58
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "אשו משום חציו ומשום ממונו"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
== אשו משום ממונו == | == אשו משום ממונו == | ||
דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.<br> | דעת ריש לקיש היא שאדם מתחייב על נזקי אש מדין ממונו שהזיק, ונחלקו הראשונים האם לדעת ריש לקיש צריך שהמדליק יהיה הבעלים על הגחלת.<br> | ||
לדעת '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א| | לדעת '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד"ה משום ממונו}} היות והחיוב הוא משום נזקי ממונו, הגחלת חייבת להיות בבעלותו של המדליק, ואדם המדליק בגחלת של חברו פטור מלשלם. | ||
<br>'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א| | <br>'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כב|א|כב א ד"ה אשו משום ממונו}} הקשו על רש"י שלוש קושיות מרכזיות: | ||
# הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש"י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה. | # הגמרא בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|נו|ב|נו ב}} כותבת שאדם הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה באופן שבו האש תזיק לקמה ברוח מצויה חייב בדיני אדם. לשיטתו של רש"י הדבר קשה כי לא מדובר במקרה שבו האש שייכת לאדם שכופף את הקמה. | ||
# המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש"י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש. | # המשנה בפרק הכונס {{גמרא|בבא קמא|סב|ב|סב ב}} כותבת שבמידה ואדם הכה בפטיש ויצא מתחת הפטיש גץ והזיק המכה חייב. לפי רש"י לא ברור מדוע המכה בפטיש מתחייב, כי ניתן להניח שכל אדם מפקיר את הגיצים היוצאים בהכאת הפטיש. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי "טמון" - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי. | ה'''גמרא''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א}} מקשה על רבי יוחנן שלפי שיטתו לא ברור איך התורה פטרה אדם המדליק אש מנזקי "טמון" - דהיינו נזקים על רכוש שחבוי בתוך כיסוי. | ||
<br> | <br> | ||
'''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א| | '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה היכי משכחת לה}} מבאר בהסברו הראשון שלפי דעת רבי יוחנן מדליק האש מתחייב כאדם המזיק, ואדם חייב אפילו כשהזיק באונס ולכן לא שייך בו הפטור של טמון. תוספות רבינו פרץ לומד בכוונת רש"י שהפטור של טמון באש מבוסס על אונס, ולכן באדם המזיק שחייב באונס אין לפטור גם בטמון. '''תוספות רבינו פרץ''' חולק על רש"י וטוען שהפטור של טמון לא מבוסס על אונס והוא גזירת הכתוב בלבד.<br> | ||
רש"י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש"י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.<br> | רש"י מביא הסבר נוסף, שהסיבה שלא שייך פטור בטמון לפי דעת רבי יוחנן הוא שכל נזקי החץ נעשים על ידי חדירה לתוך החפץ הניזק ופגיעה בתוכו, ואם כן כל נזקי חץ הם בטמון{{הערה|מדברי רש"י עולה שהוא מעדיף את ההסבר הראשון}}.<br> | ||
'''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א| | '''התוספות''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה טמון באש}} מסבירים שלדעת רבי יוחנן לא שייך לפטור טמון באש, כי רק בנזקי ממונו מצאנו שהתורה חידשה פטורים לכל אב נזיקין, אך באדם המזיק אין שום פטורים והוא חייב בכל מצב. | ||
