הבדלים בין גרסאות בדף "נקובת הוושט"

*רבי יוחנן מתרץ שהמשנה מתחילת פרק שלישי נכתבה לפני שרבי עקיבא חזר בו, וממילא ברור למה הוא אוחז בשיטתו הקודמת.

הצד השווה שבין שני התירוצים הוא שעל פי שניהם בהמה פסוקת גרגרת היא [[נבלה|נבלה]], ואכן, על פניו אין כל סיבה ללמוד משהו נוסף מפשט הגמרא. ברם, ראשונים רבים רואים את המצבים של נקובת הושט ופסוקת הגרגרת כזוג בלתי ניתן להפרדה, ופסקו שגם בהמה נקובת ושט, למרות שהפגיעה בה היא הרבה פחות משמעותית מנקב בגרוגרת, והיינו חושבים שתוגדר כ[[טרפה|טרפה]], מוגדרת כ[[נבלה|נבלה]]. הבנה זו קשה גם בפשט הגמרא, שהרי אין צורך בה כלל ובהבנה פשוטה היא אפילו לא נרמזה. גם מסברה קשה להסביר אותה, שהרי קשה לומר שפציעה קטנה שכזו תהפוך את הבהמה ל[[נבלה|נבלה]] .

'''הרא"ש''' בתוספותיו על אתר (קישור) מבאר את סוגייתנו על פי פשטה, ומוסיף ואומר שלא מסתבר לומר שנקובת הושט הינה [[נבלה|נבלה]], שהרי מדובר בפציעה קלה יחסית, שלא כמו פסוקת הגרגרת – שהיא פציעה חמורה הרבה יותר.

וכן פסקו '''ר"ת''' (ספר הישר תמג), ה'''אשכול''' (הלכות שחיטת חולין כד 402), ה'''אור זרוע''' (אור זרוע א שעח) בעל ה'''מכריע''' (ה) '''בעל הסמ"ג''' (עשין סג), '''בעל הסמ"ק''' (סימן רא), '''רבינו ירוחם''' (אדם וחוה טו ג, קיח ג), ה'''עיטור''' (שער ב כה ד) ,ה'''ראבי"ה''' (אלף פו ד"ה "ורבינו תם") וה'''טור''' (יו"ד לג).

'''רש"י''' (ד"ה יש מהן נבלות), הוסיף את נקובת הושט לפסוקת הגרגרת ברשימת הנבלות. כמותו פסקו ה'''רבינו גרשום''' (חולין לב),'''רשב"א''' (חולין מב.), ה'''רמב"ן''' (חולין ט. ד"ה "אבל" ובעוד מקומות), ה'''כלבו''' (קז), ה'''שו"ע''' (יו"ד לג ג), החת"ס (יו"ד כד ד"ה "יקרתו") וה'''רמב"ם''' (שחיטה ג יט), המשתמש בביטוי הייחודי [[#[[נבלה|נבלה]] מחיים – שיטת הרמב"ם|'[[נבלה|נבלה]] מחיים']] כלפי נקובת הושט.

====קושיית המשכנות יעקב====

לשיטת ה'''רמב"ם''' והפוסקים כמותו, ניתן לומר שכל חשיבותם של הקנה והושט נובעת מכך שהם המקום הספציפי והיחיד אותו ניתן לחתוך ובו ניתן לבצע מעשה שחיטה כשר, ורק מסיבה זו נקובת הושט נפסלת. ממילא, נקב במקום אחר בו לא ניתן לעשות מעשה שחיטה מלכתחילה, ככל שיהיה קרוב למקום ה'חוקי', לא יהיה די בו כדי להפוך את הבהמה ל[[נבלה|נבלה]], כי הוא לא מקום כשר למעשה השחיטה ממילא. לעומת זאת, לשיטת ה'''שו"ע''' והפוסקים כמותו, יש לומר שלאחר שלמדנו את חשיבותם הספציפית של הקנה והושט כ'מקום שחיטה', כל פגיעה בהם על פי גדרי הטרפות תהווה פסילה של שחיטת הבהמה. לכן, בגלל שנקב בתורבץ הושט פוגע את פעולתו של הושט במידה שווה לנקב בושט עצמו ('מה לי סנטימטר למטה מה סנטימטר למעלה'), גם הוא יהווה פסילה באופן דומה לנקב בושט עצמו.

בקצרה, נקודת המחלוקת בנושא תורבץ הושט היא האם כדי לפסול את הבהמה בעינן פגם דווקא במקום השחיטה עצמו או שבחיסור יכולת הפעולה התקינה של הסימנים סגי.

ה'''רמב"ם''' (שחיטה ג יט) מונה את נקובת הושט בתוך רשימה של בהמות שהוא מגדיר כ'[[נבלה|נבלה]] מחיים'. לכאורה, משמעותו המעשית של המושג [[נבלה|נבלה]] מחיים היא קיומה של טומאת משא ומגע של [[נבלה|נבלה]] בבהמה, אך כאשר ה'''רמב"ם''' עצמו (אבות הטומאה ב א) מנה את הבהמות שמטמאות עוד בחייהן, הוא השמיט מהרשימה את המקרה שלנו, נקובת הושט.

ה'''ש"ך''' (יוד לג ד) תרץ שכוונת הרמב"ם אינה שהבהמה מוגדרת כ[[נבלה|נבלה]] כבר מעכשיו, אלא רק שהיא אינה יכולה להישחט כלל, וממילא לכשתישחט תעשה [[נבלה|נבלה]] רגילה. תירוצו קשה מפשט לשון הרמב"ם, שהשתמש במושג בהווה – '[[נבלה|נבלה]] מחיים', וכן מכך שעל פי דבריו נקב בושט מהווה חיסרון בשחיטה עצמה, כסברתו [[#פגם בחפצא של הסימנים|השנייה]] של ביה"ל, וכפי שראינו, שיטת הרמב"ם אינה כן.