הבדלים בין גרסאות בדף "ברכת הגומל"

<BR/> מי שהיה חבוש בבית האסורים - "יושבי חושך וצלמות... יודו לה' חסדו".

===יורדי הים===

===הולכי מדברות===

כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה ארבעה) שדווקא חולה שנפל למטה צריך לברך, אבל אם רק חש בראשו או במעיו ואינו מוטל במיטה, אינו מברך, וכן העתיק ה'''מרדכי''' (ט ריב).

<BR/>וכן כתב ב'''שיטה מקובצת''' בשם '''רב האי גאון''' שדווקא חולה שנפל למשכב צריך לברך, ואף אם אין בו סכנה. אמנם הוסיף בשם ה'''ערוך''' שאפילו חש בראשו או במעיו צריך לברך אחר שנתרפא אף אם לא נפל למשכב.

===אם מברכים על שאר ניסים שקרו לאדם===

ב'''בית יוסף''' (ריט ד"ה מאי מברך) פירש את הברכה, שאפילו לאותם החייבים כלומר הרשעים, הקב"ה גומל להם חסדים אף שאינם ראויים לכך, והמברך מצרף עצמו ואומר שאף הוא כאחד מהם שאף שאינו הגון גמלני כל טוב.  

===מענה השומעים===

==בפני עשרה==

ה'''רי"ף''' (ברכות מג א) לא הביא קושיית רב אשי, אלא רק דברי אביי ומר זוטרא שצריך עשרה וצריך שיהיו שנים מהם רבנן. ומשמע שסובר להלכה ששני החכמים אפשר שיהיו חלק מן העשרה, ולא בנוסף על העשרה. וכן הבינו הרא"ש והטור והבית יוסף בדעת הרי"ף. אבל ב'''שיטה מקובצת''' (ד"ה מר זוטרא) הבין בדברי הרי"ף שסובר כתוספות שאין צורך כלל בשני חכמים אלא די בקהל של עשרה כלשהם.

<BR/>גם ה'''רמב"ם''' (ברכות י ח) כתב כדברי הרי"ף ששנים מן העשרה יהיו חכמים, וכן הוא ב'''סמ"ג''' (עשין כז ברכת ההודאה).

ה'''רא"ש''' (ט ג) חולק על הרי"ף וסובר שכיון דלא איפשטא עבדינן לחומרא, ובעינן תרווייהו, כלומר עשרה ועוד שנים חכמים.