הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"

ב'''רש"י''' (ד א ד"ה חכמים וד"ה אי) מבואר שמחלוקת רבי אליעזר וחכמים היא במשמעות הפסוק "בשכבך", שלדעת רבי אליעזר פירושו כל זמן שבני אדם עוסקים לילך ולשכב, והמאחרים ביותר ישנים בשליש הלילה, ולכן רק עד זמן זה ניתן לקרוא ק"ש. ואילו לדעת רבן גמליאל כוונת הפסוק היא כל זמן שבני אדם שוכבים, ואם כן ניתן לקרוא כל הלילה, עד עלות השחר. ובדעת חכמים הסתפקה הגמרא, והכריעה שסוברים כרבן גמליאל במשמעות הפסוק, אלא שעשו סייג כדי להרחיק את האדם מן העבירה כנ"ל.

 

עוד ב'''משנה''' (ברכות א א) מובא שבניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה בלילה אלא אביהם ואמרו לו שטרם קראו קריאת שמע של ערבית. אמר להם רבן גמליאל שכל זמן שלא עלה עמוד השחר רשאים הם לקרוא, לפי שמה שאמרו חכמים עד חצות אינו אלא להרחיק את האדם מן העבירה.  

<BR/>וב'''גמרא''' (ט א) מובא שאף שבניו ידעו מה דעת אביהם בענין זה, מכל מקום באו ושאלוהו האם הלכה כחכמים בזה, שיחיד ורבים הלכה כרבים ואין להם לקרוא אחר חצות, או שמא גם חכמים סוברים כמותו בעיקרא דדינא ואינם חולקים אלא לענין סייג, שרק לכתחילה יש לקרוא עד חצות, אבל בדיעבד מותר לקרוא עד עלות השחר. ועל זה ענה להם רבן גמליאל, שחכמים סבורים כמותו אלא שעשו הם סייג ולכן מותרים וצריכים הם לקרוא כעת.

<BR/>מגמרא זו מבואר לכאורה שבכל מקרה הלכה כחכמים, אלא שלפי מה שענה להם רבן גמליאל, גם לפי חכמים יש לקרוא בדיעבד על עלות השחר. וזה סותר לכאורה את ה'''גמרא''' לעיל (ח ב) שלהדיא פוסק רב יהודה בשם שמואל שהלכה כרבן גמליאל. ונחלקו הראשונים בביאור ענין זה הלכה למעשה כדלהלן.

 

נחלקו הראשונים בכוונת דברי שמואל האם כוונתו שהלכה כרבן גמליאל לעומת חכמים, ולכתחילה מותר לקרוא עד עמוד השחר (וזה סותר לכאורה את הגמרא להלן שמשמע שהלכה כחכמים), או שכוונתו לפסוק כרבן גמליאל רק לעומת ר' אליעזר, אך מכל מקום לדינא הלכה כחכמים שמסכימים לרבן גמליאל בעיקרא דדינא אלא שעשו סייג לדבר.

 

<BR/>ה'''רא"ש''' (ברכות א ט) כתב, שכיון שנפסקה הלכה כרבן גמליאל, אין צורך להחמיר ולקרוא עד חצות אלא אפשר לכתחילה לקרוא עד עלות השחר, שהרי גם חכמים לא חלקו עליו אלא בסייג. וסיים הרא"ש שמכל מקום לאכול ולשתות אסור לפני שיקרא ויתפלל שמא תחטפנו שינה, כמבואר בברייתא הנ"ל.

<BR/>מבואר מדברי הרא"ש שהוא פוסק כהברייתא בדף ד: שאסור לאכול ולשתות קודם קריאת שמע, ואף שהגמרא הביאה ברייתא זו כהסבר להבנת דעת חכמים, ומשמע שאתיא אליבא דחכמים, מכל מקום אין זה סותר את דברי רבן גמליאל שלכתחילה מותר לקרוא עד עלות השחר ואין צורך לעשות סייג לקרוא עד חצות. וכן כתב ה'''בית יוסף'''  בדעת הרא"ש (אורח חיים רלה ד"ה ומ"ש רבינו ואפילו) שכל האיסור הוא לאכול קודם קריאת שמע, אבל אם אינו אוכל יכול אף לכתחילה להמתין מלקרוא עד עלות השחר.  

כן היא גם דעת ה'''רשב"א''' (ט א ד"ה ובני), שאפילו לכתחילה יכול להתעכב עד שעה הסמוכה לעלות השחר. וכתב, שגם לשיטת חכמים, רק לאחר חצות אינו יכול להתעכב, ולכן עשו סייג זה, אולם לפני כן רשאי, וכל מה ששנינו שחכמים עשו סייג לדבריהם שלא יהא אדם בא מן השדה וכו', שנינו דווקא אוכל וישן, כדי שלא יבוא לידי פשיעה, ובכך גם ר"ג יודה, וה"ה לשאר דברים שעלולים לגרום לפשיעה, כגון כניסה למרחץ וישיבה לפני הספר, אבל שאר דברים לא מצינו שאסור לעשותם מזמן צאה"כ. ונמצא לפי דבריו שיש כאן סייג שגם חכמים וגם ר"ג מסכימים אליו, שלא יעשה פעולות הגורמות לידי פשיעה, וזה כבר מזמן צאה"כ, ויש סייג שהוא רק של חכמים, והוא לגבי השתהות באופן כללי, מבלי לעשות פעולות שגורמות לפשיעה, והוא משעת חצות הלילה. ונמצא שלדעת חכמים מותר לכתחילה לקרוא את שמע עד חצות, ובדיעבד רשאי לקוראה עד עה"ש, ולדעת ר"ג רשאי לכתחילה לקוראה עד עה"ש, ומשנפסקה הלכה כמותו, הכי נקטינן. ובסוף דבריו כתב הרשב"א שהרי"ף ושאר הגדולים לא כתבו כמותו, ונראה מדבריהם שכיון שנכנס בתוך זמנו עליו לקרוא מיד, כפשט הברייתא (המובאת בדף ד ב).