הבדלים בין גרסאות בדף "מעשה שבת"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 6 בתים ,  22:07, 1 במאי 2016
שורה 120: שורה 120:
ואולי ניתן לתרץ את זה לפי ה'''חכמת אדם''' (הלכות עבודה זרה פד טז) שאומר שאם אדם הולך במקום בו יש קול מראה או ריח של איסור – הוא צריך לסתום את העיניים, האוזניים או האף שלו, וניתן לומר כי למרות שלא יעשה את זה בפועל, הוא הרי יכול היה לעשות את זה, וממילא גם אם לא עשה ונהנה מדברי האיסור אין עליו איסור של פסיק רישיה כי הייתה לו אפשרות אחרת.
ואולי ניתן לתרץ את זה לפי ה'''חכמת אדם''' (הלכות עבודה זרה פד טז) שאומר שאם אדם הולך במקום בו יש קול מראה או ריח של איסור – הוא צריך לסתום את העיניים, האוזניים או האף שלו, וניתן לומר כי למרות שלא יעשה את זה בפועל, הוא הרי יכול היה לעשות את זה, וממילא גם אם לא עשה ונהנה מדברי האיסור אין עליו איסור של פסיק רישיה כי הייתה לו אפשרות אחרת.


וניתן להעיר ע"פ תירוץ זה שתוס' הולך לשיטתו, כי בהמשך הגמרא הנ"ל מובאות ראיות שונות לכל צד של שתי הלשונות בגמרא, ואחת מהראיות היא לגבי כלאיים, כאשר ה'''משנה''' (כלאיים ט ה) מתירה למוכר יהודי המוכר בגד של כלאיים למדוד אותו עליו למרות שנהנה מלבישת הכלאיים (הגנה מפני השמש או מפני הגשם) ובלבד שבליבו לא יכוון ליהנות, ובכל זאת ממשיכה המשנה וכותבת כי הצנועים לא היו משתמשים בקולא זו אלא מפשילים את הבגד במקל, ותוס' (שבת כט ב ד"ה ובלבד) כותב כי הסיבה שהתירו לאותם המודדים ליהנות מבגד הכלאיים למרות שבפועל הוא נהנה מלבישת הבגד, ולא אסרו זאת עליהם משום פסיק רישיה, היא בגלל שיש להם עוד בגד מתחת לבגד שאותו לבשו עכשיו, והמוכר היה יכול להסתדר גם ללא הבגד הנוסף, ולכן התירו להם.
וניתן להעיר ע"פ תירוץ זה שתוס' הולך לשיטתו, כי בהמשך הגמרא הנ"ל מובאות ראיות שונות לכל צד של שתי הלשונות בגמרא, ואחת מהראיות היא לגבי כלאים, כאשר ה'''משנה''' (כלאים ט ה) מתירה למוכר יהודי המוכר בגד של כלאים למדוד אותו עליו למרות שנהנה מלבישת הכלאיים (הגנה מפני השמש או מפני הגשם) ובלבד שבליבו לא יכוון ליהנות, ובכל זאת ממשיכה המשנה וכותבת כי הצנועים לא היו משתמשים בקולא זו אלא מפשילים את הבגד במקל, ותוס' (שבת כט ב ד"ה ובלבד) כותב כי הסיבה שהתירו לאותם המודדים ליהנות מבגד הכלאיים למרות שבפועל הוא נהנה מלבישת הבגד, ולא אסרו זאת עליהם משום פסיק רישיה, היא בגלל שיש להם עוד בגד מתחת לבגד שאותו לבשו עכשיו, והמוכר היה יכול להסתדר גם ללא הבגד הנוסף, ולכן התירו להם.


לעומת זאת, כותב ה'''ר"ן''' (חולין לב א מדפי הרי"ף ד"ה בת תיהא) לגבי היתר ליהודי המריח חבית יין של גוי על מנת לבדוק אם יין הגוי החמיץ למרות שנהנה מריח היין של הגויים (הנאה מסתם יינם של גויים), שאין דין פסיק רישיה בהנאה אלא רק במעשה, ואם לא מתכוון ליהנות לא אסרו עליו את הדבר למרות שבפועל נהנה ממנו.
לעומת זאת, כותב ה'''ר"ן''' (חולין לב א מדפי הרי"ף ד"ה בת תיהא) לגבי היתר ליהודי המריח חבית יין של גוי על מנת לבדוק אם יין הגוי החמיץ למרות שנהנה מריח היין של הגויים (הנאה מסתם יינם של גויים), שאין דין פסיק רישיה בהנאה אלא רק במעשה, ואם לא מתכוון ליהנות לא אסרו עליו את הדבר למרות שבפועל נהנה ממנו.
111

עריכות

תפריט ניווט