הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול ברוב - יבש ביבש"

בדין ביטול בתערובת של יבש שהתערב ביבש ובנדונים המסתעפים.

==מקור הדין==

בדעות הסוברים שבעינן שישים כתב הרשב"א {{מ|בתשובה, ח"א סי' רע"ג ובתורת הבית ב"ד ש"ב כו.}} שאם ייפול אחד לים הכל מותר שתולים לומר שזהו האיסור ומביא את דעת גדולי המורים שסוברים שגם באופן כזה חייבים שישים.

===מין בשאינו מינו===

'''באיסור דרבנן:''', דעת '''הרמ"א''' שלא חילקו ובעי שישים, אמנם דעת '''הש"ך''' שרק באיסור דאו' אך באיסור דרבנן מוכיח מדעת '''הר"ן''' ו'''הגהות שערי דורא''' שלא בעינן שישים.

==נדונים נוספים==

פליגי הראשונים אם באופן שהתבטל חד בתרי האם האיסור נהפך להיות היתר וממילא מותר לאכול הכל אף בבת אחת או באדם אחד או שאין זה אלא דין תליה על כל חתיכה וחתיכה שאנו תולים לומר שהיא מהרוב וממילא יהיה אסור לאכול הכל בבת אחת או באדם אחד.

===באיסורי הנאה ודבר שבמניין===

{{להשלים}}

'''דבר שבמניין:''' מבואר בגמרא בחולין {{גמרא|חולין|ק|א|ק, א}} שפליגי רבי יוחנן וריש לקיש פליגי בדבר שבמניין אם בעינן שיהיה את שדרכו למנות והיינו שיהיה חשוב בכל מקום לעניין זה שמונים אותו ולא מוכרים באומד או 'כל שדרכו למנות' והיינו שסגי במה שיש מקומות או זמנים שמחשיבים אותו בזה שמונים אותו. כל זה הוא בדברי ר"מ במשנה שם שחתיכת נבילה לא בטיל ברוב ומבארת הגמ' שלמ"ד 'כל' זה משום דבר שבמניין ולמ"ד 'את' זה משום 'חתיכה הראויה להתכבד' {{מ|מובא לקמן}} אמנם רבנן חולקים על ר"מ במשנה בערלה {{ויקיטקסט|משנה_ערלה_ג_ז|ג, ז}} שאמר שם שחבילי תלתן שנתערבו באחרים ידלקו ולא בטיל ברוב וחכמים חולקים שבטיל במאה ומאתיים ומבארת המשנה את דברי ר"מ 'את שדרכו למנות, מקדש' והיינו מחמת דבר שבמניין ולפי"ז חכמים חולקים על דבריו שדבר שבמניין אינו סיבה שלא יתבטל. והלכה כר"מ שסתם מתני' ר"מ{{הערה|וכן כותב הר"ן בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|עד|א|עד, א}}}} אמנם '''הרמב"ם''' {{רמבם|מאכלות אסורות|טז|ח|מאכלות אסורות טז, ח}} פוסק כחכמים שדבר שבמניין לבד בטיל ומכל מקום פוסק שחתיכה הראויה להתכבד לא בטיל {{רמבם|מאכלות אסורות|טו|יד|שם טו, יד}} '''והראב"ד''' משיג על דבריו מהגמרא בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|עד|א|עד, א}} שבעינן לצרף גם איסורי הנאה והיינו שפסק כר"מ. {{הערה|ובעיקר דבריו אם צריך צירוף של איסורי הנאה יובא בהמשך}}

'''איסורי הנאה:''' הגמרא בעבודה זרה {{גמרא|עבודה זרה|עד|א|עד, א}} מבארת בדברי המשנה שמונה כמה אופנים שבהם אפי' באלף לא בטיל ולא מונה 'חתיכות נבילה' ו'חמץ בפסח' ומבארת הגמ' שנבילה לא מנינו אף אף שזה דבר שבמניין מכל מקום אין זה איסור הנאה. וחמץ בפסח לא מנינו אל אף שזה איסורי הנאה היות ואין זה דבר שבמניין. חזינן שבעינן ב' תנאים כדי שלא יתבטל א. דבר שבמניין ב. איסור הנאה ונחלקו שם הראשונים א. האם בעינן את ב' התנאים או שזה רק סברא למה התנא לא מנה את זה במשנה. ב. גם אם בעינן את ב' התנאים האם צריך את זה בכל המקומות או שיש מקומות שגם אם יש רק אחד מהתנאים אסור.

