25
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור פירות שביעית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת הרמב"ם
| שורה 242: | שורה 242: | ||
ה'''רמב"ם''' (ז ג) פסק שביעור היינו איבוד הפירות, באכילה או בחלוקת הפירות לאכילה, בשריפה או בזריקה לים; וכן כתב '''המאירי''' (פסחים נב ע ד"ה המוליך פירות). | ה'''רמב"ם''' (ז ג) פסק שביעור היינו איבוד הפירות, באכילה או בחלוקת הפירות לאכילה, בשריפה או בזריקה לים; וכן כתב '''המאירי''' (פסחים נב ע ד"ה המוליך פירות). | ||
לא מבורר בדעתו האם חלוקת שלוש הסעודות היא חלק מהביעור, או שהיא נעשית לפני שמגיע שעת הביעור. ניתן לנסח את השאלה אחרת: האם הביעור הוא איסור אכילה על הפירות, ולכן צריך לכלותם לפני שעת הביעור; או שהביעור הוא חובה לבער את הפירות בפעולה אקטיבית, וחלוקת שלוש הסעודות היא דרך לכלות. | לא מבורר בדעתו האם חלוקת שלוש הסעודות היא חלק מהביעור, או שהיא נעשית לפני שמגיע שעת הביעור. ניתן לנסח את השאלה אחרת: האם הביעור הוא איסור אכילה על הפירות, ולכן צריך לכלותם לפני שעת הביעור; או שהביעור הוא חובה לבער את הפירות בפעולה אקטיבית, וחלוקת שלוש הסעודות היא דרך לכלות. | ||
=====דרך אחת בהבנת גדר חלוקת שלוש סעודות===== | |||
כדרך הראשונה נראה שהבין '''המאירי''', וכן ה'''רדב"ז''' בהצעתו השנייה אותה הוא מעדיף. לשיטה זו, משעה שכלו הפירות מן השדה הפירות שבבית אסורים לכולם בכל אכילה. הבעיה בדרך זו היא מלשון הרמב"ם, שלכאורה מדויק מדבריו להיפך, שכתב: "אלא מבער אותן. היו לו פירות מרובין מחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד... ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש..." | כדרך הראשונה נראה שהבין '''המאירי''', וכן ה'''רדב"ז''' בהצעתו השנייה אותה הוא מעדיף. לשיטה זו, משעה שכלו הפירות מן השדה הפירות שבבית אסורים לכולם בכל אכילה. הבעיה בדרך זו היא מלשון הרמב"ם, שלכאורה מדויק מדבריו להיפך, שכתב: "אלא מבער אותן. היו לו פירות מרובין מחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד... ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש..." | ||
=====דרך שניה בהבנת גדר חלוקת שלוש סעודות===== | |||
אולם ה'''ראב"ד''' הבין שלרמב"ם חלוקת שלוש סעודות היא מעשה הביעור. וכן נראה מפירושו הראשון של הרדב"ז, וכן פירש '''מרהמ"ח''' (ז ג). לפי שיטה זו, פירות שחולקו אינו אסורים באכילה. השאלה העולה מהבנה זו היא, כהשגת הראב"ד, ממתי אסור לאכול כליל? | אולם ה'''ראב"ד''' הבין שלרמב"ם חלוקת שלוש סעודות היא מעשה הביעור. וכן נראה מפירושו הראשון של הרדב"ז, וכן פירש '''מרהמ"ח''' (ז ג). לפי שיטה זו, פירות שחולקו אינו אסורים באכילה. השאלה העולה מהבנה זו היא, כהשגת הראב"ד, ממתי אסור לאכול כליל? | ||
מפירוש '''מרהמ"ח והרדב"ז''' נראה ששלוש סעודות אלו מותרות בכל זמן עד שייאכלו. אך כיצד הדבר מסתדר עם פסיקת הרמב"ם שאסור לאכול כלל אחר "שעת הביעור"? | מפירוש '''מרהמ"ח והרדב"ז''' נראה ששלוש סעודות אלו מותרות בכל זמן עד שייאכלו. אך כיצד הדבר מסתדר עם פסיקת הרמב"ם שאסור לאכול כלל אחר "שעת הביעור"? | ||
