9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "פת נכרי"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| שורה 112: | שורה 112: | ||
<BR/>גם ב'''איסור והיתר הארוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15261&st=&pgnum=125 (מד ד)] כתב לדינא להתיר ע"י זריקת קיסם, ואפילו בפת בעל הבית, הובאו דבריו ב'''דרכי משה''' (ו*), וכן משמע ב'''שערי דורא''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9036&st=&pgnum=48 (עה)]. | <BR/>גם ב'''איסור והיתר הארוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15261&st=&pgnum=125 (מד ד)] כתב לדינא להתיר ע"י זריקת קיסם, ואפילו בפת בעל הבית, הובאו דבריו ב'''דרכי משה''' (ו*), וכן משמע ב'''שערי דורא''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9036&st=&pgnum=48 (עה)]. | ||
ומדברי חלק מהראשונים נראה שהיה מנהג לסמוך אף על זריקת קיסם בלבד, ויישבוהו על פי מנהג בבל הנזכר. כך כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה ואתא) שאף שבגמרא לא משמע הכי, אנו נמשכים בזה אחרי בני בבל, וכ"כ ה'''ר"ש משאנץ''' (שיטת הקדמונים לח ב ד"ה שגר). וה'''רא"ש''' (ב לג) כתב שאפשר שבתחילה היו נוהגים היתר כאשר בתחילת ההיסק בא הישראל ונותן שם גחלים וקיסם להעלות השלהבת, והאחרונים ראו כן והקלו בהשלכת הקיסם אף בסוף ההיסק, אע"פ שאינו מועיל כלום באפייה, וסיים שם שיש להניח להם לישראל דמוטב שיהיו שוגגין. | ומדברי חלק מהראשונים נראה שהיה מנהג לסמוך אף על זריקת קיסם בלבד, ויישבוהו על פי מנהג בבל הנזכר. כך כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה ואתא) שאף שבגמרא לא משמע הכי, אנו נמשכים בזה אחרי בני בבל, וכ"כ ה'''ר"ש משאנץ''' (שיטת הקדמונים לח ב ד"ה שגר). וה'''רא"ש''' (ב לג) כתב שאפשר שבתחילה היו נוהגים היתר כאשר בתחילת ההיסק בא הישראל ונותן שם גחלים וקיסם להעלות השלהבת, והאחרונים ראו כן והקלו בהשלכת הקיסם אף בסוף ההיסק, אע"פ שאינו מועיל כלום באפייה, וסיים שם שיש להניח להם לישראל דמוטב שיהיו שוגגין. וכן פסק ה'''מרדכי''' (עבודה זרה ב תתל) שסומכין אנו על בני בבל. | ||
ה'''רשב"א''' (לח ב ד"ה והיכא) הביא כל דברי הרמב"ן הנ"ל, והוסיף שכן היא גם דעת '''רבנו יונה''' שמעיקרא דדינא יש לאסור בהשלכת קיסם, אלא שבמקומות שנהגו לאכול פת פלטר היו משליכים קיסם לתנור להרחקה. אבל הרשב"א עצמו סיים דבריו שאין לך כל קיסם וקיסם שלא יקרב משהו בבישול, ולכן נהגו בזה היתר ומנהג ישראל תורה היא. מבואר שדעתו כהרמב"ם להתיר ע"י זריקת קיסם, אך לא מפני שיש בזה היכר, אלא מפני שכל קיסם מועיל לפת. שוב שנה דבריו ב'''תורת הבית''' (ג ז). | ה'''רשב"א''' (לח ב ד"ה והיכא) הביא כל דברי הרמב"ן