'''אם בעינן את שיהיה גם אסור בהנאה וגם דבר שבמניין:''' דעת '''רש"י''' בסוגיא בעבודה זרה שבעינן את ב' התנאים ובאופן שהתערב חמץ בפסח ואינו דבר שבמניין בטל ברוב ומכ"מ מוסיף שצריך להשליך אחד מהתערובת. '''התוס'''' שם בסוגיא הבינו שאין זה אלא הסבר במניין של המשנה אך לעניין הדין סגי באחד מהם כדי שלא יתבטל וכן גם הבין '''הר"ן'''. '''דעת הראב"ד''' לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה, שבאיסור אכילה אסור גם כשיש רק אחד מהתנאים אך כדי לאסור בהנאה בעינן שיהיה גם דבר שבמניין.{{הערה|ועיין שם בר"ן שמביא את דברי הראב"ד ומפלפל בסברתו}}

'''איסורי הנאה שבהם לא בעינן דבר שבמניין:'''

*'''חמץ בפסח:''' דעת '''הרי"ף''' {{מ|בע"ז שם}} שאינו בטל ברוב ואפי' במשהו ואסור בין בהנאה ובין באכילה, מאידך דעת '''הרא"ש''' לחלק בין לח בלח ליבש ביבש, שבלח בלח חמץ בפסח אוסר במשהו ויבש ביבש אינו אוסר במשהו ובטל לחלוטין, אמנם '''רש"י''' שמותר בהנאה ואסור באכילה וצריך לזרוק חתיכה אחת מהתערובת, וכן שיטת '''הראב"ד''' שבאיסורי הנאה לא צריך דבר שבמניין לאסור באכילה אלא רק לאיסור הנאה.

*'''עבודה זרה:''' '''דעת הר"ן''' שבעבודה זרה משום חומרתו לא בעינן דבר שבמניין ואפי' במשהו אוסר, ודעת '''רש"י''' לא כן שאף בע"ז בעינן דבר שבמניין מלבד לח בלח שהתם אוסר במשהו וכמבואר לעיל ברש"י {{מ|ע"ז עג.}} ו'''הרא"ש'''

{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[בריה]]}}

{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[דבר שיש לו מתירין]]}}

דנו הפוסקים בדברים יבשים שנבללים זה בזה כקמח בקמח אם חשיב כיבש ביבש שסגי חד בתרי או חשיב כלח בלח שבעי ביטול בשישים. ובאופן שזה רותח לכו"ע חשיב כלח בלח ופליגי בצונן.{{הערה|ש"ד בפמ"ג ס"ק ג}}

אמנם דעת התוס' ביבמות{{גמרא|יבמות|פב|א|פב, א}} דדברים הנבללים כקמח בקמח לא חשיב לח בלח. וכן סבר גם הרמב"ם {{מ|פי"ג מתרומות}} ו'''הגהות מימוניות''' בשם '''הסמ"ק''' {{מ|הובא בב"י באו"ח תנג}}.

באופן שהאיסור הוא מעמיד את האוכל וכגון בקיבה שהיא הגורמת להתגבשות הגבינה וכן בכל חומר מייצב שגורם לחיבור המאכל אינו בטל ששם המאכל נקרא על שמו.

ודנו בפוסקים לגבי חומרים מייצבים וכגון חומר לייצור גלידה{{הערה|שו"ת הר צבי {{מ|יו"ד פג}} ושו"ת אגרות משה {{מ|יו"ד ח"ב סו"ס לב}}}} וחומצת לימון{{הערה|שו"ת מנחת יצחק {{מ|ח"ז כז}} ושו"ת אור לציון {{מ|ח"א או"ח לד}} ובשו"ת יחווה דעת {{מ|ח"ב סי' סב}}}} או בחומר שמדבק את התערובת{{הערה|שו"ת מנחת יצחק {{מ|ח"ט קסח}}}} ובאנזימים שונים{{הערה|שו"ת שבט הלוי {{מ|ח"י קכ}} ותשובות והנהגות {{מ|ח"ד קפ"ז}}}} וכן דנו בהרחבה לגבי חומר הג'לטין (E441){{הערה|חלבון קרישי שמופק בין השאר מעצמות ומעורות של בעלי חיים, בעיקר מבקר, חזירים ודגים. הג'לטין משמש כחומר מייצב בתעשיית המזון, בעיקר בתחום המגדנאות, ראה [כאן]}} שיש שהקילו ויש שהחמירו, ב'''שו"ת אחיעזר''' {{מ|ח"ג לג ה}} ו'''החזון יחזקאל''' {{מ|זבחים שו"ת ס' ה}} ועוד {{הערה|שו"ת יביע אומר {{מ|ח"ח יו"ד יא}}}} נקטו להקל בצירוך כמה תנאים, אך למעשה רוב הפוסקים נוקטים להחמיר ראה בשו"ת '''משנת רבי אהרן''' {{מ|יו"ד טז ויז}} וב'''מנחת יצחק''' {{מ|ח"ה ה}} וב'''אגרות משה''' {{מ|יו"ד ח"ב כז ולב}} ועוד{{הערה|שו"ת קנין תורה {{מ|ח"ב ב}} ובשבט הלוי {{מ|ח"ז קלה}} ותשובת והנהגות {{מ|חב שפא}}}} אמנם כתבו להקל באופן שנעשה מעורות שעובדו לנעליים וכדו' היות ונפסל מאכילת אדם אינו חוזר לאיסורו.

