75
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "בדין שתי מלאכות היוצאות מפעולה אחת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←סיכום הסוגיה
| שורה 17: | שורה 17: | ||
===זריעה וחרישה=== | |||
'''המשנה''' המובאת בגמרא בפרק שביעי(שבת עג.) מביאה רשימה של כל שלושים ותשע מלאכות השבת.<BR/> | '''המשנה''' המובאת בגמרא בפרק שביעי(שבת עג.) מביאה רשימה של כל שלושים ותשע מלאכות השבת.<BR/> | ||
'''הגמרא''' (שבת עג:) מצטטת: "הזורע והחורש", ושואלת: הרי בתהליך החקלאי הטבעי חורשים תחילה ואחר כך זורעים, אם כן למה כתבה המשנה הפוך?<BR/> עונה הגמרא: שמדובר בארץ ישראל, וכיון שהקרקע קשה – חורשים גם לאחר שזורעים.<BR/> | '''הגמרא''' (שבת עג:) מצטטת: "הזורע והחורש", ושואלת: הרי בתהליך החקלאי הטבעי חורשים תחילה ואחר כך זורעים, אם כן למה כתבה המשנה הפוך?<BR/> עונה הגמרא: שמדובר בארץ ישראל, וכיון שהקרקע קשה – חורשים גם לאחר שזורעים.<BR/> | ||
לפי המבואר בגמרא, יש לעיין מהי מלאכת חורש.<BR/>לכאורה, מלאכת חורש היא פעולה בהטבת הקרקע, הקשורה לצומח בה.<BR/> '''בתוספות'''(עג:, ד"ה "מכדי מכרב כרבי") אמרו, שאין לשאול מכאן על המכבה והמבעיר, שלכאורה גם סדר כתיבתם צריך להיות הפוך, משום שכאן נכתב כל "סידורא דפת" לפי הסדר מלבד חורש וזורע.<BR/> על כך שואל '''הפני יהושע'''(עג:, ד"ה "בגמרא מכדי") : הרי גם בלי "סידורא דפת" היתה נשאלת השאלה, מפני שכל מהותה של מלאכת חורש היא היותה הכנה לזריעה. ואין הדבר תלוי בכוונת האדם, אלא כל מקום שרגילים לזרוע בו והוא ראוי טכנית לזריעה (לא חול או סלע["צונמא" – פסחים מ"ז:] ), אם אדם חרש שם – יעבור על מלאכת חורש; משמע שחרישה היא הכנה לזריעה, ואם כן קשה מדוע הוקדמה מלאכת הזורע.<BR/> '''האגלי טל'''(מלאכת חורש ה', ח') מביא את דברי '''רבי אברהם בן הרמב"ם''', שאומר שאם אדם מסיר ענפים יבשים מעץ כי לא רוצה שייפלו על הקרקע וירעו אותה – הוא עובר על מלאכת חורש. משמע מדבריו, שבמלאכת חורש אין צריך לפעול דווקא בגוף הקרקע, אלא כל הטבה לקרקע כלולה באיסור, גם אם היא נעשית על ידי מניעת היזק חיצוני. | לפי המבואר בגמרא, יש לעיין מהי מלאכת חורש.<BR/>לכאורה, מלאכת חורש היא פעולה בהטבת הקרקע, הקשורה לצומח בה.<BR/> '''בתוספות'''(עג:, ד"ה "מכדי מכרב כרבי") אמרו, שאין לשאול מכאן על המכבה והמבעיר, שלכאורה גם סדר כתיבתם צריך להיות הפוך, משום שכאן נכתב כל "סידורא דפת" לפי הסדר מלבד חורש וזורע.<BR/> על כך שואל '''הפני יהושע'''(עג:, ד"ה "בגמרא מכדי") : הרי גם בלי "סידורא דפת" היתה נשאלת השאלה, מפני שכל מהותה של מלאכת חורש היא היותה הכנה לזריעה. ואין הדבר תלוי בכוונת האדם, אלא כל מקום שרגילים לזרוע בו והוא ראוי טכנית לזריעה (לא חול או סלע["צונמא" – פסחים מ"ז:] ), אם אדם חרש שם – יעבור על מלאכת חורש; משמע שחרישה היא הכנה לזריעה, ואם כן קשה מדוע הוקדמה מלאכת הזורע.<BR/> '''האגלי טל'''(מלאכת חורש ה', ח') מביא את דברי '''רבי אברהם בן הרמב"ם''', שאומר שאם אדם מסיר ענפים יבשים מעץ כי לא רוצה שייפלו על הקרקע וירעו אותה – הוא עובר על מלאכת חורש. משמע מדבריו, שבמלאכת חורש אין צריך לפעול דווקא בגוף הקרקע, אלא כל הטבה לקרקע כלולה באיסור, גם אם היא נעשית על ידי מניעת היזק חיצוני. | ||
===הנוטע חייב '''אף''' משום זורע=== | |||
