הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו מממון לממון"

==מקור הדין==

נחלקו הראשונים במסכת בבא בתרא (לב ב) האם ע"י מיגו ניתן להוציא ממון מאחרים או שהוא יכול לשמש אך ורק לשם החזקת ממון אצל הנתבע. '''הר"י מיגש''' (מובא גם ברשב"א [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40908&st=&pgnum=79 (לב ב ד"ה א"ל)]) ועוד ראשונים סבורים שלא ניתן לומר "מיגו להוציא". הם מביאים ראיה מהמשנה בבא מציעא (א א) בה מובא כי שניים האוחזים בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי – יחלקו בשבועה. אך, במקרה שזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי החלוקה בשבועה שונה - הראשון נוטל שלושה רבעים והשני נוטל רביע בלבד. על אף שלכאורה, לטוען חציה שלי ישנו דין מיגו - שהיה טוען כולה שלי ומקבל את כל החצי. אלא, כיון שאתה רוצה להשתמש במיגו כדי להוציא ממון מהאדם המחזיק אותו (האוחז בטלית), לזה מיגו לא מועיל.<br>

מקור נוסף נמצא '''בגמרא''' בבבא בתרא (לב ב). בסוגיה מתואר כי על רבה בר שרשום יצא קול שהינו מחזיק קרקע של יתומים שלא כדין. כששאל אותו רבה לפשר הדבר ענה כי אכן זוהי קרקע שנמצאת אצלו ב[[משכנתא]] מאביהם של היתומים ושלמו ימי המשכנתא. אך, ישנו חוב נוסף שאבי היתומים היה חייב לו, ולכן החליט להמשיך ולהחזיק בקרקע ולגבות ממנה חוב זה כדי שלא יצטרך להישבע על החוב כדין [[הבא ליפרע מן היתומים]]. מדייקים '''רבינו יונה''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=164 (לג א ד"ה כי)] ועוד ראשונים שרבה בר שרשום מספר את האירוע הזה דווקא לאחר שמסיים לאכול את פירות הקרקע ולגבות את כל החוב הנוסף ולא קודם לאכילה. ולכאורה, הרי יש לו מיגו גם קודם שאוכל מתוך שיכול לטעון קניתי, כיון שעברו [[מקור וטעם לחזקת ג' שנים|ג' שנים]] שאוכל את פירות הקרקע בשופי. אחד מתירוציו של רבינו יונה הינו שקודם לאכילת הפירות זהו מיגו מממון לממון. שהרי, היתומים כעת תובעים את הקרקע ומכוח מה שיכול לטעון שקנה את גוף הקרקע אתה רוצה להאמינו לגבי חוב ממוני (הלוואה וכדו') שהאב חייב לו שזהו נושא אחר לחלוטין. מה שאין כן לאחר אכילת הפירות, שכאשר היתומים תובעים שיחזירו להם את שווי הפירות שנאכלו מהקרקע הטענה שיכול לטעון שקנה את הקרקע עצמה כוללת את אכילת הפירות שנאכלו על ידו מהקרקע, וממילא, שתי הטענות עוסקות בהצדקה של אכילת הפירות - אם מפני שגוף הקרקע שלו ואם כגביית חוב ואם כן אנו עסוקים באותו ממון.