אולם, על זה יש להקשות מדוע לא נזכר גדר הזמן הזה במשנה וברמב"ם? בעקבות קושייה זו, מעדיף המנחת שלמה את הדרך הראשונה בהבנת הרמב"ם. | |||
=====קושיית התוספות ויישובה===== | =====קושיית התוספות ויישובה===== | ||