75
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "בדין שתי מלאכות היוצאות מפעולה אחת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←בירור משמעות מחשבת האדם
| שורה 192: | שורה 192: | ||
ב'''גמרא'''( בבא קמא ס.) נאמר שאם אדם ליבה אש וליבתה אף הרוח, והלכה האש והזיקה, אזי אם בליבויו יש כדי ללבות את האש (והיתה הולכת גם בלי הרוח) – חייב, ואם לאו – פטור. שואלת שם הגמרא: מדוע פטור? הרי לעניין שבת חייב ב"זורה ורוח מסייעתו", ונחשב הדבר ככוחו, ואם כן – אף כאן, שליבתה הרוח, ייחשב ככוחו ויהיה חייב? הגמרא מביאה ארבעה תירוצים המחלקים בין "זורה ורוח מסייעתו" ל"לבתה הרוח".<BR/> | ב'''גמרא'''( בבא קמא ס.)[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%A7%D7%9E%D7%90_%D7%A1_%D7%90] נאמר שאם אדם ליבה אש וליבתה אף הרוח, והלכה האש והזיקה, אזי אם בליבויו יש כדי ללבות את האש (והיתה הולכת גם בלי הרוח) – חייב, ואם לאו – פטור. שואלת שם הגמרא: מדוע פטור? הרי לעניין שבת חייב ב"זורה ורוח מסייעתו", ונחשב הדבר ככוחו, ואם כן – אף כאן, שליבתה הרוח, ייחשב ככוחו ויהיה חייב? הגמרא מביאה ארבעה תירוצים המחלקים בין "זורה ורוח מסייעתו" ל"לבתה הרוח".<BR/> | ||
התירוץ האחרון הוא של רב אשי: "כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ [=הני מילי] לענין שבת, ד'''מלאכת מחשבת''' אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור".<BR/> | התירוץ האחרון הוא של רב אשי: "כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ [=הני מילי] לענין שבת, ד'''מלאכת מחשבת''' אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור".<BR/> | ||
רב אשי אומר, שאף שהרוח עשתה את מלאכת הזרייה ואין זה כוחו של הזורה – הוא חייב, משום ש"נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו"(רש"י שם ד"ה "מלאכת מחשבת"). | רב אשי אומר, שאף שהרוח עשתה את מלאכת הזרייה ואין זה כוחו של הזורה – הוא חייב, משום ש"נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו"(רש"י שם ד"ה "מלאכת מחשבת"). | ||
על סברא זו מסתמך גם '''הר"ן'''(שבת לז: בדפי הרי"ף ד"ה "גרסי' בגמ'") בסוגיית כותב בשבת.<BR/>אומרת שם ה'''גמרא'''(שבת קד:) : "אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן, כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין (שחייב)". <BR/>'''הרשב"א''' בחידושיו(שבת קד: "מהא דאמרינן") כותב, שמחיוב זה משמע שהפרדת החי"ת לשני זיי"נין אינה נחשבת כ"חק תוכות"["חק תוכות" = בהלכות כתיבת ספר תורה; אם יצר אות ע"י מחיקת דיו סביבה ולא בכתיבתה ממש – פסול ואין זה נחשב ככתיבה], כי אם היה זה "חק תוכות" – לא היה המעשה נחשב ככתיבה גם לעניין שבת והיה פטור.<BR/> | על סברא זו מסתמך גם '''הר"ן'''(שבת לז: בדפי הרי"ף ד"ה "גרסי' בגמ'") בסוגיית כותב בשבת.<BR/>אומרת שם ה'''גמרא'''(שבת קד:)[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%A7%D7%93_%D7%91] : "אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן, כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין (שחייב)". <BR/>'''הרשב"א''' בחידושיו(שבת קד: "מהא דאמרינן") כותב, שמחיוב זה משמע שהפרדת החי"ת לשני זיי"נין אינה נחשבת כ"חק תוכות"["חק תוכות" = בהלכות כתיבת ספר תורה; אם יצר אות ע"י מחיקת דיו סביבה ולא בכתיבתה ממש – פסול ואין זה נחשב ככתיבה], כי אם היה זה "חק תוכות" – לא היה המעשה נחשב ככתיבה גם לעניין שבת והיה פטור.<BR/> | ||
