485
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת הרמב"ן והשו"ע בכחש מחמת מלאכה
| שורה 66: | שורה 66: | ||
יש להעיר שיש שבשאלת ספרי קודש נחלקו הפוסקים (סמ"ע עב כא וש"ך עב כט, ועוד) אם השואל חייב באונסים או רק בגנבה ואבידה כשואל, ויש להכניס שיקול זה לפסיקה במקרה של שאלת ספרים. | יש להעיר שיש שבשאלת ספרי קודש נחלקו הפוסקים (סמ"ע עב כא וש"ך עב כט, ועוד) אם השואל חייב באונסים או רק בגנבה ואבידה כשואל, ויש להכניס שיקול זה לפסיקה במקרה של שאלת ספרים. | ||
== | ==כחש מחמת מלאכה== | ||
עד עתה הובאו המחלוקות המרכזיות שהובאו בפוסקים שתלו אותם במחלוקת הרמב"ן והרשב"א, אולם יש לשאול על הבנה זו שלוש שאלות:<br/> | עד עתה הובאו המחלוקות המרכזיות שהובאו בפוסקים שתלו אותם במחלוקת הרמב"ן והרשב"א, אולם יש לשאול על הבנה זו שלוש שאלות:<br/> | ||
א. לעיל התבאר שה'''שולחן ערוך''' פסק כדעת הרמ"ה בדיון על שודדים, והסבירו המחנה אפרים והש"ך שפסק זה מבוסס על שיטת הרשב"א בטעם הפטור. אולם על כך יש להקשות שב'''בית יוסף''' מובא רק טעמו של הרמב"ן, ומשמע שהבית יוסף מסכים לשיטת הרמב"ן. ואם כן קשה כיצד פסק השולחן ערוך כשיטת הרמ"ה שעל פי האמור מבוססת על שיטת הרשב"א, אם הוא סובר כשיטת הרמב"ן?<br/> | א. לעיל התבאר שה'''שולחן ערוך''' פסק כדעת הרמ"ה בדיון על שודדים, והסבירו המחנה אפרים והש"ך שפסק זה מבוסס על שיטת הרשב"א בטעם הפטור. אולם על כך יש להקשות שב'''בית יוסף''' מובא רק טעמו של הרמב"ן, ומשמע שהבית יוסף מסכים לשיטת הרמב"ן. ואם כן קשה כיצד פסק השולחן ערוך כשיטת הרמ"ה שעל פי האמור מבוססת על שיטת הרשב"א, אם הוא סובר כשיטת הרמב"ן?<br/> | ||
ב. באותו אופן יש להקשות על שיטת | ב. באותו אופן יש להקשות על שיטת ה'''סמ"ע'''. לעיל התבאר שהפסק של תרומת הדשן בעניין כלי זין מבוסס על שיטת הרשב"א. דין זה הובא גם בסמ"ע [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=334 (ח)], ואם כן יוצא שהסמ"ע הולך בשיטת הרשב"א, אולם הסמ"ע [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (ג)] מביא במפורש את טעמו של הרמב"ן! | ||
ג. לעיל הובאו המעשים בתלמידי חכמים שפטרו את עצמם בספרים שבלו בטענה שזה "מתה מחמת מלאכה". אם נאמר שפסק זה תלוי במחלוקת הרמב"ן והרשב"א, קשה לומר שתלמידי חכמים גדולים אלו פטרו את עצמם מלשלם עפ"י שיטת הרשב"א, ולא חששו לשיטת הרמב"ן ורוב הראשונים והפוסקים שחייבו לשלם במקרה שלא הייתה פשיעה מצד המשאיל? | ג. לעיל הובאו המעשים בתלמידי חכמים שפטרו את עצמם בספרים שבלו בטענה שזה "מתה מחמת מלאכה". אם נאמר שפסק זה תלוי במחלוקת הרמב"ן והרשב"א, קשה לומר שתלמידי חכמים גדולים אלו פטרו את עצמם מלשלם עפ"י שיטת הרשב"א, ולא חששו לשיטת הרמב"ן ורוב הראשונים והפוסקים שחייבו לשלם במקרה שלא הייתה פשיעה מצד המשאיל? | ||
כדי לענות על שאלות אלו, מוכרחים לומר שגם הרמב"ן מודה לרשב"א במצבים מסוימים, שאף שהמשאיל לא פשע, השואל יפטר מצד מתה מחמת מלאכה, ובמקרים שהבאנו לא תהיה מחלוקת ולכל השיטות יהיה השואל פטור.<br/> | כדי לענות על שאלות אלו, מוכרחים לומר שגם הרמב"ן מודה לרשב"א במצבים מסוימים, שאף שהמשאיל לא פשע, השואל יפטר מצד "מתה מחמת מלאכה", ובמקרים שהבאנו לא תהיה מחלוקת ולכל השיטות יהיה השואל פטור.<br/> | ||
