485
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת הרמב"ם
| שורה 89: | שורה 89: | ||
קיים הבדל בין האחרונים בביאור שיטת הרמב"ם לדברי הריב"ש: ה'''לחם משנה''' אומר שלפי הרמב"ם יש רק קריטריון אחד לפטור - שעת מלאכה, וממילא בדברי הרמב"ם יש קולא וחומרא: כאשר הבהמה מתה בשעת המלאכה - הרמב"ם מקל שאפילו שאין הוכחה שהמוות נגרם כתוצאה מהמלאכה, השואל פטור. לעומת זאת כאשר הבהמה מתה לאחר המלאכה - הרמב"ם מחמיר, שאף שרגלים לדבר שהמוות אירע מחמת המלאכה, השואל חייב. אולם בעל '''ערוך השולחן''' (שמ י-יב) טוען שאין הגיון בשיטת הלחם משנה, שהרי גם הרמב"ם מודה שעיקר הדין הוא "מחמת מלאכה", ושעת המלאכה נועדה רק לברר אם הנזק אירע מחמת המלאכה, ולכן אומר ערוך השולחן שכאשר וודאי שהבהמה מתה מחמת המלאכה גם הרמב"ם מודה שהשואל פטור גם אם המיתה לא הייתה בשעת המלאכה. לפי ערוך השולחן יוצא שהרמב"ם להקל בלבד בא, וכל חידושו של הרמב"ם היה שכאשר אירע נזק בשעת מלאכה תולים שהוא מחמת המלאכה. | קיים הבדל בין האחרונים בביאור שיטת הרמב"ם לדברי הריב"ש: ה'''לחם משנה''' אומר שלפי הרמב"ם יש רק קריטריון אחד לפטור - שעת מלאכה, וממילא בדברי הרמב"ם יש קולא וחומרא: כאשר הבהמה מתה בשעת המלאכה - הרמב"ם מקל שאפילו שאין הוכחה שהמוות נגרם כתוצאה מהמלאכה, השואל פטור. לעומת זאת כאשר הבהמה מתה לאחר המלאכה - הרמב"ם מחמיר, שאף שרגלים לדבר שהמוות אירע מחמת המלאכה, השואל חייב. אולם בעל '''ערוך השולחן''' (שמ י-יב) טוען שאין הגיון בשיטת הלחם משנה, שהרי גם הרמב"ם מודה שעיקר הדין הוא "מחמת מלאכה", ושעת המלאכה נועדה רק לברר אם הנזק אירע מחמת המלאכה, ולכן אומר ערוך השולחן שכאשר וודאי שהבהמה מתה מחמת המלאכה גם הרמב"ם מודה שהשואל פטור גם אם המיתה לא הייתה בשעת המלאכה. לפי ערוך השולחן יוצא שהרמב"ם להקל בלבד בא, וכל חידושו של הרמב"ם היה שכאשר אירע נזק בשעת מלאכה תולים שהוא מחמת המלאכה. | ||
ב. חלק מהאחרונים מחדשים שלפי הרמב"ם דין "מתה מחמת מלאכה" מיוסד על סברה שונה מלדברי שאר הראשונים: הרמב"ם סבור שבתוך הגדרת השואל - "כל הנאה שלו", טמון שהשואל מקבל את כל הנאת החפץ מהבעלים, ולכן הוא לא חייב לשלם על נזקים שאירעו בשעת המלאכה כיון שזה פוגם ביסוד שכל הנאת החפץ שייכת לו. אולם כאשר אירע נזק לאחר המלאכה, אין פגם בהנאת השואל מהחפץ שהרי השימוש בחפץ ניתן לו באופן מושלםף אלא שחל עליו חיוב תשלומים לאחר מכן על הנזק. בכיוון זה הולכים | ב. חלק מהאחרונים מחדשים שלפי הרמב"ם דין "מתה מחמת מלאכה" מיוסד על סברה שונה מלדברי שאר הראשונים: הרמב"ם סבור שבתוך הגדרת השואל - "כל הנאה שלו", טמון שהשואל מקבל את כל הנאת החפץ מהבעלים, ולכן הוא לא חייב לשלם על נזקים שאירעו בשעת המלאכה כיון שזה פוגם ביסוד שכל הנאת החפץ שייכת לו. אולם כאשר אירע נזק לאחר המלאכה, אין פגם בהנאת השואל מהחפץ שהרי השימוש בחפץ ניתן לו באופן מושלםף אלא שחל עליו חיוב תשלומים לאחר מכן על הנזק. בכיוון זה הולכים האחרונים הבאים: '''אבן האזל''' (שאלה א א), '''חידושי ר' מאיר שמחה''' (צו ב), '''דרכי דוד''' (צו ב), ''' הרב אהרן ליכטנשטיין''' בשיעוריו (עמודים ----), '''הרב אשר וויס''' (מנחת אשר ---). בדברי האחרונים קיימים מספר סגנונות בביאור סברת הרמב"ם ובמסגרת זו לא נוכל להיכנס להבדלים שביניהם, להרחבה בעניין זה ניתן לראות במאמרים המופיעים בסוף דף זה. <br/> | ||
לפי זה וודאי שצודק הלחם משנה בדעת הרמב"ם שהקריטריון היחיד הוא שעת המלאכה, ואין השפעה לשאלה אם המיתה אירעה מחמת המלאכה. <br/> | לפי זה וודאי שצודק הלחם משנה בדעת הרמב"ם שהקריטריון היחיד הוא שעת המלאכה, ואין השפעה לשאלה אם המיתה אירעה מחמת המלאכה. <br/> | ||
יש להוסיף שלפי הסבר זה לפי הרמב"ם פטור מתה מחמת מלאכה לא נובע מסברה חיצונית לדיני שומרים, אלא טמון בעצם חיוב השואל, ובזה דעת הרמב"ם תהיה שונה עקרונית משאר שיטות הראשונים.<br/> | יש להוסיף שלפי הסבר זה לפי הרמב"ם פטור מתה מחמת מלאכה לא נובע מסברה חיצונית לדיני שומרים, אלא טמון בעצם חיוב השואל, ובזה דעת הרמב"ם תהיה שונה עקרונית משאר שיטות הראשונים.<br/> | ||