=== תירוץ הגמרא === | === תירוץ הגמרא === | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו. | הגמרא מקשה על תירוץ זה שאם לא ניתן לחייב את המדליק משום חציו, הוא יהיה פטור לא רק מנזקי טמון אלא מכל הנזקים של אותה אש, שהרי רבי יוחנן סובר שאשו משום חציו. | ||
על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.<br> | על כך מיישבת הגמרא שמי שמחייב באש משום חציו מחייב גם משום ממונו, ונחלקו הראשונים איך להבין את מסקנת הגמרא.<br> | ||
'''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א| | '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה אית ליה}} מסביר שכוונת הגמרא היא שלדעת רבי יוחנן יש שתי רמות של חיוב - החיוב הבסיסי הוא חיוב באשו משום חציו, בו אין פטור של טמון באש ומתחייבים בתשלום ד' דברים כאדם המזיק, ובמקרה בו "כלו לו חציו" הוא מתחייב בדרגה הפחותה יותר של "אשו משום ממונו" ונפטר מלשלם על טמון וד' דברים. כך נראה שפרשו גם ה'''מאירי''', ה'''ר"י מלוניל''' וה''ריא"ז''.<br> | ||
המהרש"ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש"י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש"י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}. | המהרש"ל '''בחכמת שלמה''' מביא שישנה גרסה אחרת ברש"י בחלק מן הספרים בה מופיע פירוש נוסף לסוגייה. הפירוש שמובא שם הוא שאף על פי שרבי יוחנן מחייב באש כאילו המדליק הזיק בידיו, עדיין יש תנאי של בעלות על הגחלת מפני שאם האש היא לא ממונו של המדליק אי אפשר להתחייב עליה גם משום חציו. גרסה זו בדברי רש"י מובאת גם בשיטה מקובצת שהביא מספר ראשונים שהסכימו לפירוש זה בגמרא{{הערה|היו מספר אחרונים שטענו שזוהי גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ונביא דבריהם בדיון על פסיקת ההלכה}}. | ||
== פסיקת ההלכה == | == פסיקת ההלכה == | ||
=== שיטת הרא"ש והטור === | === שיטת הרא"ש והטור === | ||
ה'''רא"ש''' (ב ח) וה'''טור''' | ה'''רא"ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} פסקו כדעת רבי יוחנן ש"אשו משום חציו" משום שהלכה כרבי יוחנן במחלוקותיו עם ריש לקיש, וכן מפני שמובא בסוגייה {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} שיש לדבריו של רבי יוחנן סיוע מפשטי המקראות ומברייתא. הרא"ש והטור פסקו את מסקנת הגמרא כמו שפירש אותה רש"י (בגרסה המופיעה לפנינו), כלומר שחיוב "אשו משום חציו" הוא רק במקרה שבו לא כלו לו חציו, ואם כלו לו חציו ישנו חיוב של אשו משום ממונו. כפי שהבאנו לעיל {{הערה|תחת הכותרת "תירוץ הגמרא"}} נראה שכך פסקו גם ה'''מאירי''' וה'''ריא"ז'''. | ||
=== שיטת הרי"ף והרמב"ם === | === שיטת הרי"ף והרמב"ם === | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
=== פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו === | === פסיקת השולחן ערוך ונושאי כליו === | ||
ה'''שולחן ערוך''' | ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת רבי יוחנן, והשולחן ערוך מחלק בין מקרה ש"כלו לו חציו" למקרה ש"לא כלו לו חציו", דהיינו כדעת הרא"ש והטור. דבריו של השולחן ערוך התקבלו להלכה גם בקרב נושאי כליו, כפי שניתן לראות מדברי ה'''סמ"ע''' (חושן משפט תיח כה) ו'''ערוך השולחן''' (חושן משפט תיח ח). | ||
== חיוב בושת == | == חיוב בושת == | ||
'''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה<br> | '''רש"י''' {{גמרא|בבא קמא|כג|א|כג א ד"ה לחייבו}} וה'''נימוקי יוסף''' (י ב) כותבים שאדם המזיק באמצעות אש לא מתחייב בתשלומי בושת משום שאין חיוב בבושת ללא כוונה, והדלקת האש כך שהיא הלכה ולבסוף הזיקה אדם אחר לא נחשב כהיזק בכוונה אלא רק כפשיעה, בדומה לאדם שעלה לראש גגו ונפל ממנו ברוח מצויה<br> | ||