הגמרא בבכורות {{גמרא|בכורות|כב|א|כב, א}} דנה באופן שבטלה טומאה בטהרה אם [[חוזר וניעור]] כשהתערב במין נוסף ולדעת רב ירמיה שגם באופן שהתערב במין אחר אומרים חוזר וניעור מבינה הגמ' ש'''טומאה כמאן דאיתא''' והיינו שאף שאמרינן ביטול ברוב מכל מקום עדיין דנים את הטומאה בתערובת והנפ"מ היוצאת למעשה שבטומאת מגע אומרים בכל חתיכה וחתיכה שהיא מהרוב ולא נטמא מה שאין כן בטומאת משא שנושא את הכל התערובת והטומאה בכללם הדין הוא שנטמא. ויש לדון האם החילוק בין משא למגע הוא מדאורייתא או מדרבנן ומה יהיה הדין באופן שנושא רק חלק מהתערובת או באופן שנוגע בכל התערובת בזה אחר זה או בבת אחת.

{{להשלים|פסקה=כן|סיבה= מה הדין בנושא חלק מהתערובת}}

*'''תערובת בכמה מקומות:''' פליגי הפוסקים אם בעינן שהתערובת תהיה במקום אחד או אף בכמה מקומות, דעת '''הפמ"ג''' ו'''החוות דעת''' {{מ|ביאורים קי, ג}} ו'''היד יהודה''' {{מ|הארוך קי, יא ד"ה הנה}} שאף בתערובת בבית ובעליה או בכמה ארצות אמרינן חד בתרי בטיל.  ו'''הבינת אדם''' {{מ|שער קבוע, ד}} ו'''השערי יושר''' {{מ|ג, ו ד"ה ונראה}} פליגי שבעינן שהתערובת תהיה במקום אחד ודעת ה'''חלקת יואב''' {{מ|תנינא סי' טז}} שצריך שיהיה בעיר אחת.

*'''בחתיכות של כמה אנשים''': בתערובת שאין הכל שייך לאדם אחד הסתפק בזה ה'''חקרי לב''' {{מ|ח"א יו"ד, צה}} וע"ע בחידושי '''רבינו דוד''' {{מ|פסחים ל, א ד"ה אי}}.

*'''תערובת בבני אדם:''' נראה פשוט בדברי הפוסקים שלא שייך בזה ביטול. וכן מבואר ב'''פלתי''' {{מ|יו"ד קי, ב}} ו'''בשדי חמד''' {{מ|ח"ז בית, מח}}{{הערה|ובביאור הסברא יעויין בשערי יושר {{מ|ד, יא ד"ה והנה}} ובקוב"ש {{מ|חולין מב}}}} אמנם ה'''חתם סופר''' {{מ|בשו"ת יו"ד רט}} הבין מדברי '''הריב"ש''' {{מ|בשו"ת רצד}} שיש ביטול בבני אדם ו'''הדעת תורה''' {{מ|יו"ד מא, יד}} חלק עליו בהבנת הריב"ש.

*'''בספק שאינו מחמת התערובת:''' כגון שהיה ספק על כל חתיכה בפני עצמה עוד לפני ההתערבות, דעת ה'''חוות דעת''' {{מ|קא, ה}} דלא שייך ביטול, מאידך ה'''בית אפריים''' {{מ|יו"ד, ע}} וה'''שערי יושר''' {{מ|ש"ג פ"ה}} הוכיחו מ'''הש"ך''' {{הערה|מהש"ך ביו"ד קה, ל והש"י הוכיח מקט, ח}} דמהני ביה ביטול וכן סברו גם ה'''אבני נזר''' {{מ|יו"ד תט בהגה"ה}} וב'''יד יהודה''' {{מ|ס"ט סקס"ג, ב}} שהוכיחו מ'''הפמ"ג''' {{הערה|ביו"ד מא שפ"ד א ובשער התערובת א, א ומסי' קי, שפ"ד סקי"ד סוף החקירה הראשונה.}} כך.

==נדונים להרחבה==

*לא נודע התערובת, ומי בעינן שידע מהתערובת

*הוכר האיסור ואם מהני למפרע.