171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת הריב"ש
| שורה 114: | שורה 114: | ||
==שיטות הריב"ש והריטב"א== | ==שיטות הריב"ש והריטב"א== | ||
===שיטת הריב"ש=== | ===שיטת הריב"ש=== | ||
'''הריב"ש''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=246 תשובה שצב]), הובאו ובוארו | '''הריב"ש''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=246 תשובה שצב]), הובאו דבריו ב'''ש"ך''' ([http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9450 עה כג]), ובוארו ב'''תומים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14447&st=&pgnum=102&hilite= פב, פא]), מתרץ גם הוא את הקושיה מדוע פעמים מיגו דהעזה אמרינן, ופעמים לא אמרינן. אומר הריב"ש, שמיגו דהעזה אמרינן דווקא במקרה בו על האדם בעל המיגו להישבע שבועה כדי לזכות בממון, ועל כן בזכות השבועה המיגו אינו מיגו דהעזה, אלא 'מיגו ממעיז למעיז', שיש העזה גם בטענתו הנוכחית- בכך שהיה מוכן להישבע עליה. ודווקא אחר שנשבע, שזה גופא מוכיח שהוא מעיז, אמרינן את המיגו. אך סתם מיגו דהעזה לא אמרינן, שהרי לא נתברר שיכול להעיז. | ||
לכן, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', על האדם להישבע (וכפסק הרמב"ם על סוגיה זו- וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=77&perek=10&halocha=3 טוען ונטען, י ג]) כדי ליטול מחברו את התשלום על החושלא. שבועה זו המוטלת על הנוטל ממון מחבירו היא 'שבועת הנשבעים ונוטלין', הידועה בשם "שבועת הגאונים" (הובא דין שבועה זו ברמב"ן וברשב"א בשבועות מה ב, וכן בתשובות הרי"ף עד). לפיכך, כיוון שהאדם נשבע שטענתו אמת, חזר דין המיגו, והוא נאמן על ידו, משום שכיוון שהוא נשבע על טענתו, הפך המיגו להיות 'מיגו ממעיז למעיז', כי גם טענתו הנוכחית היא טענה שיש בה העזה- בכך שנשבע עליה, ואם כן 'מה לו לשקר', להעיז פניו ולהישבע לשקר על טענה שאינה זוכה, כשיכול היה לטעון שהעיזים שלו וכך לזכות. | לכן, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', על האדם להישבע (וכפסק הרמב"ם על סוגיה זו- וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=77&perek=10&halocha=3 טוען ונטען, י ג]) כדי ליטול מחברו את התשלום על החושלא. שבועה זו המוטלת על הנוטל ממון מחבירו היא 'שבועת הנשבעים ונוטלין', הידועה בשם "שבועת הגאונים" (הובא דין שבועה זו ברמב"ן וברשב"א בשבועות מה ב, וכן בתשובות הרי"ף עד). לפיכך, כיוון שהאדם נשבע שטענתו אמת, חזר דין המיגו, והוא נאמן על ידו, משום שכיוון שהוא נשבע על טענתו, הפך המיגו להיות 'מיגו ממעיז למעיז', כי גם טענתו הנוכחית היא טענה שיש בה העזה- בכך שנשבע עליה, ואם כן 'מה לו לשקר', להעיז פניו ולהישבע לשקר על טענה שאינה זוכה, כשיכול היה לטעון שהעיזים שלו וכך לזכות. | ||