הבדלים בין גרסאות בדף "ברכה על הולדת בן או בת"

{{תחרות כתיבה}}

סוגיה זו עוסקת בברכה על השמחה והטובה בהולדת הבת, וזאת לאור העובדה שחז"ל ציינו ברכה על הולדת הבן - ברכת הטוב והמטיב, ולא הזכירו כלל את הולדת הבת. האם לברך, ואיזו ברכה: שהחיינו או הטוב והמטיב.   

ב'''משנה''' בברכות (ט, ב; בבלי נד, א): "ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת", וב'''ברייתא''' (נט, ב) מובא שכשאמרו לו שילדה אשתו זכר, אומר ברוך הטוב והמטיב. לכאורה מדוייק מלשון הברייתא שדוקא אם הלידה היא של בן זכר מברך על כך ברכת ההודאה של הטוב והמטיב. וכלשון זו סתמו הראשונים, וה'''טוש"ע''' (רכג). הבית יוסף כתב שאין לדייק מלשון הברייתא ש"אמרו לו" ילדה אשתו וכו', לאו דוקא שאמרו לו, אלא אפילו אם ראה בעצמו יש לו לברך, ואף הבית יוסף לא דייק כן לענין ההמשך שמדובר דוקא על הולדת "בן", וכנראה שהדברים אמורים בדוקא.

יש לשאול מדוע לא לברך אף על הולדת הבת, בשוויון להולדת הבן, והרי בשמחת הלב תלויה ברכת ההודאה, ולרוב שמחת ההולדת שווה היא. אנסה לדון בנידון זה כפי השגת ידי.

בדבר שיש לו תועלת והנאה בו, ולאחרים עמו. כגון: ירידת הגשמים וירושת הקרובים. ואפילו בריבוי יין, ואחרים נהנים ושותים ממנו עמו. אבל בהנאה לבד בראיית פירות חדשים, לא מצינו... אלא שהנאת תועלת קאמר. ובלידת אשתו זכר, יש לאב ולאם הנאת תועלת. חדא: דהוה להו חוטרא לידה ומרא לקבורה. ועוד: שהוא כירך האב והאם. ומידת כל אדם תאבין לו ליורשן.

נמצאנו למדים שלדעת ה'''רשב"א''' מברכים על שמועות ובשורות טובות, ולא בגלל השמחה שהן מביאות עמהן , אלא מפני התועלת הגשמית; ולדעת '''ספר חסידים''' ההבנה היא שהברכה היא על השמחה שבבשורה הטובה. וכפי שבארנו, גם עניין התועלת הגשמית לאדם השתנתה בדורנו בצורה משמעותית.   

ה'''משנה הלכות''' (יג, לב) כתב לא לברך שום ברכה על הולדת הבת והסתמך על הגמרא (פסחים סה) שאי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אך עם זאת "אשרי למי שבניו זכרים, ואוי לו למי שבניו נקבות", הרי לנו שאין כאן בשורה טובה, ואין לברך עליה. וכן הסתמך על דברי הרשב"א שבעינן דוקא הנאת תועלת.

ודחה אף את חידושו של המשנה ברורה לברך שהחיינו כדין הרואה את חבירו ושמח בו, כיון שפשוט לו שברכת הרואה את חבירו היא דוקא ביודעו ומכירו מלפנים, כפסק השלחן ערוך (רכה, ב) הברור שאם לא ראה את חבירו מעולם, כשרואהו אין לברך עליו אף על פי שמח בראיייתו, ומקורו מתשובת הרשב"א (ד, עו ). ה'''פרי מגדים''' (שם) כתב שמברך על בנו אף על פי שלא ראהו מעולם כי יש לו שמחה בזה, והביאו המשנה ברורה, ואינם חולקים על הרשב"א בזה, אלא כנראה הפרי מגדים והמשנה ברורה סוברים שמה שלא ראהו מעולם זה סימן על כך שאין שמחה כל כך, אך אין הכי נמי שבבנו הנולד לו ודאי שהשמחה רבה .  

נשוב לטענתו הראשונה של המשנה הלכות, שאין לברך הטוב והמטיב על הבת כפי שאמרו חז"ל אוי לו למי שבניו נקבות וכו'. ה'''דברי יציב''' (אורח חיים פח) כתב תשובה ארוכה בענין, והראה בבירור שיש מחלוקת בין חכמי המשנה והתלמוד לדורותיהם, האם יש עדיפות בזכר או בנקבה, והגמרא הנ"ל בפסחים סה, היא שיטת רבי, אך אחרים חולקים עליו, ודיונים אלו בכמה מקומות בש"ס (וראה עוד להלן בדעת הדברי יציב).

