9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 25: | שורה 25: | ||
<BR/>ה'''רשב"א''' שם הסכים לדברי השואל במה שדחה את הראיה, אבל הביא ראיה אחרת מדברי '''רש"י''' בהמשך (ה ב ד"ה שמע מינה) שכתב על דברי הגמרא שר' עקיבא סובר כר' יהודה שאין ביעור חמץ אלא שריפה, שאם היה סובר שהביעור אפשרי על ידי דבר אחר, היה יכול להעמיד את הפסוק 'אך ביום הראשון' ביום טוב עצמו ויבער בכל דבר אחר, כגון להאכילו לכלבים או להשליכו לים. וממה שרש"י כתב דווקא דוגמאות אלו ולא הוסיף גם ע"י שריפה, מוכח שסובר שהשריפה אסורה ביום טוב. | <BR/>ה'''רשב"א''' שם הסכים לדברי השואל במה שדחה את הראיה, אבל הביא ראיה אחרת מדברי '''רש"י''' בהמשך (ה ב ד"ה שמע מינה) שכתב על דברי הגמרא שר' עקיבא סובר כר' יהודה שאין ביעור חמץ אלא שריפה, שאם היה סובר שהביעור אפשרי על ידי דבר אחר, היה יכול להעמיד את הפסוק 'אך ביום הראשון' ביום טוב עצמו ויבער בכל דבר אחר, כגון להאכילו לכלבים או להשליכו לים. וממה שרש"י כתב דווקא דוגמאות אלו ולא הוסיף גם ע"י שריפה, מוכח שסובר שהשריפה אסורה ביום טוב. | ||
<BR/ >ולכאורה יש להעיר על ראיה זו, שהרי הדברים אמורים אליבא דר' עקיבא שסובר שלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כמובא בהמשך הגמרא, ולכן פשיטא שאי אפשר לשרוף אלא רק להשליכו לכלבים או לים, אך אם היה סובר ר' עקיבא 'מתוך שהותרה' היה מתיר גם לשורפו. וכן דחאה הרב '''פרי חדש''' (תמו א דה ולי נראה). | <BR/ >ולכאורה יש להעיר על ראיה זו, שהרי הדברים אמורים אליבא דר' עקיבא שסובר שלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כמובא בהמשך הגמרא, ולכן פשיטא שאי אפשר לשרוף אלא רק להשליכו לכלבים או לים, אך אם היה סובר ר' עקיבא 'מתוך שהותרה' היה מתיר גם לשורפו. וכן דחאה הרב '''פרי חדש''' (תמו א דה ולי נראה). | ||
<BR/>גם ה'''בית חדש''' (תמו א) סובר בדעת רש"י שמותר רק להוציאו ולהשליכו לנהר, לפי שאיסור דאורייתא דבל ימצא דוחה לאיסור דרבנן דמוקצה, אך שריפת חמץ ביום טוב אסורה לפי שנחשבת היא להבערה שלא לצורך. והוכיח דבריו מהסוגיה לקמן (לו א) לגבי ה[[לש במי פירות]] שלדעת רבן גמליאל תישרף מיד, וכתב רש"י (ד"ה לשין) שהוא דווקא במועד, דביום טוב אסור לשורפה מפני שהבערה שלא לצורך היא. והסביר הב"ח שרש"י לשיטתו שסובר ש[[אחר זמן ביעורו מותר להשבית את החמץ בכל דבר]], ממילא אין זו הבערה לצורך, דאפשר באופן אחר. גם ב'''פני יהושע''' (ו א ד"ה בגמרא אמר רב יהודה) כתב בדעת רש"י שאף שאם ביטל אסור לשורפו ולטלטלו, מ"מ אם לא ביטל, כיון שיש עליו גם לאו דבל יראה מלבד עשה דתשביתו, צריך להוציאו מביתו ולהניחו במקום הפקר, דרש"י סובר ש[[אחר זמן ביעורו השבתתו בכל דבר]], וכיון שהוא רק איסור דרבנן דטלטול, לא העמידו חכמים דבריהם במקום איסור דאורייתא. | <BR/>גם ה'''בית חדש''' (תמו א) סובר בדעת רש"י שמותר רק להוציאו ולהשליכו לנהר, לפי שאיסור דאורייתא דבל ימצא דוחה לאיסור דרבנן דמוקצה, אך שריפת חמץ ביום טוב אסורה לפי