18
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "לא תחמוד"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 63: | שורה 63: | ||
===הסוברים להיתר=== | ===הסוברים להיתר=== | ||
אמנם דעת '''האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת''' (הו"ד בשו"ת ארץ צבי הנ"ל) שבבקשת מתנה אינו עובר. והחרה החזיק אחריו '''הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג''' שליט"א בקובץ '''בית אהרן וישראל''' (ניסן אייר תשנ"ט). אלא שגם הוא לא התיר בקשת מתנה אלא כשמבקש חפץ סתם ולא חפץ מסויים, אך במבקש חפץ מסויים כ' שגם דעת הרמב"ם והש"ע לאסור. | אמנם דעת '''האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת''' (הו"ד בשו"ת ארץ צבי הנ"ל) שבבקשת מתנה אינו עובר. והחרה החזיק אחריו '''הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג''' שליט"א בקובץ '''בית אהרן וישראל''' (ניסן אייר תשנ"ט). אלא שגם הוא לא התיר בקשת מתנה אלא כשמבקש חפץ סתם ולא חפץ מסויים, אך במבקש חפץ מסויים כ' שגם דעת הרמב"ם והש"ע לאסור. | ||
==לא תחמוד בשכירות== | |||
עוד יש לדון האם איסור "לא תחמוד" שייך גם בחומד שחבירו ישכיר לו דבר מה. ונחלקו בשאלה זו רבותינו האחרונים וע' בספר '''שדי חמד''' (מערת הל' כלל קל ד"ה וחידש) שהביא בזה דיעות לכאן ולכאן. | |||
===האוסרים === | |||
דעת '''הגאון הרב אשר וייס''' שליט"א (בספר מנחת אשר דברים עמ' נח) דיש לא תחמוד בשכירות. ובקובץ '''תורת האדם לאדם''' (ח"ג עמ' 118) כ' שכן דעת '''הגאון ר' חיים קניבסקי'''. ובספר מחנה חיים (ח"ב או"ח סי' לב) כ' שכן דעת '''מהרש"ך''' (ח"ב סי' קמט). ועיקר סברת האוסרים בזה היא, דכיוון דקי"ל '''(ב"מ נו:)''' "שכירות מכירה ליומיה", א"כ מה לי לוקח מה לי שוכר. | |||
===המתירים=== | |||
בספר שדי חמד הנ"ל כ' שדעת '''הרב נדיב לב''' (ח"ב חו"מ סי' כ) שאין לא תחמוד בשכירות, ושכן הסכים '''מהר"ר מרדכי לוריא''' בהגהותיו לשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' שפא), ושכן דעת '''המשנה למלך''' (גזילה א, ט). | |||
===מקורות שמשמע מהם להיתר=== | |||
א. איתא '''במכילתא דרשב"י''' (פרק כ) בזה"ל: "יכול לא יאמר להוי עיני כעינו, להוי שערי כשערו? ת"ל: שורו וחמורו עבדו ואמתו ביתו ושדהו, מה אלו מיוחדין דברים שאפשר להן לבוא תחת ידיך וחבירך חסירן, אף אין לי אלא דבר שאפשר לו לבוא תחת ידיך וחבירך חסירן". ומשמע מכאן דלא עובר בלא תחמוד אלא כאשר חבירו חסר את אותו הדבר. וא"כ בשכירות, אף דהיא מכירה ליומה, מ"מ אין חבירו חסירן, שהרי שם הבעלים על החפץ גם בעוד החפץ מושכר. | |||
ב. '''הרמב"ם''' בספר המצוות (סימן רסו) כ': "עבר על לא תחמוד גם כן אחר שקנה הדבר שיהיה לחבירו ולא היה רצונו למכרו אבל הכביד עליו והערים עד שלקחו ויהיה שלו". מוכח מלשון זו דלא עובר אלא כאשר החפץ הנחמד נהיה שלו ממש. דאל"כ היה לרמב"ם להשמיט תיבות "ויהיה שלו" (אמנם לפי תרגום '''הרב קאפח''' זצ"ל, ליתא לראיה זו, ע"ש). | |||