הנ"ל, והוסיף שכן היא גם דעת '''רבנו יונה''' שמעיקרא דדינא יש לאסור בהשלכת קיסם, אלא שבמקומות שנהגו לאכול פת פלטר היו משליכים קיסם לתנור להרחקה. אבל הרשב"א עצמו סיים דבריו שאין לך כל קיסם וקיסם שלא יקרב משהו בבישול, ולכן נהגו בזה היתר ומנהג ישראל תורה היא. מבואר שדעתו כהרמב"ם להתיר ע"י זריקת קיסם, אך לא מפני שיש בזה היכר, אלא מפני שכל קיסם מועיל לפת. שוב שנה דבריו ב'''תורת הבית''' (ג ז). | ||
<BR/>גם ה'''מאירי''' הביא שתי השיטות וכתב שהסוגיה מוכחת כהרמב"ן אלא שנתפשט המנהג כרמב"ם, אך לא מהטעם שכתב שהוא בשביל היכר, אלא כדי שיהיה כח ישראל מעורב באפייה. | <BR/>גם ה'''מאירי''' הביא שתי השיטות וכתב שהסוגיה מוכחת כהרמב"ן אלא שנתפשט המנהג כרמב"ם, אך לא מהטעם שכתב שהוא בשביל היכר, אלא כדי שיהיה כח ישראל מעורב באפייה. | ||
<BR/>וה'''ריטב"א''' (לח ב ד"ה פת) אף שכתב שמהגמרא נראה כדברי הרמב"ן, מ"מ לדינא הכריע כרמב"ם שיש להתיר אף ע"י קיסם כיון שכבר הותר פת פלטר מטעם שהגוי מתכוון למלאכתו. וא"כ בפורני של גוי שנותנים לו העיסה לאפותה, כ"ש שמותר אפילו בלא נתינת קיסם, שאינו אלא להיכר בעלמא. כדבריו לגבי פורני כתב כבר ה'''רא"ה''' בבדק הבית (ג ז), אבל ה'''בית יוסף''' (ד"ה וכתב הריב"ש) כתב שלא נהגו לסמוך על זה, ונתן טעם לדבר. | <BR/>וה'''ריטב"א''' (לח ב ד"ה פת) אף שכתב שמהגמרא נראה כדברי הרמב"ן, מ"מ לדינא הכריע כרמב"ם שיש להתיר אף ע"י קיסם כיון שכבר הותר פת פלטר מטעם שהגוי מתכוון למלאכתו. וא"כ בפורני של גוי שנותנים לו העיסה לאפותה, כ"ש שמותר אפילו בלא נתינת קיסם, שאינו אלא להיכר בעלמא. כדבריו לגבי פורני כתב כבר ה'''רא"ה''' בבדק הבית (ג ז) והובאו דבריו ב'''שו"ת הריב"ש''' (תקיד), אבל ה'''בית יוסף''' (ד"ה וכתב הריב"ש) כתב שלא נהגו לסמוך על זה, ונתן טעם לדבר. | ||
ב'''בית יוסף''' (יורה דעה קיב) הביא את הדעות השונות והכריע כהרמב"ם והרשב"א לקולא, ומנהגן של ישראל תורה. וכן העתיק ב'''שלחן ערוך''' (ט). | ב'''בית יוסף''' (יורה דעה קיב) הביא את הדעות השונות והכריע כהרמב"ם והרשב"א לקולא, ומנהגן של ישראל תורה. וכן העתיק ב'''שלחן ערוך''' (ט). | ||
| שורה 126: | שורה 126: | ||
כתב ה'''דרכי משה''' (ו) בשם ה'''אגור''' (אלף שג) שכתב בשם '''שו"ת מהרי"ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1145&st=&pgnum=159 (קצג)], שאם נפח באש בפיו, מועיל הדבר כחיתוי. והובא גם להלכה ב'''רמ"א''' (ט), ושוב כתב כן ב'''תורת חטאת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9016&st=&pgnum=139 (עה ג)]. אמנם במהרי"ל שם מסייג דבריו וכותב שזהו דווקא כשניפוחו מדליק העצים הכבויים ונדלקים על ידי כוחו, אך אם יש גחלים לוחשות ועצים דולקים, והוא בניפוחו רק מגביר חום