הבדלים בין גרסאות בדף "שבירת כלים בשבת לצורך אכילה"

ה'''ריטב"א''' כתב טעם אחר להיתר המשנה. שכיון שאפילו היה מתכוון לעשות לה פתח, אין זה אלא כלאחר יד מפני שאין דרך בני אדם להוציא על ידי שבירה, לכן כאשר גם אינו מתכוון מותר לכתחילה, כדי שיעשה בעין יפה לאורחים ולצורך שבת. וכתב שלפי זה אינו קשה מהגמרא בביצה, שהשוותה לשבירת עצים להריח, מפני שגם שם הוא אינו מתכוון לעשות כלי.

{{סוגיה מורחבת|עירוב שנתנו במגדל ואבד המפתח}}

אומרת ה'''משנה''' (עירובין ג ג) שמי שעירובו נמצא בתוך מגדל (תיבה גדולה) ואבד המפתח, לדעת רבנן עירובו עירוב, ולדעת ר' אליעזר אינו עירוב אם אינו יודע היכן המפתח. ומסקנת ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=35&format=pdf (עירובין לה א)] שאיירי במגדל של עץ הקשור בחבל וצריך סכין לחתכו, שבזה מתירים רבנן לטלטל את הסכין לצורך דבר המותר, ולכן הוי עירוב, ולר' אליעזר אין עירובו עירוב, לפי שסובר כר' נחמיה ש[[כלים הניטלים ושאינם ניטלים בשבת|אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו]].

ויש להעיר מה'''ירושלמי''' (עירובין ג ג) שלשיטתו ליכא לקושיה זו, מפני שכתב שמגדל האמור בגמרא בעירובין היינו מאבן, אבל מגדל של עץ שרי, שנעשה כשובר חבית ליטול הימנה גרוגרות. ה'''תוספות''' (עירובין לד ב ד"ה ואמאי) הזכירו דברי הירושלמי, אך למעשה נקטו שהבבלי הוא דלא כהירושלמי בזה. אמנם ה'''אור זרוע''' (שבת עח יב) הביא מהירושלמי ראיה שלא כתירוץ התוס' להלן.

תירצו התוספות, שמה שמשנתינו התירה לשבור חבית, מדובר דווקא ב'מוסתקי' כפי שהעמידה הגמרא בביצה (לג ב), כלומר חבית שבנויה מחתיכות שחיברום יחד, כלומר שזהו כלי גרוע ולכן אין בו בנין וסתירה, אבל בחבית שלמה אסור כפי שאסור במגדל. ואף שהגמרא בביצה העמידה כך רק לשיטת ר' אליעזר שם, מ"מ גם לדעת רבנן צריך לומר כן, שהרי אף שחכמים לא '''חייבו''' בקוטם עצים, על כל פנים אסרו לכתחילה, מה שאין כן בחבית שמותר אף לכתחילה. לכן חייבים לומר שמדובר במוסתקי. תירוץ זה תירץ גם ה'''רא"ש''' (שבת כב ו), וכן כתב בספר ה'''אגודה''' (שבת כב קפב) {{ראה עוד|תירוץ התוספות}}.

<BR/>כן העתיק גם ה'''טור''' להלכה (אורח חיים שיד) שחבית שלמה אין לשוברה ואפילו נקב בעלמא אין לעשות בה, ולא אמרינן אין בנין וסתירה בכלים אלא במקום שאינו בנין ממש כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת, והיינו 'מוסתקי'.

בדברי התוס' בשבת (קמו.) לא מפורש שהאיסור לשבור חבית שלמה הוא משום סתירה בכלים, אלא שמא יבוא לעשות כלי. וכן הוא ב'''רבנו ירוחם''' (אדם וחוה ד א כט ג) בשמם. אמנם בתוס' בעירובין (לד:) מפורש שהאיסור הוא משום סתירה בכלים. וצ"ב אם יש הבדל בין הטעמים.

<BR/>ב'''אבני נזר''' (ריג ג) הבין שהם שני טעמים שונים, וכתב שנפקא מינה בפותחת של עץ ושל מתכת שלא שייך לגזור שמא יעשה כלי, דאפילו הכי אסור משום סתירה בכלים.

עוד יש להעיר שלפי הסבר התוספות וההעמדה שמדובר בגמרא במוסתקי, יש להעמיד כן את כל הסוגיה, כל מקום שהתירו סתירה, כגון לגבי התזת ראש החבית בסייף ותחיבת הרומח לעשיית נקב, וכן כתבו ה'''תוספות''' להדיא (שבת קמו א ד"ה שובר), וכן כתב ה'''חזון איש''' (נא ד).

ה'''רשב"א''' (ש"ה שובר) הקשה על תירוץ התוספות, שאם כדבריהם דאיירי במוסתקי, קשה מהמשך הגמרא שרב ששת שואל האם מותר לתחוב רומח בחבית על מנת לנקבה (לשון הגמרא - למיברז חביתא בבורטיא), והרי ודאי שאיירי בחבית רגילה, ואפילו הכי קאמר שאם אינו מכוון לפיתחא אלא לעין יפה מותר.

<BR/>ה'''ריטב"א''' (קמו א ד"ה מתני) גם הוא לא קיבל את תירוץ התוספות, מפני שהגמרא בביצה העמידה במוסתקי רק לר' אליעזר, כי סתם חבית אינה 'מותסקי', ואם הייתה זאת גם דעת רבנן היה לה לפרש.

ב'''בית יוסף''' (שיד ד"ה והר"ן) כתב שהסיבה שתוס' לא קיבלו את תירוץ הרשב"א והר"ן, שהזכירוהו גם הם בעצמם, הוא מפני הגמרא לגבי [[מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא]], שם מוכח שיש [[בנין וסתירה בכלים]] אף בכלי קטן. והוסיף ה'''בית יוסף''' שהר"ן והרשב"א יתרצו שזהו דווקא בעושה כלי מתחילתו או בכלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו, דאז חשיב כעושה כלי ממש.

ברשב"א ובר"ן לא הזכירו מהו נחשב כלי גדול ומה כלי קטן, אבל ממה שציינו לרש"י בעירובין (לה א ד"ה ומתני') משמע שגדול הוא שמחזיק מ' סאה, שכן כתב רש"י שם. וכן כתב גם ה'''אור זרוע''' (ב שבת עח יב), דאז הוי אוהל ובפחות מכן הוי כלי. ב'''בית יוסף''' (שיד ד"ה וכתוב בתרומת הדשן) כתב שייתכן שגם הר"ן מסכים להגדרה זו.

<BR/>אמנם ה'''רשב"א''' בעירובין (לד ב ד"ה גמרא) כתב שכלי קטן הוא כחבית שאדם רגיל לייחד לו לפירות, וכלי גדול אפילו הוא מחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש, עדיין נחשב הוא כלי קטן לענין זה. והביא לזה ראיה מהגמרא שבאחד ההסברים הביאה שהמחלוקת בין ר' אליעזר לרבנן היא האם המגדל הוא אוהל או לא, ושם ודאי איירי במחזקת מ' סאה, ואפילו הכי איכא מ"ד שאין סתירה בכלים.