75
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "בדין שתי מלאכות היוצאות מפעולה אחת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 3: | שורה 3: | ||
א. סיכום הסוגיה | א. סיכום הסוגיה | ||
'''המשנה''' המובאת בגמרא בפרק שביעי(שבת עג.) מביאה רשימה של כל שלושים ותשע מלאכות השבת.<BR/> | '''המשנה''' המובאת בגמרא בפרק שביעי(שבת עג.) מביאה רשימה של כל שלושים ותשע מלאכות השבת.<BR/> | ||
'''הגמרא''' (שבת עג:) מצטטת: "הזורע והחורש", ושואלת: הרי בתהליך החקלאי הטבעי חורשים תחילה ואחר כך זורעים, אם כן למה כתבה המשנה הפוך?<BR/> עונה הגמרא: שמדובר בארץ ישראל, וכיון שהקרקע קשה – חורשים גם לאחר שזורעים.<BR/> | '''הגמרא''' (שבת עג:) מצטטת: "הזורע והחורש", ושואלת: הרי בתהליך החקלאי הטבעי חורשים תחילה ואחר כך זורעים, אם כן למה כתבה המשנה הפוך?<BR/> עונה הגמרא: שמדובר בארץ ישראל, וכיון שהקרקע קשה – חורשים גם לאחר שזורעים.<BR/> | ||
| שורה 13: | שורה 15: | ||
'''הריטב"א'''(שבת, עג:) מביא את קושיית התוס' על פירוש רש"י, שלפי דבריו יוצא שאם אדם זומר וזורע יתחייב שתיים, וזה לא מסתדר עם הכתוב בגמרא קודם לכן "הזורע והזומר והנוטע... כולן מלאכה אחת הן". ומסביר '''הריטב"א''' בדעת רש"י, שאם האדם רק זומר וזורע – באמת יהיה חייב שתיים, אבל אם עשה איתן גם מלאכת נוטע – יהיה חייב אחת על כולן. ומוסיף '''הריטב"א''': "נמצא רבוי המלאכות ממעט הקרבנו'"; כיון שמלאכת נוטע היא כממוצעת בין זומר וזורע, היא מחברת ביניהן ועושה את כולן לאגודה אחת (כי היא קשורה עם כל אחת בפני עצמה). ויש להבין מצד איזה דין הדבר קורה.<BR/> | '''הריטב"א'''(שבת, עג:) מביא את קושיית התוס' על פירוש רש"י, שלפי דבריו יוצא שאם אדם זומר וזורע יתחייב שתיים, וזה לא מסתדר עם הכתוב בגמרא קודם לכן "הזורע והזומר והנוטע... כולן מלאכה אחת הן". ומסביר '''הריטב"א''' בדעת רש"י, שאם האדם רק זומר וזורע – באמת יהיה חייב שתיים, אבל אם עשה איתן גם מלאכת נוטע – יהיה חייב אחת על כולן. ומוסיף '''הריטב"א''': "נמצא רבוי המלאכות ממעט הקרבנו'"; כיון שמלאכת נוטע היא כממוצעת בין זומר וזורע, היא מחברת ביניהן ועושה את כולן לאגודה אחת (כי היא קשורה עם כל אחת בפני עצמה). ויש להבין מצד איזה דין הדבר קורה.<BR/> | ||
אפשר לבאר על פי '''המשנת שבת'''(עניני מלאכות, דף ע"ג: ד"ה "גמ': א"ר אחא א"ר חייא, '''שהריטב"א''' "שואל" כאן דין מהלכות קורבנות הנקרא "גרירה". לפי דין זה, אם אדם עשה אב ותולדה – חייב רק על האב, ונפקא מינה שאם שכח בעת הבאת הקרבן שעשה את התולדה – הקרבן פוטר אותו מדין גרירה. על כן, אם עבר אדם גם על נוטע יחד עם זומר וזורע, אזי הקרבן שמביא על זורע ונוטע פוטר מדין גרירה גם את הזומר שהוא תולדת הנוטע, אך אם לא עבר על נוטע – יתחייב בקרבן נוסף. | |||
| שורה 20: | שורה 22: | ||