אינו מועיל. אבל כתב ה'''פרי חדש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49518&st=&pgnum=225 (יט)] שלפי מה דקיי"ל כהרשב"א שכל קיסם וקיסם מוסיף בחום התנור, גם הניפוח מועיל אפילו שיש עצים דולקים וגחלים לוחשות, וכן משמע ב'''פרי מגדים''' (שפתי דעת יט). | כתב ה'''דרכי משה''' (ו) בשם ה'''אגור''' (אלף שג) שכתב בשם '''שו"ת מהרי"ל''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1145&st=&pgnum=159 (קצג)], שאם נפח באש בפיו, מועיל הדבר כחיתוי. והובא גם להלכה ב'''רמ"א''' (ט), ושוב כתב כן ב'''תורת חטאת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9016&st=&pgnum=139 (עה ג)]. אמנם במהרי"ל שם מסייג דבריו וכותב שזהו דווקא כשניפוחו מדליק העצים הכבויים ונדלקים על ידי כוחו, אך אם יש גחלים לוחשות ועצים דולקים, והוא בניפוחו רק מגביר חום אינו מועיל. אבל כתב ה'''פרי חדש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49518&st=&pgnum=225 (יט)] שלפי מה דקיי"ל כהרשב"א שכל קיסם וקיסם מוסיף בחום התנור, גם הניפוח מועיל אפילו שיש עצים דולקים וגחלים לוחשות, וכן משמע ב'''פרי מגדים''' (שפתי דעת יט). | ||
====כבה התנור==== | ====כבה התנור==== | ||
כתב ה'''מרדכי''' (ב תתל) שמעשה בא לפניו בתנור שהיו אופים בו ג' פעמים ביום והיו מכשירים כל פעם ע"י זריקת קיסם, ופעם אחת שכחו להכשירו באפייה השלישית, והורה להם שאפילו הכי מותרת הפת האחרונה, לפי שגם באפייה האחרונה נשאר מן הגחלים הבוערות של היסקות הראשונות, וסיים דמ"מ לא רצה לעשות מעשה להתירה. אמנם ה'''שלחן ערוך''' (י) התיר בזה למעשה. | |||
<BR/>וכתב בספר '''בית דוד''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1120&st=&pgnum=355&hilite= (נ)] שאין לדייק מדברי מרן שאם הוכשר רק בפעם ראשונה אסור, כי הכל לפי הענין, שאם נשארו גחלים מהיסק ראשון, אפילו נאפה פעם שניה בלא הכשר, הפת גם של אפייה שלישית מותרת, כיון שגם לאפייה שלישית הועיל היסק הראשון. והוא הדין לחומרא, שאם לא נשארו גחלים מן ההיסק שהוכשר על ידי ישראל, אסור בכל גווני אף שהכשיר ישראל ב' פעמים. ולשון מרן חסר מן הספר שעיקר הטעם כמו שכתב המרדכי שבעינן שיועיל היסק הישראל. ודבריו הובאו להלכה ב'''כף החיים''' (נד). | |||
<BR/>אמנם יש לעיין בדבריו, שהרי אף שיש גחלים בוערות מן ההיסק הראשון, אפשר שאינם בוערות אלא מכח ההיסק השני שלא הוכשר ע"י ישראל, וא"כ אין להתיר אלא בגוונא שצייר השו"ע שלא הפסיק היסק אסור בין האפיות. | |||