'''הר"ן'''(שם) מביא את דברי הרשב"א, וחולק עליהם. לדעתו אין להוכיח מהחיוב על המעשה בשבת שגם לעניין כתיבת ספר תורה אין זה "חק תוכות"; אפשר לומר שאכן זה "חק תוכות", ולעניין שבת חייב משום ש"מחשבתו משויא", ובשבת "מלאכת מחשבת אסרה תורה"(ביצה דף י"ג:, בבא קמא דף ס'. ועוד [בהסבר הדבר: נסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן (שמות ל"ה), ושם נאמר "מלאכת מחשבת"]). | '''הר"ן'''(שם) מביא את דברי הרשב"א, וחולק עליהם. לדעתו אין להוכיח מהחיוב על המעשה בשבת שגם לעניין כתיבת ספר תורה אין זה "חק תוכות"; אפשר לומר שאכן זה "חק תוכות", ולעניין שבת חייב משום ש"מחשבתו משויא", ובשבת "מלאכת מחשבת אסרה תורה"(ביצה דף י"ג:, בבא קמא דף ס'. ועוד [בהסבר הדבר: נסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן (שמות ל"ה), ושם נאמר "מלאכת מחשבת"]). | ||
גם בסוגיית "הכניס ידו לתוך חצר חבירו"(שבת ה.) משמע כן. <BR/>בגמרא שם ישנה הו"א, שאם אדם הכניס ידו לחצר חברו וקלט [באופן שעקר (=עשה מעשה אקטיבי)] מי גשמים והוציא – חייב, אע"פ שלא עקר מעל גבי מקום רחב ארבעה טפחים.<BR/>כמה דרכים יש להבין את ההו"א, ו'''המאירי''' (שם, "מי שהיה עומד") אומר שיש הו"א שמחשבתו של האדם תשווה לו מקום ארבעה טפחים באוויר. | גם בסוגיית "הכניס ידו לתוך חצר חבירו"(שבת ה.)[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%94_%D7%90] משמע כן. <BR/>בגמרא שם ישנה הו"א, שאם אדם הכניס ידו לחצר חברו וקלט [באופן שעקר (=עשה מעשה אקטיבי)] מי גשמים והוציא – חייב, אע"פ שלא עקר מעל גבי מקום רחב ארבעה טפחים.<BR/>כמה דרכים יש להבין את ההו"א, ו'''המאירי''' (שם, "מי שהיה עומד") אומר שיש הו"א שמחשבתו של האדם תשווה לו מקום ארבעה טפחים באוויר. | ||
| שורה 207: | שורה 207: | ||
וכן ב'''גמרא'''(שבת קב.) בעניין "היתה שבת והוציאו [בפיו]", שדינו חייב, משום ש"מחשבתו משויא ליה (=לפיו) מקום". ובנוסף מובא שם ב'''תוס''''("אמר רבא") גם בעניין "זרק ונחה בפי הכלב" העיקרון של "מחשבתו משויא ליה מקום". | וכן ב'''גמרא'''(שבת קב.)[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%A7%D7%91_%D7%90] בעניין "היתה שבת והוציאו [בפיו]", שדינו חייב, משום ש"מחשבתו משויא ליה (=לפיו) מקום". ובנוסף מובא שם ב'''תוס''''("אמר רבא") גם בעניין "זרק ונחה בפי הכלב" העיקרון של "מחשבתו משויא ליה מקום". | ||
לסיכום ענייננו: ישנם מקורות רבים (וביניהם דברי המאירי בעצמו) מהם משמע כי כוונת האדם היא המחייבת ועושה את המלאכה, ואם כן עלה בידנו חיזוק להסבר הרב עמיאל שטרנברג בשיטת המאירי. | לסיכום ענייננו: ישנם מקורות רבים (וביניהם דברי המאירי בעצמו) מהם משמע כי כוונת האדם היא המחייבת ועושה את המלאכה, ואם כן עלה בידנו חיזוק להסבר הרב עמיאל שטרנברג בשיטת המאירי. | ||
== סיכום השיטות בסוגיה == | == סיכום השיטות בסוגיה == | ||