'''הגמרא'''(עג:) שאלה מדוע במשנה בא חורש לאחר זורע, וענתה כי מדובר בארץ ישראל, שם הקרקע קשה וצריך לחרוש בה גם לאחר הזריעה (על מנת לכסות את הזרעים). עולה מדברי הגמרא, שחרישה שנייה מחייבת את האדם משום חורש, והגם שלכאורה כיסוי הזרעים הוא חלק מתהליך הזריעה – זה עדיין חלק מיצירת התנאים של בית גידול נוח לצמח.<BR/> | '''הגמרא'''(עג:) שאלה מדוע במשנה בא חורש לאחר זורע, וענתה כי מדובר בארץ ישראל, שם הקרקע קשה וצריך לחרוש בה גם לאחר הזריעה (על מנת לכסות את הזרעים). עולה מדברי הגמרא, שחרישה שנייה מחייבת את האדם משום חורש, והגם שלכאורה כיסוי הזרעים הוא חלק מתהליך הזריעה – זה עדיין חלק מיצירת התנאים של בית גידול נוח לצמח.<BR/> | ||
'''בגמרא''' במסכת מכות(כא:) נאמר: "א"ר ינאי: ...החופה [=מכסה] בכלאים לוקה". הגמרא שם מבררת ואומרת, שחופה חייב משום זורע ולא משום חורש (כי אין חיוב על חורש בכלאיים, ככתוב | '''בגמרא''' במסכת מכות(כא:) נאמר: "א"ר ינאי: ...החופה [=מכסה] בכלאים לוקה". הגמרא שם מבררת ואומרת, שחופה חייב משום זורע ולא משום חורש (כי אין חיוב על חורש בכלאיים, ככתוב '''בתורה'''(דברים, כב, ט) "'''לא תזרע'''... כלאים", ולכן חופה – שרואים שחייב משום כלאיים – צריך לומר שסיבת חיובו משום זורע). ממשיכה הגמרא שם ושואלת: "..ולילקי נמי משום זורע ביום טוב?.." – משמע שהגמרא רוצה לחייב חופה משום זורע אף במלאכות שבת.<BR/> | ||
נשאלת השאלה על גמרתנו, האומרת שעל חרישה שנייה (=חיפוי) בארץ ישראל חייב משום חורש ולא משום זורע – מדוע אינו חייב גם משום זורע?<BR/> | נשאלת השאלה על גמרתנו, האומרת שעל חרישה שנייה (=חיפוי) בארץ ישראל חייב משום חורש ולא משום זורע – מדוע אינו חייב גם משום זורע?<BR/> | ||
| שורה 26: | שורה 28: | ||
מספר תירוצים נאמרו בדבר: | מספר תירוצים נאמרו בדבר: | ||
א. מצפה איתן: לדעת המצפה איתן, כיון שמדובר בארץ ישראל, שאדמתה קשה, עיקר מלאכת המחפה שם הוא לרכך את הקרקע (מה שאין כן בקרקע רכה יותר). הריכוך הוא עיקר העניין והזריעה היא ממילאית, ולכן חייב רק משום חורש (אף שהמחפה בדרך כלל גם זורע). | |||
ב. מנחת חינוך | |||
ג. רש"ש: לפי שיטת הרש"ש במועד קטן , אם במלאכה מסוימת יש פעולה עיקרית משום אב אחד ופעולה נוספת הטפלה לה משום אב אחר – חייב רק משום העיקרית, וקל וחומר שבאב ותולדה חייב רק משום האב. לכן בחרישה שנייה בארץ ישראל, שיש בה משום אב דחורש ומלאכת זורע בה היא תולדה בלבד – חייב רק משום חורש [בחירת הפעולה העיקרית אינה מבטלת את השנייה; למשל, בחרישה בארץ ישראל יוכל להתחייב משום כלאיים (אם חיפה בחרישה כלאיים), ופטור רק לעניין שבת]. | א. '''מצפה איתן'''(: לדעת המצפה איתן, כיון שמדובר בארץ ישראל, שאדמתה קשה, עיקר מלאכת המחפה שם הוא לרכך את הקרקע (מה שאין כן בקרקע רכה יותר). הריכוך הוא עיקר העניין והזריעה היא ממילאית, ולכן חייב רק משום חורש (אף שהמחפה בדרך כלל גם זורע).<BR/> | ||
ד. אור שמח: שיטת האור שמח היא שרק בפעולה שבה יש שני גופים נפעלים (כגון: "זומר וצריך לעצים" | |||