<BR/>ובתנורים של היום לכאורה נידון זה אינו שייך, שהרי ליכא גחלים כלל ואינו מצוי שיהיה חום התנור מועיל להיסק הבא אחריו. אמנם אפשר שמה שנקט המרדכי שבעינן גחלים בוערות הוא לאו דווקא, אלא שכן היה בימיהם, אך בתנורים של היום שאין גחלים, כל שחום ההיסק נשאר, מועיל הוא להתיר את האפייה. אך בזה נראה פשוט שרק ההיסק האחרון יועיל, אבל אם הפסיק בין האפיות היסק שלא הוכשר ע"י ישראל, וכנדון הבית דוד, לא יועיל בתנורים שלנו. | |||
ב'''אגור''' מובא [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49847&st=&pgnum=212 (אלף שא)] בשם התוס' שנתינת קיסם לתנור מועילה כל ימי השבוע עד יום ראשון (ולפנינו בתוס' ליתא). וכתב על זה ה'''בית יוסף''' (ד"ה כתב האגור) דקולא יתרה היא. | ב'''אגור''' מובא [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49847&st=&pgnum=212 (אלף שא)] בשם התוס' שנתינת קיסם לתנור מועילה כל ימי השבוע עד יום ראשון (ולפנינו בתוס' ליתא). וכתב על זה ה'''בית יוסף''' (ד"ה כתב האגור) דקולא יתרה היא. | ||
<BR/>וב'''איסור והיתר הארוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15261&st=&pgnum=125 (מד י)] כתב כן לענין דיעבד, שאם שכחו להכשיר את האש וכבר נאפה הפת כל צרכו, אם אפה כבר ישראל בתנור זה אפילו עד ארבעה וחמישה ימים, כל שלא עמד התנור בלא היסק מעת לעת, סומכים בדיעבד על הכשרת האש שעשה ישראל קודם לכן, לפי שהוא מועיל לפת להיאפות מהר יותר. | <BR/>וב'''איסור והיתר הארוך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15261&st=&pgnum=125 (מד י)] כתב כן לענין דיעבד בשם '''ר' יוחנן מפרי"ש''', שאם שכחו להכשיר את האש וכבר נאפה הפת כל צרכו, אם אפה כבר ישראל בתנור זה אפילו עד ארבעה וחמישה ימים, כל שלא עמד התנור בלא היסק מעת לעת, סומכים בדיעבד על הכשרת האש שעשה ישראל קודם לכן, לפי שהוא מועיל לפת להיאפות מהר יותר. | ||
<BR/>וב'''דרכי משה''' (ז) כתב שאפשר שזו גם כוונת האגור. אך על כל פנים משמע באיסור והיתר הארוך שהוא דווקא בדיעבד, אבל ב'''רמ"א''' (י) פסק כן להלכה, ומשמע שאפילו לכתחילה אפשר לסמוך על זה. | <BR/>וב'''דרכי משה''' (ז) כתב שאפשר שזו גם כוונת האגור. אך על כל פנים משמע באיסור והיתר הארוך שהוא דווקא בדיעבד, אבל ב'''רמ"א''' (י) פסק כן להלכה, ומשמע שאפילו לכתחילה אפשר לסמוך על זה. והרב '''זבחי צדק''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32212&st=&pgnum=163 (לה)] הכריע כמרן בזה והעתיקו הרב '''כף החיים''' (נח). | ||
==טיוטא== | ==טיוטא== | ||
השתתף הישראל בהסקת התנור, ולאח"מ כבה התנור, והודלק ע"י נכרי שנית באותו היום ואפו בו פת, הפת מותרת, לפי שהועיל חום התנור מאפיה ראשונה גם לאפיה שניה. אמנם אם כבה התנור שנית והדליק הנכרי, הפת אסורה, שחום האפיה הראשונה לא הועיל לאפיה השלישית [מרן בשם המרדכי דלא גרע מזריקת קיסם. ובכה"ח הביא בשם ס' בית דוד סי' נ' שלשון מרן לאו דווקא אלא אפי' לא הוכשר התנור באפיה