הבדלים בין גרסאות בדף "בדין שתי מלאכות היוצאות מפעולה אחת"

ה'''תוס''''(מו"ק ב: "חייב שתיים") מקשים על רבה ורב יוסף מ-"זומר וצריך לעצים". משמע מכך שהבינו כי רבה ורב יוסף נחלקו אף בשבת, ולא רק ביו"ט, כהבנת '''הריטב"א'''(מו"ק ב: "איתמר המנכשו").<BR/>לפי זה, יש במהלך בגמרא שתי שאלות, זו על גבי זו:<BR/>א. כמה יתחייב אדם על פעולה אחת שבה שתי מלאכות?<BR/>ב. ואם מתחייב אחת – על איזו מן המלאכות חייב?<BR/>לכאורה, על פי דברי תוס' נראה שגם בשבת אומרים רבה ורב יוסף שחייב רק אחת ולא שתיים, ובאמת הם חולקים על רב כהנא ויאמרו ב"זומר וצריך לעצים" שחייב רק אחת [על פי תוס' שם ד"ה "קא מרפויי ארעא" – רבה יאמר משום נוטע, ורב יוסף יאמר משום קוצר].

'''האור זרוע'''(הל' שבת, נ"ד – "הזורע") פוסק כרב יוסף במשקה, ואומר שהוא זורע. ועוד אומר בדבריו, שמחלוקתם של רבה ורב יוסף איננה מה המלאכה העיקרית, אלא מה המלאכה היחידה שקיימת בפעולה. ומסביר, שלדעת רב יוסף (הלכתא – לפי דבריו) אם אדם השקה שדה ללא זרעים ו"אפילו בקרקע שדרכה ליחרש" – הוא פטור ואינו חייב משום חורש. ועל פי דבריו צ"ל שרבה ורב יוסף חולקים מהו המעשה עצמו ולא בדמיון או במחשבה (כהסבר התוס'), ואולי חולקים בהגדרת מהות ה"חורש" – שרב יוסף אומר שהוא המכין לזריעה ורק כאשר אין צמחים או זרעים בקרקע, ואילו רבה אומר שהוא המיטיב את הקרקע להיות בית גידול (גם לאחר שכבר טמונים זרעים באדמה).<BR/>

על פי חילוק זה נסביר את המשנה המובאת ב'''גמרא'''(שבת קג.) האומרת "המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב"; שלפי רבה חייב משום חורש, שהרי מיטיב את הקרקע, אף שפועל דרך הצמח, ולפי רב יוסף חייב משום זורע, ואפילו שפועל על הקרקע אינו חייב משום חורש, כי החורש הוא מכין לזריעה, בעוד שכאן הצמחים כבר באדמה.<BR/>

2. ניתן לתרץ על פי חילוק '''האור שמח'''(על הלכות שבת לרמב"ם, ז, ד) שהזכרנו, שישנו הבדל אם בפעולה יש שני נפעלים או אחד; במנכש ומשקה הנפעל הוא אחד ועל כן חייב אחד, אך ב"קטל אספסתא" וב"זומר וצריך לעצים" יש שני נפעלים, ולמעשה אלה שתי פעולות חלוקות, ולכן חייב שתיים.

'''הרש"ש''' (מו"ק ב:, על תוס' ד"ה "חייב שתיים") כותב: "ול"נ... דאיכא ב' מלאכות איזו עיקרית דלחייב עלה והשניה תבטל". בהסבירו את מחלוקת רבה ורב יוסף אומר הרש"ש, ששניהם מודים שבפעולות אלה של ניכוש והשקיה קיימות שתי מלאכות, אך חולקים מהי המלאכה '''העיקרית''' שיוצאת מפעולות אלו – האם חרישה או זריעה [את אופן בחירת המלאכה העיקרית לפי כל אחד מהם ניתן להסביר על פי '''תוס''''(מו"ק ב: "קא..")].<BR/>זוהי שיטת הרש"ש – אם יוצאות מפעולה אחת שתי מלאכות, בודקים איזו מהן עיקרית, ועליה מחייבים, ואם שתיהן עיקריות באותה מידה – יתחייב על שתיהן. לכן חייב שתיים ב"זומר וצריך לעצים". ונראה שסובר הרש"ש ששתי מלאכות עיקריות בפעולה אחת יכולות להיות רק אבות מלאכה, כי בשתי תולדות יש להעמיק ולבדוק לְמה הפעולה דומה יותר, והיא תיחשב תולדת אותה מלאכה [ולכאורה יסכים עם דעת '''הרמב"ן'''(שבת עד: "הא.."), שאין לחייב משום שתי תולדות].<BR/>

לשיטת הרש"ש, גם כאשר מגדירים את המלאכה העיקרית בפעולה כלשהי, המלאכה השנייה לא מתבטלת (ודלא כאור זרוע דלעיל). נפק"מ, למשל, בחרישה שנייה – שלעניין כלאיים יהיה חייב משום זורע, אף שאין זו המלאכה העיקרית. לפי זה, מה שכתב הרש"ש בדבריו "והשניה תבטל" – זה לעניין החיוב, שמתחייב על המלאכה העיקרית בלבד, אבל לעניינים אחרים – לא.<BR/>

על פי שיטת הרש"ש נוכל לענות על השאלה מדוע בחרישה שנייה בארץ ישראל חייב רק משום חורש ולא משום זורע; ונאמר, שבחרישה שנייה חורש הוא אב וזורע הוא תולדה, וודאי שאב הינו עיקר לעומת תולדה, ולכן חייב רק משום האב.

== שיטת המאירי ==