485
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת הרשב"א
| שורה 34: | שורה 34: | ||
בשלב הראשון, הרשב"א עונה של השאלה: למה השואל פטור על נזק צפוי שקורה מחמת המלאכה (כחש)? מסביר הרשב"א שכיון שהמשאיל ידע שהשואל יעשה מלאכה בבהמה ("לאו לאוקמא בכילתא שאילתא"), וידע שלכל בהמה יש בלאי טבעי שנגרם מחמת העבודה, ובכל זאת הוא לא התנה שהשואל יצטרך לשלם, מוכח שהמשאיל לא מקפיד על נזק זה וכשהשאיל את החפץ לעבודה, '''הוא מחל''' גם על הבלאי הטבעי הנגרם מהמלאכה, ולכן השואל פטור מלשלם על נזק זה. דברים אלו מסבירים רק את הפטור ב"'''כחש מחמת מלאכה'''" שהוא '''נזק צפוי''' שצריך להתנות עליו, אך עדיין לא מובן למה פטור גם ב"'''מתה מחמת מלאכה'''" שזה '''נזק לא שכיח''' (ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=78&hilite= ב"מ לד א]), והמשאיל לא אמור להעלות על דעתו שיקרה נזק זה, וממילא אינו צריך להתנות עליו. על כן ממשיך הרשב"א ומסביר, שכיון שהמשאיל מחל על הבלאי הטבעי שמחמת המלאכה, אנו מבינים שלמשאיל לא אכפת מכך שיגרמו לו נזקים מחמת השימוש, משום שהמשאיל רוצה ללכת לקראת השואל ולהטיב עמו בשימוש בחפץ שלו, גם במחיר של נזקים שיגרמו לו. משום כך השואל פטור גם על נזקים שלא ניתן לצפות מראש ואין הוכחה ישירה שהמשאיל מחל עליהם. <br/> נראה ש'''תוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=199 (צד ב ד"ה שומר)] הלך בדרכו של הרשב"א {{ראה עוד|מתה מחמת מלאכה|בירור שיטת התוספות}}. | בשלב הראשון, הרשב"א עונה של השאלה: למה השואל פטור על נזק צפוי שקורה מחמת המלאכה (כחש)? מסביר הרשב"א שכיון שהמשאיל ידע שהשואל יעשה מלאכה בבהמה ("לאו לאוקמא בכילתא שאילתא"), וידע שלכל בהמה יש בלאי טבעי שנגרם מחמת העבודה, ובכל זאת הוא לא התנה שהשואל יצטרך לשלם, מוכח שהמשאיל לא מקפיד על נזק זה וכשהשאיל את החפץ לעבודה, '''הוא מחל''' גם על הבלאי הטבעי הנגרם מהמלאכה, ולכן השואל פטור מלשלם על נזק זה. דברים אלו מסבירים רק את הפטור ב"'''כחש מחמת מלאכה'''" שהוא '''נזק צפוי''' שצריך להתנות עליו, אך עדיין לא מובן למה פטור גם ב"'''מתה מחמת מלאכה'''" שזה '''נזק לא שכיח''' (ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=78&hilite= ב"מ לד א]), והמשאיל לא אמור להעלות על דעתו שיקרה נזק זה, וממילא אינו צריך להתנות עליו. על כן ממשיך הרשב"א ומסביר, שכיון שהמשאיל מחל על הבלאי הטבעי שמחמת המלאכה, אנו מבינים שלמשאיל לא אכפת מכך שיגרמו לו נזקים מחמת השימוש, משום שהמשאיל רוצה ללכת לקראת השואל ולהטיב עמו בשימוש בחפץ שלו, גם במחיר של נזקים שיגרמו לו. משום כך השואל פטור גם על נזקים שלא ניתן לצפות מראש ואין הוכחה ישירה שהמשאיל מחל עליהם. <br/> נראה ש'''תוספות''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=199 (צד ב ד"ה שומר)] הלך בדרכו של הרשב"א {{ראה עוד|מתה מחמת מלאכה|בירור שיטת התוספות}}. | ||
יש להוסיף | יש להוסיף שעל פי דברי הרשב"א ניתן להבין את השלב הראשוני בסוגיה בו הגמרא חילקה בין "כחש מחמת מלאכה" לבין "מתה מחמת מלאכה", לפי הרשב"א החילוק ברור: יש מקום רב לומר שרק ב"כחש מחמת מלאכה" יש סיבה לפטור בגלל המחילה, אך על מיתה שהיא נזק לא צפוי ולא שייכת בו מחילה - חייב לשלם. אלא שלמסקנה אומרת הגמרא, שאפילו במתה פטור, כי אנו רואים שדעתו של השואל למחול ולא להקפיד על נזקים שמחמת מלאכה. <br/> | ||
לשיטת הרמב"ן וסיעתו עדיין לא מובן החילוק בין כחש למיתה, שהרי פשיעת המשאיל שייכת בכחש בדיוק כמו במיתה, ואם כן קשה מדוע בשלב הראשון הגמרא חילקה בכך? על שאלה זו נענה בהמשך. | לשיטת הרמב"ן וסיעתו עדיין לא מובן החילוק בין כחש למיתה, שהרי פשיעת המשאיל שייכת בכחש בדיוק כמו במיתה, ואם כן קשה מדוע בשלב הראשון הגמרא חילקה בכך? על שאלה זו נענה בהמשך. | ||
יש לברר האם הראשונים שלא | יש לברר האם הראשונים שלא הלכו בשיטת הרשב"א, חלקו על כל דבריו וסברו שלא שייך לפטור בגלל מחילת המשאיל, או שהם חלקו רק על השלב השני בדבריו שמרחיב את המחילה מנזקים צפויים (כחש) גם לנזקים שאינם צפויים (מיתה). נקודה זו תתבאר בהמשך. | ||
===שיטת המחנה אפרים=== | ===שיטת המחנה אפרים=== | ||