שניה, הפת מאפיה שלישית מותרת כל שנשאר גחלים מן היסק ראשון שהוכשר ע"י ישראל. והובאו דבריו באחרונים בלא חולק. ולקוצ"ד לא נתיישבו דבריו בלבי, דלשון המרדכי 'דכיון שהכשירו אותו בשאר היסקות וגם באפיה האחרונה נשאר קצת בעין מן הגחלים הבוערות מן היסקות הראשונות שהכשירו התנור ודאי מותר וכו'. וכיון שהמרדכי איירי שבשני ההיסקות הראשונות היה הכשר ע"י ישראל, רק מכח זה הוכשרה גם השלישית והיינו שכתב גחלים בוערות דלא סגי בגחלים בעלמא אלא דבעינן שיהיו בוערות מכח היסק שהוכשר, ואם לא הוכשר היסק שני ורק היסק ראשון, הרי הגחלים שלפנינו בוערות מכח היסק האסור, שהרי לולי היסק שני האסור כבר היו הולכות וכבות ונמצא שאינן בוערות אלא מכח היסק שני. גם לשון מרן מורה שלמד כן בדברי המרדכי ואין צריך להוציאו מפשוטו, א"ו בעינן שהיסק האחרון היה בהכשר. | השתתף הישראל בהסקת התנור, ולאח"מ כבה התנור, והודלק ע"י נכרי שנית באותו היום ואפו בו פת, הפת מותרת, לפי שהועיל חום התנור מאפיה ראשונה גם לאפיה שניה. אמנם אם כבה התנור שנית והדליק הנכרי, הפת אסורה, שחום האפיה הראשונה לא הועיל לאפיה השלישית [מרן בשם המרדכי דלא גרע מזריקת קיסם. ובכה"ח הביא בשם ס' בית דוד סי' נ' שלשון מרן לאו דווקא אלא אפי' לא הוכשר התנור באפיה שניה, הפת מאפיה שלישית מותרת כל שנשאר גחלים מן היסק ראשון שהוכשר ע"י ישראל. והובאו דבריו באחרונים בלא חולק. ולקוצ"ד לא נתיישבו דבריו בלבי, דלשון המרדכי 'דכיון שהכשירו אותו בשאר היסקות וגם באפיה האחרונה נשאר קצת בעין מן הגחלים הבוערות מן היסקות הראשונות שהכשירו התנור ודאי מותר וכו'. וכיון שהמרדכי איירי שבשני ההיסקות הראשונות היה הכשר ע"י ישראל, רק מכח זה הוכשרה גם השלישית והיינו שכתב גחלים בוערות דלא סגי בגחלים בעלמא אלא דבעינן שיהיו בוערות מכח היסק שהוכשר, ואם לא הוכשר היסק שני ורק היסק ראשון, הרי הגחלים שלפנינו בוערות מכח היסק האסור, שהרי לולי היסק שני האסור כבר היו הולכות וכבות ונמצא שאינן בוערות אלא מכח היסק שני. גם לשון מרן מורה שלמד כן בדברי המרדכי ואין צריך להוציאו מפשוטו, א"ו בעינן שהיסק האחרון היה בהכשר. | ||
| שורה 146: | שורה 145: | ||
כל זמן שהפת בתנור ומשביח באפייתו מועיל חיתוי ישראל [מרדכי בשם הר"מ. וכ"כ מרן בסתם], וי"א שאפילו הוציא את הפת יש תקנה להחזירו לתנור ע"י ישראל אם הוא משביח [אגור בשם ש"ד. הביאם מרן בשם י"א]. | כל זמן שהפת בתנור ומשביח באפייתו מועיל חיתוי ישראל [מרדכי בשם הר"מ. וכ"כ מרן בסתם], וי"א שאפילו הוציא את הפת יש תקנה להחזירו לתנור ע"י ישראל אם הוא משביח [אגור בשם ש"ד. הביאם מרן בשם י"א]. | ||
==מה נקרא פת לענין זה== | ===מה נקרא פת לענין זה=== | ||