דרך נוספת היא להבין ש"שלוש סעודות" היא גם חלוקת הזמן, דהיינו הזמן הרגיל לאכילת שלוש סעודות, יום אחד, וכך מציע ה'''מנחת שלמה''' בדעת ה'''תפארת ישראל'''; ו"שעת הביעור" כוללת זמן זה. אולם, על זה יש להקשות מדוע לא נזכר גדר הזמן הזה במשנה וברמב"ם? בעקבות קושייה זו, מעדיף המנחת שלמה את הדרך הראשונה בהבנת הרמב"ם. | דרך נוספת היא להבין ש"שלוש סעודות" היא גם חלוקת הזמן, דהיינו הזמן הרגיל לאכילת שלוש סעודות, יום אחד, וכך מציע ה'''מנחת שלמה''' (על המשנה) בדעת ה'''תפארת ישראל''' (הלכתא גבירתא ט ח); ו"שעת הביעור" כוללת זמן זה. אולם, על זה יש להקשות מדוע לא נזכר גדר הזמן הזה במשנה וברמב"ם? בעקבות קושייה זו, מעדיף המנחת שלמה את הדרך הראשונה בהבנת הרמב"ם. | ||
====== הטעמת הדרך השנייה ====== | |||
אמנם, נראה שיש דרך אחרת להבין דברי הרמב"ם. בהלכות ביעור מעשרות (מעשר שני ונטע רבעי י) כותב הרמב"ם על פי בית הלל במשנה (מעשר שני ה ו) שתבשיל הרי הוא כמבוער, ופירש שם הרמב"ם שהתבשיל כמובער מפני שהוא מתקלקל אם נשאר. כלומר, כיוון שבוודאי יתקלקל בימים הקרובים, הרי הוא כמבוער ואין חובת ביעור עליו. באותו האופן ניתן להסביר את שיטת הרמב"ם כאן: שלוש סעודות לכל אחד ואחד זו כמות שנאכל מהר ואין מקיימים אותה, וממילא הכל כמבוער ואין עליו חובת ביעור כלל. על פי זה ניתן להבין אף את פשוטה של ההלכה המובאת לעיל (ז ו; הובאה בכותרת "ירקות הכבושים יחד", ב"שיטת הרמב"ם"), שאם פתח אדם חבית של כבשים - הכל כבר כמבוער, ומבואר הדבר אם למדנו שדבר שעומד וקלקול מהיר חשוב כמבוער, וכן כתב ב'''דרך אמונה''' (ז סא). | |||
=====קושיית התוספות ויישובה===== | =====קושיית התוספות ויישובה===== | ||
| שורה 271: | שורה 273: | ||
לפי זה, ביאר ה'''חזון אי"ש''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&st=&pgnum=77&hilite= שביעית יא,ו]) שאפשר לומר שהמובא בתוספתא ובירושלמי הוא לשיטת רבי יהודה או תנא אחר, אך רבי יוסי שהלכה כמותו חולק על כך<ref>וכן כתב בדרך אמונה ביאור ההלכה ז,ג </ref>. אמנם, כתב החזון איש שלא מסתבר שיעמיד כך הרמב"ם את המקורות אילולא מצא מקורות אחרים בבבלי שעולה מהן שהביעור הוא באיבוד וכילוי. אך כפי שהובא למעלה, מקורות רבים כאלו יש. | לפי זה, ביאר ה'''חזון אי"ש''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&st=&pgnum=77&hilite= שביעית יא,ו]) שאפשר לומר שהמובא בתוספתא ובירושלמי הוא לשיטת רבי יהודה או תנא אחר, אך רבי יוסי שהלכה כמותו חולק על כך<ref>וכן כתב בדרך אמונה ביאור ההלכה ז,ג </ref>. אמנם, כתב החזון איש שלא מסתבר שיעמיד כך הרמב"ם את המקורות אילולא מצא מקורות אחרים בבבלי שעולה מהן שהביעור הוא באיבוד וכילוי. אך כפי שהובא למעלה, מקורות רבים כאלו יש. | ||
