הבדלים בין גרסאות בדף "פת נכרי"

כתב הרשב"א ב'''תורת הבית''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9381&st=&pgnum=186 (ג ז)] שפת בעל הבית לעולם אסורה אפילו היא קנאה פלטר ממנו או שלחה לישראל לביתו, לפי שהולכים באיסור זה אחר שעת האפייה. וכן הדין לקולא, שאם אפאה פלטר, הרי הפת מותרת, ואף אם קנאה ישראל מבעל הבית, וכתב שכן נראה גם דעת ה'''ראב"ד''''. ולזה הסכים גם ה'''רא"ש''' (תשובה יט כ) במקומות שנתפשטה הגזירה, וכן דעת ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף עבודה זרה יד ב). והביאו לזה ראיה מה'''גמרא''' (עבודה זרה סה ב) שהתיר רבא למכור לגוי חטים שנשפכו עליהם יין נסך, אחר שיטחן ויאפה אותם. ולא התיר רבא לעשות כן אלא שלא בפני ישראל. וטעם הגבר הוא, שבסתמא לא יקנה ישראל אחר הפת מן הגוי, שהרי פת נכרי אסורה, אבל אם יראה שישראל מכר לגוי את הפת יבוא לקנותה, וזה אסור משום היין נסך שבה. ומבואר מזה שאם אפאה ישראל, אף שהיא ביד גוי מותר לקנותה, שלא גזרו משום חתנות אלא בנאפית ביד הגוי.