הפתרון לכך הוא החילוק בין "כחש מחמת מלאכה" ל"מיתה מחמת מלאכה", חילוק שמופיע בשלב הראשון של סוגיית הגמרא. בדברי הרשב"א התבאר שכחש הוא '''נזק צפוי''' ומיתה היא '''נזק שאינו צפוי''', והסביר הרשב"א, שמכך שהמשאיל לא התנה על הכחש שידע שעתיד להיות, מוכח שהוא לא מקפיד עליו ומוחל עליו, והמשיך הרשב"א, שכיון שכך גם במיתה יהיה פטור כי רואים שהמשאיל רוצה שהשואל ישתמש בחפץ גם במחיר הנזקים שמחמת המלאכה. על פי זה אומרים האחרונים, שמסתבר לומר שהרמב"ן מודה לשלב הראשון בדברי הרשב"א לגבי כחש, וחולק רק על השלב השני שמרחיב את סברת המחילה גם למיתה. כלומר, במקרה של "כחש מחמת מלאכה" מודה הרמב"ן שפטור בגלל שהמשאיל לא התנה ומכאן שמחל, שהרי זה נזק צפוי שהמשאיל ידע שיקרה ואם לא התנה עליו וודאי שהוא מוותר עליו, אבל ב"מתה מחמת מלאכה" (נזק לא צפוי) חולק הרמב"ן ואומר שעל זה אין לנו הוכחה שהמשאיל מוחל, ולכן ללא סברת הפשיעה השואל חייב לשלם. | הפתרון לכך הוא החילוק בין "כחש מחמת מלאכה" ל"מיתה מחמת מלאכה", חילוק שמופיע בשלב הראשון של סוגיית הגמרא. בדברי הרשב"א התבאר שכחש הוא '''נזק צפוי''' ומיתה היא '''נזק שאינו צפוי''', והסביר הרשב"א, שמכך שהמשאיל לא התנה על הכחש שידע שעתיד להיות, מוכח שהוא לא מקפיד עליו ומוחל עליו, והמשיך הרשב"א, שכיון שכך גם במיתה יהיה פטור כי רואים שהמשאיל רוצה שהשואל ישתמש בחפץ גם במחיר הנזקים שמחמת המלאכה. על פי זה אומרים האחרונים, שמסתבר לומר שהרמב"ן מודה לשלב הראשון בדברי הרשב"א לגבי כחש, וחולק רק על השלב השני שמרחיב את סברת המחילה גם למיתה. כלומר, במקרה של "כחש מחמת מלאכה" מודה הרמב"ן שפטור בגלל שהמשאיל לא התנה ומכאן שמחל, שהרי זה נזק צפוי שהמשאיל ידע שיקרה ואם לא התנה עליו וודאי שהוא מוותר עליו, אבל ב"מתה מחמת מלאכה" (נזק לא צפוי) חולק הרמב"ן ואומר שעל זה אין לנו הוכחה שהמשאיל מוחל, ולכן ללא סברת הפשיעה השואל חייב לשלם. | ||
על פי זה מיושבות | על פי זה מיושבות השאלות שנשאלו לעיל: כשבאו שודדים, בשונאים שנצחו ובשאלת ספרים סביר להניח שיהיה נזק ואם המשאיל לא מוחל לשואל ההוא היה צריך להתנות על כך בפירוש, זאת משום שספר רגיל להתבלות ע"י השימוש בו, סביר להניח שיש סיכוי שהשונאים ינצחו את השואל כלי זין, וגם לגבי שודדים צריך לומר שמדובר במקום ששודדים מצויים בדרכים. במקרים אלו גם לפי הרמב"ן שייכת סברת המחילה ולכן פטור, ורק במצבים שהמשאיל לא היה צריך להתנות חולק הרמב"ן על הרשב"א. הסבר זה בדעת הרמב"ן כתב ה'''אור שמח''' (מלווה ולווה יג ג), ובאותו אופן ביאר ה'''בגדי ישע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44417&st=&pgnum=115 (חו"מ ו)] את שיטת השולחן ערוך, והביאו הרב עובדיה יוסף ב'''יביע אומר''' (ב חו"מ ז ב) והסכים עמו. אומנם יש להעיר שהאור שמח אומר שהשולחן ערוך סובר כשיטת הרשב"א.<br/> | ||
לפי זה מבואר גם מהלך הגמרא. לעיל נשאלה השאלה: כיצד יסביר הרמב"ן את החילוק בין כחש למיתה שקיים בשלב הראשון בסוגיה, הרי בשניהם קיימת פשיעת המשאיל בשווה? לפי המתבאר כעת, שגם הרמב"ן מודה בכחש לסברת הרשב"א, מבואר היטב מהלך הגמרא: בהתחלה סברה הגמרא שרק בכחש פטור משום סברת הרשב"א, אך במיתה שלא שייכת סברת המחילה לפי הרמב"ן (כי הנזק לא צפוי) השואל חייב, ולמסקנה מחדשת הגמרא את סברת הרמב"ן שיש פטור גם במיתה מחמת פשיעת המשאיל. | לפי זה מבואר גם מהלך הגמרא. לעיל נשאלה השאלה: כיצד יסביר הרמב"ן את החילוק בין כחש למיתה שקיים בשלב הראשון בסוגיה, הרי בשניהם קיימת פשיעת המשאיל בשווה? לפי המתבאר כעת, שגם הרמב"ן מודה בכחש לסברת הרשב"א, מבואר היטב מהלך הגמרא: בהתחלה סברה הגמרא שרק בכחש פטור משום סברת הרשב"א, אך במיתה שלא שייכת סברת המחילה לפי הרמב"ן (כי הנזק לא צפוי) השואל חייב, ולמסקנה מחדשת הגמרא את סברת הרמב"ן שיש פטור גם במיתה מחמת פשיעת המשאיל. | ||