=====קושיית הרמב"ן ויישובה===== | ===== קושיית הרמב"ם מרשימת הדברים הנשרפים ויישובה ===== | ||
ה'''רמב"ן''' (ויקרא כה ז) הקשה כנגד השיטה שהביעור הוא באיבוד מהמשנה בתמורה (ז ד-ה) שמונה את הנשרפים והנקברים לא מנתה את פירות שביעית בתוכם. אמנם, על קושייתו כבר תמהו רבים, שהרי גם לדעת הרמב"ם פירות שביעית אינם מהנשרפים ואינם מהנקברים<ref>וראו פירוש המשנה לרמב"ם שם שמדויק שרק מה שדינו בשריפה בלבד הובא במשנה.</ref>, אלא צריך לאבדם בכל דרך שיאבד, וכן כתב ה'''מעשה רוקח'''<ref>היו שרצו להוכיח שכנגד קושיית הרמב"ן, ואף להביא ראיה לרמב"ם מהברייתא שהובאה בבבא קמא (קא.), שבגד שצבעו מקליפות של שביעית - יידלק. והרי צביעה מותרת בשביעית, ומוכח שאין הכוונה אלא לשריפה לאחר הביעור, וכן כתב המאירי שם. אמנם, מאותה הברייתא יש להקשות על הרמב"ם שלא הביא דין זה (ראה מעשה רוקח), ומדברי רש"י שם נראה שלמד מברייתא זו שכל צביעה היא כסחורה, כיוון שמטביע את הצבע בבגד וממילא לא יכלה אותו לפני זמן הביעור, והוא כסחורה (ראו רש"י סוכה לט. ד"ה אין מוסרין; וראו תוספות ופנ"י שם שזהו רק בדבר שאינו מתקיים). מכל מקום, אין ראייה לדין האיבוד שבביעור שביעית מברייתא זו. | |||
על מנת לתרץ השמטת הרמב"ם ניתן להשוות לשון ברייתא זו למשנה שביעית ח,ט; ואם כן הברייתא לשיטת רבי אליעזר, ואין זו הלכה. והובאה הברייתא ראייה בגמרא אף שאין היא הלכה (קושיית המעשה רוקח) כיוון שלא חולקים חכמים על ר"א בנידון בסוגיא שם, שחזותא מילתא היא.</ref>. | |||
=====קושיית הרמב"ן ממעשר שני ויישובה===== | |||
ה'''רמב"ן''' (ויקרא כה ז) הוסיף ראיה כנגד שיטה זו, שמהתוספתא (שביעית ז ג) עולה שביעור שביעית כביעור מעשר שני, וכפי שמעשר שני מותר באכילה לאחר הביעור, כך גם ביעור שביעית. | ה'''רמב"ן''' (ויקרא כה ז) הוסיף ראיה כנגד שיטה זו, שמהתוספתא (שביעית ז ג) עולה שביעור שביעית כביעור מעשר שני, וכפי שמעשר שני מותר באכילה לאחר הביעור, כך גם ביעור שביעית. | ||
| שורה 289: | שורה 296: | ||
את דבריו הביא גם ה'''כס"מ''' (שמיטה ויובל ז ג), וה'''פאת השולחן''' (כז ג) פסק גם כן כשיטה שהביעור הוא על ידי הפקר הפירות, וכן כתב ה'''גר"א''' (שנות אליהו ט ב בתחילת דבריו) אגב אורחא, וה'''חזו"א''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&st=&pgnum=78 שביעית יא ז])<ref>ושם עונה לראיות הרש"ס לכך שיש לכלות את הפירות.</ref>, וכן נראה הפשוט באחרונים. | את דבריו הביא גם ה'''כס"מ''' (שמיטה ויובל ז ג), וה'''פאת השולחן''' (כז ג) פסק גם כן כשיטה שהביעור הוא על ידי הפקר הפירות, וכן כתב ה'''גר"א''' (שנות אליהו ט ב בתחילת דבריו) אגב אורחא, וה'''חזו"א''' ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41159&st=&pgnum=78 שביעית יא ז])<ref>ושם עונה לראיות הרש"ס לכך שיש לכלות את הפירות.</ref>, וכן נראה הפשוט באחרונים. | ||