ב. '''מנחת חינוך'''(קונטרס "מוסך השבת", "החרישה", א): המנחת חינוך מוכיח מדברי '''רש"י''' (בפסחים מז: ד"ה "ושביעית") שאכן חרישה שנייה היא גם מלאכת זורע, ואומר שאף אצלנו בגמרא – לגבי ארץ ישראל – חייב גם משום זורע (הסבר זה דחוק מבחינה לשונית, כי לא כתוב כך. ואפשר לומר לדעתו, שפשוט שחייב משום זורע, כיון שזה חלק מתהליך הזריעה; ומפני שהחידוש הוא שעובר גם על חורש – הגמרא מזכירה רק את חורש).<BR/> | |||
ג. '''רש"ש'''(מועד קטן, ב:, על תוס ד"ה "חייב שתיים"): לפי שיטת הרש"ש במועד קטן, אם במלאכה מסוימת יש פעולה עיקרית משום אב אחד ופעולה נוספת הטפלה לה משום אב אחר – חייב רק משום העיקרית, וקל וחומר שבאב ותולדה חייב רק משום האב. לכן בחרישה שנייה בארץ ישראל, שיש בה משום אב דחורש ומלאכת זורע בה היא תולדה בלבד – חייב רק משום חורש [בחירת הפעולה העיקרית אינה מבטלת את השנייה; למשל, בחרישה בארץ ישראל יוכל להתחייב משום כלאיים (אם חיפה בחרישה כלאיים), ופטור רק לעניין שבת].<BR/> | |||
ד. '''אור שמח'''(על הל' שבת לרמב"ם, ז, ד): שיטת האור שמח היא שרק בפעולה שבה יש שני גופים נפעלים (כגון: "זומר וצריך לעצים"(שבת, עג:)) יכול להתחייב משום שני אבות, אך בחרישה שנייה בארץ ישראל – שרק הקרקע נפעלת (גם הפעולה על הזרע נעשית דרך הקרקע) – לכן חייב רק משום אחד (="חורש"). | |||
ג. המנכש והמשקה, מדין מה חייב ולמה רק משום אחד | ג. המנכש והמשקה, מדין מה חייב ולמה רק משום אחד | ||
במסכת מועד קטן כתוב: "המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת – משום מאי מתרינן ביה? רבה אמר: משום חורש. רב יוסף אמר: משום זורע". בהמשך הדברים מקשה עליהם אביי, מדוע הם מחייבים על המלאכה הזאת רק חיוב אחד ולא שניים, והרי כבר מצינו (בגמרא שלנו) שרב כהנא מחייב על פעולה אחת משום שתיים ("זומר וצריך לעצים"). על קושיית אביי אומרת הגמרא "קשיא" ולא "תיובתא" – משמע שיש תשובות על שאלת אביי (מה גם שרב כהנא הוא אמורא, ורבה ורב יוסף יכולים לחלוק עליו). לאחר מכן, מוכיח רב יוסף בגמרא שם את שיטתו מכלאיים, שנאמר בתוספתא "המנכש והמחפה לכלאים לוקה", וכאמור איסור כלאיים הינו על זריעה ולא על חרישה, ואם כן משמע משם שהמנכש הוא זורע. וממשיכים שם רבה ורב יוסף לדון בנושא. | במסכת מועד קטן כתוב: "המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת – משום מאי מתרינן ביה? רבה אמר: משום חורש. רב יוסף אמר: משום זורע". בהמשך הדברים מקשה עליהם אביי, מדוע הם מחייבים על המלאכה הזאת רק חיוב אחד ולא שניים, והרי כבר מצינו (בגמרא שלנו) שרב כהנא מחייב על פעולה אחת משום שתיים ("זומר וצריך לעצים"). על קושיית אביי אומרת הגמרא "קשיא" ולא "תיובתא" – משמע שיש תשובות על שאלת אביי (מה גם שרב כהנא הוא אמורא, ורבה ורב יוסף יכולים לחלוק עליו). לאחר מכן, מוכיח רב יוסף בגמרא שם את שיטתו מכלאיים, שנאמר בתוספתא "המנכש והמחפה לכלאים לוקה", וכאמור איסור כלאיים הינו על זריעה ולא על חרישה, ואם כן משמע משם שהמנכש הוא זורע. וממשיכים שם רבה ורב יוסף לדון בנושא. | ||
לכאורה, ניתן להסביר שמחלוקת רבה ורב יוסף היא מצד המעשה – מהן המלאכות הללו בעצם, האם חורש או זורע. | לכאורה, ניתן להסביר שמחלוקת רבה ורב יוסף היא מצד המעשה – מהן המלאכות הללו בעצם, האם חורש או זורע. | ||