כל פת שהיא מחמשת מיני דגן, ומברכים עליה המוציא ה"ה בכלל פת נכרי. וכן פת שמברכים עליה מזונות, כגון פת הבאה בכיסנין, גם היא נחשבת פת לענין זה, לפי שאפשר לקבוע עליה סעודה. אמנם תבשיל, אף שיש בו מחמשת מיני דגן, אינו נחשב פת אלא תבשיל, ויש לו דיני בישולי נכרים [תוס' ביצה טז: סוד"ה קמ"ל גבי נילי"ש וכר' יחיאל שם הביאו ב"י בסי' קי"ג בשם האגור. וכן הכרעת הרמ"א בתו"ח ובהג"ה וכן הסכמת האחרונים. ואף שהיה מקום לעורר שלכא' לא גזרו אלא בדבר שיש בו חשש קירבה וחתנות, י"ל של"פ רבנן וכל מה שבשם פת יקרא אסרו, ואזלינן בזה בתר ברכה בקביעות סעודה. וע' במנחת יעקב על התורת חטאת כלל עה סקכ"א שמו"ח זקנו מוהר"ר שמעון כ' ללכת בזה אחר לשון בני אדם כדיני נדרים וכיון שאינו נקרא פת אין לו דיני פת נכרי, ואף בישולי נכרי לית ביה דסו"ס אינו בישול אלא פת. וע' בדרכ"ת מה שהביא משו"ת תשובה מאהבה. ועוד יש לעורר דלשיטות שהגזירה הותרה משום חיי נפש ורק בפלטר ובשאינו מצוי, א"כ לכא' הוא דווקא בדבר הנצרך לכל נפש והיינו פת רגילה, אך מיני מזונות למיניהם אין בהם חיי נפש ואין להתיר אפי' בפלטר ובשה"ד, ולכה"פ היכא דמצוי פת רגילה של פלטר גוי לא נתיר מיני מזונות. וצ"ל דל"פ גם בהיתר. ועוד יש לומר דלא גרע ממש"כ הרשב"א דאף במצוי פת ישראל גרועה ופת נכרי יפה חשיב כשעה"ד, וא"כ ה"ה הכא שרוצה לאכול דווקא מיני מזונות דחשיב שאינו מצוי ומשום חיי נפש]. | כל פת שהיא מחמשת מיני דגן, ומברכים עליה המוציא ה"ה בכלל פת נכרי. וכן פת שמברכים עליה מזונות, כגון פת הבאה בכיסנין, גם היא נחשבת פת לענין זה, לפי שאפשר לקבוע עליה סעודה. אמנם תבשיל, אף שיש בו מחמשת מיני דגן, אינו נחשב פת אלא תבשיל, ויש לו דיני בישולי נכרים [תוס' ביצה טז: סוד"ה קמ"ל גבי נילי"ש וכר' יחיאל שם הביאו ב"י בסי' קי"ג בשם האגור. וכן הכרעת הרמ"א בתו"ח ובהג"ה וכן הסכמת האחרונים. ואף שהיה מקום לעורר שלכא' לא גזרו אלא בדבר שיש בו חשש קירבה וחתנות, י"ל של"פ רבנן וכל מה שבשם פת יקרא אסרו, ואזלינן בזה בתר ברכה בקביעות סעודה. וע' במנחת יעקב על התורת חטאת כלל עה סקכ"א שמו"ח זקנו מוהר"ר שמעון כ' ללכת בזה אחר לשון בני אדם כדיני נדרים וכיון שאינו נקרא פת אין לו דיני פת נכרי, ואף בישולי נכרי לית ביה דסו"ס אינו בישול אלא פת. וע' בדרכ"ת מה שהביא משו"ת תשובה מאהבה. ועוד יש לעורר דלשיטות שהגזירה הותרה משום חיי נפש ורק בפלטר ובשאינו מצוי, א"כ לכא' הוא דווקא בדבר הנצרך לכל נפש והיינו פת רגילה, אך מיני מזונות למיניהם אין בהם חיי נפש ואין להתיר אפי' בפלטר ובשה"ד, ולכה"פ היכא דמצוי פת רגילה של פלטר גוי לא נתיר מיני מזונות. וצ"ל דל"פ גם בהיתר. ועוד יש לומר דלא גרע ממש"כ הרשב"א דאף במצוי פת ישראל גרועה ופת נכרי יפה חשיב כשעה"ד, וא"כ ה"ה הכא שרוצה לאכול דווקא מיני מזונות דחשיב שאינו מצוי ומשום חיי נפש]. | ||