הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"

לכאורה מדברי ה'''שולחן ערוך''' (שמ ג) ניתן לדייק שהפטור קיים רק באונס גמור: השולחן ערוך פוסק שבמקרה שאדם שאל בהמה לדרך ובאו שודדים "'''ואנסוה''' ממנו", הוא פטור, בגלל שהנזק קרה מחמת המלאכה. משמע שרק בגלל שהנזק אירע באונס גמור (לסטים מזוין) פטור ואם זו הייתה גנבה רגילה השואל היה חייב אף שזה מחמת מלאכה. אולם ה'''נתיבות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14541&st=&pgnum=367 (שמ ה)] דוחה ראייה זו, ומסביר שכיוון שצריך שהנזק יהיה מחמת המלאכה, נקטו הרמ"ה והשו"ע מקרה של לסטים מזוין, משום שגנבה רגילה שייכת גם בעיר ואינה מחמת מלאכה, ורק לסטים מזוין נמצא רק בדרך ולא בעיר שבה יש אנשים שילחמו בו, ולכן זה נזק שמחמת המלאכה.

יש להעיר שלכאורה השיטה שפוטרת אפילו באונס שאינו גמור, מבוססת של שיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילה, ולכן יש מקום לומר שהמשאיל מוחל גם על מיתה באונס כעין אבידה. אך לפי הרמב"ן שהפטור נובע מפשיעת המשאיל מסתבר שרק באונס גמור יפטר השואל מצד פשיעת המשאיל, אך כשהשואל אשם בנזק שהרי הוא היה יכול למנוע את הנזק אם היה שומר כראוי השואל חייב לשלם, שהרי קשה לומר שיש עדיין פשיעה על המשאיל שהשאיל בהמה שלא ראויה למלאכה, שהרי בהמה זו הייתה ראויה למלאכה אם היו משתמשים בה כראוי, ויש לעיין בזה.