בהמשך '''הגמרא'''(שם עג:) מובאת מימרא בשם רבי אמי, ש"זומר חייב משום נוטע, והנוטע והמבריך והמרכיב חייב משום זורע". שואלת הגמרא על המבריך והמרכיב אם חייבים הם רק משום זורע ולא משום נוטע, ועונה שבאמת יש לקרוא את הגמרא כך: "(..והנוטע והמבריך והמרכיב חייב) '''אף''' משום זורע..". לאחר מכן מביאה הגמרא את דברי רב כהנא, שאמר "זומר וצריך לעצים חייב שתים: אחת משום קוצר ואחת משום נוטע", וכמוהו גם רב יוסף ואביי, שמציינים מלאכות שחייב על כל אחת מהן משום שתיים.<BR/> | בהמשך '''הגמרא'''(שם עג:) מובאת מימרא בשם רבי אמי, ש"זומר חייב משום נוטע, והנוטע והמבריך והמרכיב חייב משום זורע". שואלת הגמרא על המבריך והמרכיב אם חייבים הם רק משום זורע ולא משום נוטע, ועונה שבאמת יש לקרוא את הגמרא כך: "(..והנוטע והמבריך והמרכיב חייב) '''אף''' משום זורע..". לאחר מכן מביאה הגמרא את דברי רב כהנא, שאמר "זומר וצריך לעצים חייב שתים: אחת משום קוצר ואחת משום נוטע", וכמוהו גם רב יוסף ואביי, שמציינים מלאכות שחייב על כל אחת מהן משום שתיים.<BR/> | ||
יש לברר מהי בדיוק תשובת הגמרא, שהנוטע, מרכיב או מבריך חייב גם משום זורע.<BR/> | יש לברר מהי בדיוק תשובת הגמרא, שהנוטע, מרכיב או מבריך חייב גם משום זורע.<BR/> | ||
| שורה 29: | שורה 31: | ||
'''הריטב"א'''(שבת, עג:) מביא את קושיית התוס' על פירוש רש"י, שלפי דבריו יוצא שאם אדם זומר וזורע יתחייב שתיים, וזה לא מסתדר עם הכתוב בגמרא קודם לכן "הזורע והזומר והנוטע... כולן מלאכה אחת הן". ומסביר '''הריטב"א''' בדעת רש"י, שאם האדם רק זומר וזורע – באמת יהיה חייב שתיים, אבל אם עשה איתן גם מלאכת נוטע – יהיה חייב אחת על כולן. ומוסיף '''הריטב"א''': "נמצא רבוי המלאכות ממעט הקרבנו'"; כיון שמלאכת נוטע היא כממוצעת בין זומר וזורע, היא מחברת ביניהן ועושה את כולן לאגודה אחת (כי היא קשורה עם כל אחת בפני עצמה). ויש להבין מצד איזה דין הדבר קורה.<BR/> | '''הריטב"א'''(שבת, עג:) מביא את קושיית התוס' על פירוש רש"י, שלפי דבריו יוצא שאם אדם זומר וזורע יתחייב שתיים, וזה לא מסתדר עם הכתוב בגמרא קודם לכן "הזורע והזומר והנוטע... כולן מלאכה אחת הן". ומסביר '''הריטב"א''' בדעת רש"י, שאם האדם רק זומר וזורע – באמת יהיה חייב שתיים, אבל אם עשה איתן גם מלאכת נוטע – יהיה חייב אחת על כולן. ומוסיף '''הריטב"א''': "נמצא רבוי המלאכות ממעט הקרבנו'"; כיון שמלאכת נוטע היא כממוצעת בין זומר וזורע, היא מחברת ביניהן ועושה את כולן לאגודה אחת (כי היא קשורה עם כל אחת בפני עצמה). ויש להבין מצד איזה דין הדבר קורה.<BR/> | ||
אפשר לבאר על פי '''המשנת שבת'''(עניני מלאכות, דף ע"ג: ד"ה "גמ': א"ר אחא א"ר חייא, '''שהריטב"א''' "שואל" כאן דין מהלכות קורבנות הנקרא "גרירה". לפי דין זה, אם אדם עשה אב ותולדה – חייב רק על האב, ונפקא מינה שאם שכח בעת הבאת הקרבן שעשה את התולדה – הקרבן פוטר אותו מדין גרירה. על כן, אם עבר אדם גם על נוטע יחד עם זומר וזורע, אזי הקרבן שמביא על זורע ונוטע פוטר מדין גרירה גם את הזומר שהוא תולדת הנוטע, אך אם לא עבר על נוטע – יתחייב בקרבן נוסף. | אפשר לבאר על פי '''המשנת שבת'''(עניני מלאכות, דף ע"ג: ד"ה "גמ': א"ר אחא א"ר חייא, '''שהריטב"א''' "שואל" כאן דין מהלכות קורבנות הנקרא "גרירה". לפי דין זה, אם אדם עשה אב ותולדה – חייב רק על האב, ונפקא מינה שאם שכח בעת הבאת הקרבן שעשה את התולדה – הקרבן פוטר אותו מדין גרירה. על כן, אם עבר אדם גם על נוטע יחד עם זומר וזורע, אזי הקרבן שמביא על זורע ונוטע פוטר מדין גרירה גם את הזומר שהוא תולדת הנוטע, אך אם לא עבר על נוטע – יתחייב בקרבן נוסף. | ||
== חרישה בארץ ישראל ובחוץ לארץ == | == חרישה בארץ ישראל ובחוץ לארץ == | ||