הבדלים בין גרסאות בדף "גרמא בשבת"

גרמא בשבת הוא מונח בהלכות שבת, המתאר פעולה עקיפה שתוצאתה מלאכה האסורה בשבת. הדוגמה לכך היא הצבת כדים מלאים במים בדרכה של שריפה. כשהאש תגיע לכדים, הם ייבקעו מהחום, והמים יכבו את האש - מעשה זה הותר, אף שכיבוי אש הוא אחד מל"ט מלאכות של שבת.

בימינו ישנם מכונים העוסקים בפתרונות טכנולוגיים שחלק ניכר מהן קשור ב"גרמא בשבת" - כמו כיסא גלגלים, רכב סיור ביטחוני ביישובים, מעלית שבת, פתרונות לטיפול במשק חי ובעיקר רפתות ומחלבות, וכן פתרונות למפעלים תעשייתיים שומרי שבת[1].

במשנה נאמר היתר הגרמא בקשר להיתר כיבוי שריפה בשבת, באופן שהכיבוי אינו נעשה באופן ישיר:[2] "רבִּי שִמְעוֹן בֶּן נָנָס אוֹמֵר: פּוֹרְסִין עוֹר שֶל גְדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָה, תֵּבָה וּמִגְּדָל - שֶאָחֲז בָּהֶן אֵת הָאוּר: מִפּנֵי שֶהוֹא מְחָרֵך. וְעוֹשִׂין מְחִצָה בְּכָל הַכֵּלִים - בּין מְלֵאִים בּין רֵיקָנִים, בִּשְבִיל שֶלֹא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי יוֹסִי אוֹסֵר בִכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר - וְהֵן מִתְבַּקְעִין, וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה." בתלמוד מוסבר היתר הכיבוי באופן זה, מפני שכלל איסורי שבת שנאסרו מן התורה הם דווקא שנעשים על ידי פעולה ישירה ולא בגרמא, כך נאמר בתלמוד: "לא תעשה כל מלאכה[3]" עשייה הוא דאסור גרמא שרי (מותר). בתלמוד הובא היתר גרמא גם לגבי איסור מחיקת השם.

נחלקו רבותינו אם גרמא מותרת שלא במקום הפסד לדעת רבינו חננאל לא נחלקו חכמים ורבי יוסי אלא בדליקה שרבי יוסי אוסר משום שאדם בהול על ממונו שמא יבוא לכבות בידיים אבל מודה שלא במקום הפסד שאינו בהול לדעת רבינו יואל אסור והרמ״א פסק כדעתו המגן אברהם הבין מדברי הרא״ש שמותר הט״ז פסק כרבינו חננאל ואמר שלא מצינו בזה חבר לרבינו יואל הרב עובדיה אמר שמעיקר ההלכה כדברי רבינו חננאל שקיבלנו הוראת מרן ויש לסמוך על דבריו בצירוף סניף נוסף (יביע אומר חלק י סעיף כו הערה 2 אך פסק לאסור להיכנס לחדר המדרגות שיש חיישן המדליק אור) אפשר שהחפץ חיים שהקל יותר ממרן באותו סעיף שממנו הבין הרב עובדיה שגרמא מותרת מתיר גם בלא צירוף כדבריהם גם סבר הגאון רבינו אליהו מווילנא