לעומת זאת ה'''רמב"ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו| | לעומת זאת ה'''רמב"ם''' {{רמבם|נזקי ממון|יד|טו|נזקי ממון יד טו} כותב בפירוש שאדם המזיק באמצעות אש חייב גם בבושת, וה'''פרישה''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יא}} טוען שכך ניתן להוכיח מסתימת לשונם של ה'''רא"ש''' (ב ח) וה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}}. הפרישה מבאר שלדעת הרמב"ם ישנו חילוק בין אדם שעולה לגג ונופל ברוח מצויה, שאמנם פשע בעלייתו לגג אך היה אנוס בנפילה עצמה, לבין אדם המבעיר אש שהיה פושע גמור ולכן נחשב כמתכוון לעניין חיוב בושת.<br> | ||
ה'''שולחן ערוך''' | ה'''שולחן ערוך''' {{שו"ע|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח יז}} פוסק כדעת הרמב"ם שיש חיוב בושת בנזקי אש, וכך נראה מדברי '''הגר"א''' (חושן משפט תיח לז בליקוט) שמוכיח כשיטת הרמב"ם מדברי ה'''ירושלמי''' (בבא קמא ב ב). | ||
== הריגה באמצעות אש == | == הריגה באמצעות אש == | ||
נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש"אשו משום חציו".<br> | נחלקו הראשונים בשאלה האם אדם שהורג את חבירו על ידי הבערת אש מתחייב על רציחתו לדעת רבי יוחנן הסובר ש"אשו משום חציו".<br> | ||
לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד"ה סוף חמה}} ה'''רא"ש''' (בבא קמא | לדעת ה'''תוספות''' {{גמרא|סנהדרין|עז|א|סנהדרין עז ד"ה סוף חמה}} ה'''רא"ש''' (בבא קמא ב ח) וה'''רא"ה''' בשיטה מקובצת (בבא קמא נו ב) כשם שרבי יוחנן מחייב אדם המזיק באמצעות אש בארבעה דברים כאילו הזיק בידיו, כך מחייב רבי יוחנן מיתה את ההורג באמצעות אש.<br> | ||
לעומתם ה'''ר"ן''' (סנהדרין עז ב ד"ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב"ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר"ן.<br> | לעומתם ה'''ר"ן''' (סנהדרין עז ב ד"ה זרק כדור) כותב שההורג באמצעות אש לא מתחייב על כך, מפני שישנה הבחנה בין נזיקין שבהם מספיק שפעולת האדם תגרום בבירור לנזק, גם אם הנזק נעשה בעקיפין, לבין רוצח שמתחייב רק כאשר הוא עושה מעשה ישיר של רציחה. ה'''מנחת חינוך''' (מצווה נו) מדייק מלשונו של ה'''רמב"ם''' {{רמבם|רוצח ושמירת הנפש|ג|י|רוצח ושמירת הנפש ג י}} שגם הוא סובר כדעת הר"ן.<br> | ||
ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר"ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום "קים ליה בדרבה מיניה", ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ"ל מתרצים שלדעת הר"ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.<br> | ה'''אבני נזר''' (אורח חיים שפט ד) וה'''חלקת יואב''' (חושן משפט ז) מקשים על הר"ן שהגמרא בסוגייתנו {{גמרא|בבא קמא|כב|ב|כב ב}} כותבת בפירוש שאדם המדליק אש ושורף גדי ועבד פטור מתשלומי הגדי משום "קים ליה בדרבה מיניה", ואם כן מוכח שהאדם גם התחייב על הריגת העבד. האחרונים הנ"ל מתרצים שלדעת הר"ן המקרה של הורג באמצעות אש דומה למקרה של אדם שהורג בשוגג שנפטר מתשלומי הנזיקין אף על פי שלא מתחייב מיתה בפועל.<br> | ||
ה'''טור''' | ה'''טור''' {{טור|חושן משפט|תיח|חושן משפט תיח}} כותב בפירוש שההורג באמצעות אש חייב כדעת התוספות והרא"ש, אך ה'''ערך ש"י''' (חושן משפט תיח ב) כותב שלמעשה ישנה מחלוקת בין התוספות לטור באיזה מקרה המדליק מתחייב ברציחה: לדעת התוספות אדם מתחייב ברציחה רק אם האש התפשטה מעצמה ולא על ידי הרוח, ואילו הטור כותב שאפילו במקרה בו האש לא התפשטה מעצמה אלא על ידי רוח מצויה המדליק מתחייב כרוצח. | ||
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת == | == שיעורים, מאמרים וכתבי עת == | ||