ה'''שערי צדק''' כתב שניתן לסמוך על שיטת הראשונים רק בשעת הדחק או לעניים, ובסתם יש לשרוף את הפירות כרמב"ם וכראב"ד. ה'''רב קוק''' (שו"ת משפט כהן פג) השיג עליו שהרי לשיטת הראשונים שביעור הוא הפקר, השורף עובר משום [[הפסד פירות שביעית#cite note-2|הפסד]] בידיים ומשום [[בל תשחית]], ואף אם השורף יכול לסמוך על שיטת הרמב"ם, אין להנהיג דרך זו לכתחילה, ובוודאי אין זו דרך נכונה לצאת ידי כל השיטות. | למעשה, כדרך ה'''דרך אמונה''' (ז ג ד"ה שורף באש) שיש להפקיר ברשות הרבים ובפני שלושה, וה'''גר"א''' (בביאורו לירושלמי ט ד) כתב על פי הירושלמי שדי באחד מהם, או בפני שלושה או ברשות הרבים. ו'''הרב אליהו''' פסק שניתן להוציא לחדר המדרגות וכדומה, כלומר העיקר שיהיה מחוץ לביתו; ולהפקיר בפני שלושה, ובפירות של היתר מכירה ניתן (מאמר מרדכי כא ה) אף להפקיר כשהוא לבדו. | ||
ה'''רב אליעזר מלמד''' (שביעית ויובל ד י) ציין שעל כל פנים, ראוי להפקיר הפירות לחלוטין, ורק בשעת הדחק לזכות בהם בעצמו. | |||
==== דיון בפסיקה על פי הרמב"ם ==== | |||
ה'''שערי צדק''' (יט ד-ו) כתב שניתן לסמוך על שיטת הראשונים רק בשעת הדחק או לעניים, ובסתם יש לשרוף את הפירות כרמב"ם וכראב"ד. ה'''רב קוק''' (שו"ת משפט כהן פג) השיג עליו שהרי לשיטת הראשונים שביעור הוא הפקר, השורף עובר משום [[הפסד פירות שביעית#cite note-2|הפסד]] בידיים ומשום [[בל תשחית]], ואף אם השורף יכול לסמוך על שיטת הרמב"ם, אין להנהיג דרך זו לכתחילה, ובוודאי אין זו דרך נכונה לצאת ידי כל השיטות. | |||
וה'''רב מרדכי אליהו''' (מאמר מרדכי כא ד) כתב שכשיש לאדם כמות קטנה של פירות יש מקום להחמיר כרמב"ם ולהשתדל לסיימם לפני זמן הביעור. | וה'''רב מרדכי אליהו''' (מאמר מרדכי כא ד) כתב שכשיש לאדם כמות קטנה של פירות יש מקום להחמיר כרמב"ם ולהשתדל לסיימם לפני זמן הביעור. | ||
<br /> | |||
=== ביעור דמי שביעית === | |||
מהמשנה (ז א) מבואר שאף לדמי שביעית יש דין ביעור, וכן פסק ה'''רמב"ם''' (ז ז), ודמי שביעית הם כל מה שנתפס בקדושת פירות שביעית (משנה שביעית ח ז; רמב"ם שמיטה ויובל ו ו-ז), ואף בשר שנתפס בקדושת שביעית צריך ביעור, וכן הובא ב'''ריבמ"ץ''' (ז א ד"ה יש להן). כיצד מבערים דמי שביעית? | |||
==== לשיטה שביעור נעשה בהפקר ==== | |||
באופן פשוט ביעור דמי שביעית גם נעשה על ידי הפקר הדמים, וכן כתבו במפורש '''רבנו שמשון''' (ז א ד"ה יש להם) ו'''ריבמ"ץ''' (ז א ד"ה יש להן). | |||
==== שיטת הרמב"ם ==== | |||
ה'''רמב"ם''' (ז ח) כתב שדמי שביעית צריך לאבד, ואם רוצה לחלקם צריך לקנות בהם מאכלים ורק אז לחלק מהם מזון שלוש סעודות. ה'''רדב"ז''' (ז ח) ביאר שזה משום חשש שלא יקנו בדמים מאכל, אך בהסבר זה התקשה '''הרב קנייבסקי''' (דרך אמונה ז סא בציון ההלכה), מניין רמב"ם דבר זה? ולכן הציע שהרמב"ם לשיטתו כפי שהוצעה לעיל, שכל יסוד חלוקת שלוש הסעודות הוא שהמאכלים כלים מהר, ולכן חשובים כמבוערים. כסף אינו מתקלקל במהרה, ולכן אין היתר בחלוקתו בכמות קטנה, וחייב האדם לקנות בו מאכלים לפני שעת הביעור ולחלקם. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||