ג. איתא '''בנדרים''' (לח:) "אמר רבא גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה, דאילו במשה רבינו כתיב: לא חמור אחד מהם נשאתי, דאפי' בשכר, ואילו גבי שמואל אפי' ברצון לא שכרו דכתיב: ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו וגו' ". ופירשו שם '''התוס' והר"ן''' דמה ששמואל לא לקח מהעם אף ברצון, היינו משום שחשש שמא באמת אינם רוצים אלא שבושים מלסרב. ומבואר דמשה רבנו לא החמיר בזה. וכיוון דקי"ל כדברי '''רבנו יונה''' שאסור לאדם נכבד לבקש ממי שאולי יבוש לסרב לו, לכאו' קשה היאך עשה משה רבנו כן. וצ"ל כמו שכתבו '''המפרש והתוס'''' שם דמיירי בשכירות. ויוצא לפ"ז דאין לא תחמוד בשכירות. | |||
ומ"מ מסתבר דלכ"ע אין להפציר בחבירו ולהכביד עליו באופנים שונים שישכיר לו חפץ כל שהוא, משום "ואהבת לרעך כמוך". | |||
==לא תחמוד בגויים== | |||
===ספר החינוך=== | |||
'''בספר החינוך''' (מצוה תטז - לא תתאוה) כ': "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. גם כל בני העולם מחוייבין בה, לפי שהיא ענף למצות גזל שהיא אחת מן השבע מצוות שנצטוו עליהם כל בני העולם" . וע' '''במנחת חינוך''' (שם) שהעיר דהיינו דוקא בין הגויים עצמם, אך ישראל החומד מגוי פשוט שלא עובר דהא "רעך" כתיב. ולא ראיתי בראשונים מי שכתב בהדיא לחלוק על בעל החינוך. | |||
===האחרונים המקילים=== | |||
'''בשד"ח''' (מערכת הל' כלל קל ד"ה ומצאתי) הביא בשם '''ש"ע הרב''' (קונ' אחרון סי' תמ הערה יא) שאין איסור לא תחמוד בגויים, ושכן דעת '''הגאון חתן סופר''' (שער המקנה דף צב עמ' ג אות מו), '''והגאון בעל המקנה''' (קונ' אחרון סי' סח ס"ק ב). אך מסתבר לומר דהיינו דוקא בישראל מנכרי, אך בין נכרים עצמם יש איסור, כדברי בעל החינוך. | |||
===המקילים אף בין נכרים עצמם=== | |||
'''המלבי"ם''' בפי' לתורה (שמות כ, יג - יד) כ': "וג' הראשונות, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב - הם משבע מצוות בני נח, ולכן לא אמר 'רעך', אבל לא תענה ולא תחמוד אין נוהגים בבני נח, לכן אמר רעך". ואי אפשר לפרש כוונתו שדוקא בישראל מנכרי אינו נוהג, אך נוהג בנכרים עצמם, שהרי כ' שאינה נוהגת כלל בנכרים בניגוד ללא תרצח וכו'. ולא זכר שר מדברי בעל החינוך דנוהג גם בנכרים. | |||
ובספר '''מחנה חיים''' (ב, או"ח לב) הביא דברי '''הרמב"ם בספה"מ''' (מצוה רסו) שכ': "שהזהירנו מהשים מחשבתנו לחמוד מה שיש לאחינו ולהתאוות בו". וכ' ע"ז שמכאן מדוייק שלאו דלא תחמוד לא נאמר אלא בין ישראל לישראל בלבד. אלא שהוא דייק כן גם מספר החינוך (מצוה לח) שכ' ג"כ בלשון זו. ומכאן פירכא לדיוקו, שהרי בעל החינוך כ' בהדיא שמצוה זו נוהגת בכל בני העולם, וע"כ שמה שכ' שהוזהרנו שלא לחמוד מאחינו, היינו כדברי בעל המנחת חינוך, שישראל אינם מצווים אלא על ישראל, אך לא בא להוציא גויים מלאו זה. וא"כ יש לומר כן גם בדעת הרמב"ם. | |||