171
עריכות
שורה 18: | שורה 18: | ||
מיגו דהעזה הוא מיגו בו הטענה אותה יכול היה האדם לטעון ולזכות על ידה בדין- היא טענה של העזה (ראה לקמן מחלוקת הראשונים בגדר 'העזת פנים'), וכדי לטעון אותה על האדם להעיז פניו בפני בעל דינו. במקרה כזה, לפי ראשונים רבים (כדלקמן) בטלה ראיית המיגו, ולא יזכה האדם בדין בטענתו הנוכחית שטוען. | מיגו דהעזה הוא מיגו בו הטענה אותה יכול היה האדם לטעון ולזכות על ידה בדין- היא טענה של העזה (ראה לקמן מחלוקת הראשונים בגדר 'העזת פנים'), וכדי לטעון אותה על האדם להעיז פניו בפני בעל דינו. במקרה כזה, לפי ראשונים רבים (כדלקמן) בטלה ראיית המיגו, ולא יזכה האדם בדין בטענתו הנוכחית שטוען. | ||
ובהרחבה: במיגו דהעזה, כשטוען האדם את טענה ב', לא נוכל לומר שישנה ראיה שדבריו אמת שאם היה שקרן היה טוען את טענה א' הזוכה בדין בנקל. זאת משום שטענה א' אותה יכול היה לטעון ולזכות על ידה היא טענה של העזה. | ובהרחבה: במיגו דהעזה, כשטוען האדם את טענה ב', לא נוכל לומר שישנה ראיה שדבריו אמת שאם היה שקרן היה טוען את טענה א' הזוכה בדין בנקל. זאת משום שטענה א' אותה יכול היה לטעון ולזכות על ידה היא טענה של העזה, ו"אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו". | ||
<BR/>במקרה כזה יהיה הדין, שאם אמנם יטען האדם את טענה א' יזכה בדין, אך אם יטען את טענה ב', לא תהיה לטענתו את נאמנות ה'מיגו', ויפסיד בדין, מפני שבמקרה כזה בטלה הראייה השכלית שטענתו אמת, ואין אנו יכולים לומר את הסברה 'מה לו לשקר'. הסיבה לכך היא שבטענה ב' שטען, אין העזת פנים כלפי בעל דינו, אך בטענה א' הזוכה, היה עליו להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. לכן, אין ראיה שדבריו אמת, ואולי טענה ב' שטען היא שקר, והסיבה שלא טען את טענה א' הזוכה בדין היא משום שחשש להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. | <BR/>במקרה כזה יהיה הדין, שאם אמנם יטען האדם את טענה א' יזכה בדין, אך אם יטען את טענה ב', לא תהיה לטענתו את נאמנות ה'מיגו', ויפסיד בדין, מפני שבמקרה כזה בטלה הראייה השכלית שטענתו אמת, ואין אנו יכולים לומר את הסברה 'מה לו לשקר'. הסיבה לכך היא שבטענה ב' שטען, אין העזת פנים כלפי בעל דינו, אך בטענה א' הזוכה, היה עליו להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. לכן, אין ראיה שדבריו אמת, ואולי טענה ב' שטען היא שקר, והסיבה שלא טען את טענה א' הזוכה בדין היא משום שחשש להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. | ||
עריכות