האחרונים דנו מדוע הרמב"ם והרי"ף השמיטו את דין הברייתא שאמרו לו שילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, וכמה פירושים בדבר:

לפי זה, אין מקום לחייב ברכה דוקא על בשורת בן זכר ועל כן השמיט ה'''רמב"ם''', ולמרות שה'''רמב"ם''' בסוטה (ג, כב) פסק על פי האמור בברכות (לא) שאישה סוטה שהיתה יולדת נקבות תתברך בכך שמעתה תלד זכרים, הרי בעניינינו אי אפשר לקבוע מסמרות, וכפי שאמר רב חסדא (בבא בתרא קמא, א) "לדידי בנתן עדיפן לי מבני" . ואם כן הדבר תלוי בכל אדם ולא קבוע במסמרות, ומבחינה עקרונית בברכת ההודאה שייך לברך אף על בת.

ה'''משנה ברורה''' (רכג, ס"ק ב) חידש שיש לברך על הולדת הבת ברכת שהחיינו, וזאת למד ב"קל וחומר" מדין הרואה את חברו לאחר שלשים יום שלא ראהו, ושמח בראייתו (שלחן ערוך רכה, א). דבר זה בנוי על הנחת יסוד שתקנת חכמים לברך על חבירו היא אפילו אם מעולם עוד לא ראהו, כגון שהכירו דרך מכתבים ודרכי תקשורת אחרים, וכן פסק כבר ה'''פרי מגדים''' (רכה, אשל אברהם ג) ואחריהם ה'''אגרות משה''' (אורח חיים ה, מג).

בספר '''מרומי שדה''' (לנצי"ב מוולוז'ין ברכות נד, א) כתב שמכך שהמשנה הצריכה לברך שהחיינו על קניית כלים חדשים (ואם יש בהם שותפות אזי מברך עליהם הטוב והמטיב), יש ללמוד קל וחומר לברך על הולדת ביתו ברכת ההודאה "דלא גרע מאילו קנה עבד או שפחה לשמשו, שהרי מעשה ידיה לאביה" אולם העיר שלא ראה זאת בפוסקים, ו"אולי" סיבת הדבר היא שבת אינה מתנה טובה לאביה כדאיתא באגדה . דבריו אלו נראים כדברי הסתר דבר, וקשה לומר שדברי האגדה יזיזו את חומת הפשט של חובת ברכת ההודאה על בשורות טובות ומשמחות. וכבר העיר על כך ה'''ציץ אליעזר''' (יג, כ), ותורף דבריו הוא שנראה שדעת הנצי"ב לברך שהחיינו, אלא שלא ראה כן בפוסקים, וגם את הדחייה לסברתו כתב הנצי"ב בלשון מסופקת: "ואולי", ונימוקו זה שמבואר באגדה שבת אינה מתנה טובה "אינו משכנע", משתי סיבות: א. אין למדין מן האגדות; ב. בענין ברכות ההודאה דנים את המקרה באשר הוא שם ולא כפי העתיד להתרחש, וכיון שכעת יש שמחה, לא אכפת לן מה "שאיננו בטוח מה שיהא עליה כשתגדל".

לפי הסברה הנ"ל שיש לומר שבימינו הדין הוא שיש לברך "הטוב והמטיב" על בשורת לידת הבת, לכאורה לאו שפיר הוא לברך "שהחיינו", שהרי לטובה והנאה משותפת תיקנו דוקא הטוב והמטיב. אולם ב'''ביאור הלכה''' (רכה, ה) פסק שאם מברך שהחיינו במקום שמוטל עליו לברך הטוב והמטיב שפיר דמי ואינה ברכה לבטלה שהרי סוף סוף הנאתו שלו היא, וצירף לכך שיש פוסקים הסוברים שלעולם עם ברכת הטוב והמטיב צריך גם שהחיינו.

וכך עולה מעוד כמה פוסקים שכתבו שלא נוהגים לברך על הולדת הבן "הטוב והמטיב" אלא סומכים על ברכת שהחיינו שאומר האב בעת המילה, וכן כתב רבי יצחק פלאג'י ב'''יפה ללב''' (רכג, א), והרב קפאח הנזכר לעיל על פי גדולי תימן (ברכות י, אות ז).  

ב'''ברייתא''' (ברכות נט, ב) נאמרה דוגמה לבשורה טובה משותפת שעליה יש לברך ברכת הטוב והמטיב: אמרו לו שילדה אשתו זכר. מסתימת הדברים אפשר להבין שדוקא בן זכר, ודנו הפוסקים האם לברך על בשורת הולדת בת, בימינו השמחה גדולה במקומות רבים באופן שווה בין על זכר או נקבה, ופעמים אף שמחה גדולה יותר כשנולדת בת, תלוי בשאר הילדים שכבר נולדו, ובשאר נטיות נפשיות ואחרות. הראנו שיש מחלוקת ראשונים ('''רשב"א''' – '''ספר חסידים''') האם הברכה היא על הטבה גשמית דוקא, או על בשורה משמחת.  

נראה שהמברכים הטוב והמטיב, יש להם על מה שיסמוכו, והיותר מרווח הוא לברך שהחיינו , ומכמה טעמים: