9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
אמנם בדברי המאירי מבואר שאם לא ביטל אינו מותר לשרוף את החמץ כדעת ר' יחיאל והרשב"א, אלא רק לטלטלו, וכנראה סובר שזהו מפני ש[[אחר שעת הביעור השבתתו בכל דבר]] ולאו דווקא בשריפה. | אמנם בדברי המאירי מבואר שאם לא ביטל אינו מותר לשרוף את החמץ כדעת ר' יחיאל והרשב"א, אלא רק לטלטלו, וכנראה סובר שזהו מפני ש[[אחר שעת הביעור השבתתו בכל דבר]] ולאו דווקא בשריפה. | ||
====ביאור שיטת רש"י==== | |||
כאמור, בהסבר דעת רש"י נחלקו המפרשים, האם מי שלא ביטל את החמץ מותר לשורפו, או רק לטלטלו ולהוציאו החוצה. | כאמור, בהסבר דעת רש"י נחלקו המפרשים, האם מי שלא ביטל את החמץ מותר לשורפו, או רק לטלטלו ולהוציאו החוצה. | ||
<BR/>ה''' | <BR/>'''רש"י''' (ה א ד"ה שהיא אב מלאכה) כתב להדיא ששריפת חמץ ביום טוב היא הבערה שלא לצורך ואסורה. וזה אמור לדעת ר' עקיבא שהביא מקור לביעור חמץ ביום י"ד דווקא ולא בט"ו, ממה שכתוב 'אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם', והרי ביום טוב הבערת אש אסורה. ומזה למדה הגמרא שר' עקיבא סובר כר' יהודה שאין ביעור חמץ לא שריפה ושלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.<BR/> | ||
ב'''תשובת הרשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=55 (א עא)] כתב השואל שם שמכאן לכאורה ניתן להוכיח שלדידן שקיימא לן שאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, מותר לשרוף חמץ שנמצא ביום טוב. אך השואל שם דחה את הראיה וכתב שאפשר שזהו דווקא אליבא דר' עקיבא שרצה ללמוד כן לעיקר דין שריפת חמץ שתהיה ביום טוב, שבזה אפשר היה לומר מתוך שהותרה לצורך וכו', שזהו צורך יום טוב לשרוף את החמץ בזמן שריפתו. אך בסוגיין איירי לדידן שקיימא לן שביעור חמץ הוא קודם יום טוה, והחמץ נמצא לאחר זמן ביעורו, בזו אינה חשובה הבערה לצורך יום טוב, כיוון שיכול היה לעשותה קודם יום טוב. | |||
<BR/>ה'''רשב"א''' שם הסכים לדברי השואל במה שדחה את הראיה, אבל הביא ראיה אחרת מדברי רש"י בהמשך (ה ב ד"ה שמע מינה) שכתב על דברי הגמרא שר' עקיבא סובר כר' יהודה שאין ביעור חמץ אלא שריפה, שאם היה סובר שהביעור אפשרי על ידי דבר אחר, היה יכול להעמיד את הפסוק 'אך ביום הראשון' ביום טוב עצמו ויבער בכל דבר אחר, כגון להאכילו לכלבים או להשליכו לים. וממה שרש"י כתב דווקא דוגמאות אלו ולא הוסיף גם ע"י שריפה, מוכח שסובר שהשריפה אסורה ביום טוב. | |||
<BR/ >ולכאורה יש להעיר על ראיה זו, שהרי הדברים אמורים אליבא דר' עקיבא שסובר שלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כמובא בהמשך הגמרא, ולכן פשיטא שאי אפשר לשרוף אלא רק להשליכו לכלבים או לים, אך אם היה סובר ר' עקיבא 'מתוך שהותרה' היה מתיר גם לשורפו. | |||
ה'''בית חדש''' (תמו א) כתב בדעתו שמותר רק להוציאו ולהשליכו לנהר, דאיסור דאורייתא דבל ימצא דוחה לאיסור דרבנן דמוקצה. אך לשרוף אסור לפי שנחשבת היא להבערה שלא לצורך. והוכיח דבריו מהסוגיה לקמן (לו א) גבי מי שלש במי פירות שלדעת רבן גמליאל תישרף מיד, כתב רש"י דהוא דווקא במועד, דביום טוב אסור מפני שהבערה שלא לצורך היא. והסביר הב"ח שרש"י לשיטתו שסובר ש[[אחר זמן ביעורו מותר להשבית את החמץ בכל דבר]], ממילא אין זו הבערה לצורך, דאפשר באופן אחר. | ה'''בית חדש''' (תמו א) כתב בדעתו שמותר רק להוציאו ולהשליכו לנהר, דאיסור דאורייתא דבל ימצא דוחה לאיסור דרבנן דמוקצה. אך לשרוף אסור לפי שנחשבת היא להבערה שלא לצורך. והוכיח דבריו מהסוגיה לקמן (לו א) גבי מי שלש במי פירות שלדעת רבן גמליאל תישרף מיד, כתב רש"י דהוא דווקא במועד, דביום טוב אסור מפני שהבערה שלא לצורך היא. והסביר הב"ח שרש"י לשיטתו שסובר ש[[אחר זמן ביעורו מותר להשבית את החמץ בכל דבר]], ממילא אין זו הבערה לצורך, דאפשר באופן אחר. | ||