שנחשבת היא להבערה שלא לצורך. והוכיח דבריו מהסוגיה לקמן (לו א) לגבי ה[[לש במי פירות]] שלדעת רבן גמליאל תישרף מיד, וכתב רש"י (ד"ה לשין) שהוא דווקא במועד, דביום טוב אסור לשורפה מפני שהבערה שלא לצורך היא. והסביר הב"ח שרש"י לשיטתו שסובר ש[[אחר זמן ביעורו מותר להשבית את החמץ בכל דבר]], ממילא אין זו הבערה לצורך, דאפשר באופן אחר. אמנם ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה אלא) דחה ראיה זו וכתב ששם מדובר שעדיין לא החמיצה העיסה ולכן ביו"ט אסור לשרוף אלא לבטל כדי שלא יעבור בלאו, אך אם כבר נתחמץ ולא ביטל אפשר דשרי לשרפו. אמנם גם הפר"ח סובר בדעת רש"י שאם לא ביטל מותר לפררו ולזרותו ברוח. | ||
<BR/>גם ב'''פני יהושע''' (ו א ד"ה בגמרא אמר רב יהודה) כתב בדעת רש"י שאף שאם ביטל אסור לשורפו ולטלטלו, מ"מ אם לא ביטל, כיון שיש עליו גם לאו דבל יראה מלבד עשה דתשביתו, צריך להוציאו מביתו ולהניחו במקום הפקר, דרש"י סובר ש[[אחר זמן ביעורו השבתתו בכל דבר]], וכיון שהוא רק איסור דרבנן דטלטול, לא העמידו חכמים דבריהם במקום איסור דאורייתא. | |||
לעומת זאת ה'''בית יוסף''' כתב שנראה מדברי רש"י שסובר הוא שמותר לשרוף את החמץ ביום טוב, וכדעת רבנו יחיאל. גם ב'''חק יעקב''' (תמו ג) כתב בפשיטות בדעת רש"י דשרי אף | לעומת זאת ה'''בית יוסף''' כתב שנראה מדברי רש"י שסובר הוא שמותר לשרוף את החמץ ביום טוב, וכדעת רבנו יחיאל. גם ב'''חק יעקב''' (תמו ג) כתב בפשיטות בדעת רש"י דשרי אף לשרוף. | ||
===שיטת הסוברים שמדובר באדם שלא ביטל את החמץ=== | ===שיטת הסוברים שמדובר באדם שלא ביטל את החמץ=== | ||
'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=7&format=pdf (כתובות ז א ד"ה מתוך)] כתבו להדיא שאין חילוק בסוגיה בין אדם שביטל לאדם שלא ביטל, שגם אדם שביטל מבעוד יום, יש לו עדיין מצוה מדרבנן לבער. אלא שלא התירו לבערו ביום טוב, שאף שיש כאן קצת צורך יום טוב ואמרינן בזה 'מתוך שהותרה', מכל מקום כאן אינו מועיל לפי שאי אפשר לטלטלו. מבואר בדברי תוספות שסבירא להו שעקרונית מותר לשרוף חמץ ביום טוב, ואפילו אדם שביטל, לפי שמקיים בזה מצות ביעור והוי קצת צורך יום טוב, אלא שמעשית אין הדבר אפשרי משום מוקצה, מפני שגם אדם שלא ביטל ורובץ עליו איסור דאורייתא, לא התירו לו טלטול. | '''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=7&format=pdf (כתובות ז א ד"ה מתוך)] כתבו להדיא שאין חילוק בסוגיה בין אדם שביטל לאדם שלא ביטל, שגם אדם שביטל מבעוד יום, יש לו עדיין מצוה מדרבנן לבער. אלא שלא התירו לבערו ביום טוב, שאף שיש כאן קצת צורך יום טוב ואמרינן בזה 'מתוך שהותרה', מכל מקום כאן אינו מועיל לפי שאי אפשר לטלטלו. מבואר בדברי תוספות שסבירא להו שעקרונית מותר לשרוף חמץ ביום טוב, ואפילו אדם שביטל, לפי שמקיים בזה מצות ביעור והוי קצת צורך יום טוב, אלא שמעשית אין הדבר אפשרי משום מוקצה, מפני שגם אדם שלא ביטל ורובץ עליו איסור דאורייתא, לא התירו לו טלטול. | ||
<br/>וכן למד ה'''גר"א''' (תמו ד"ה גם) בדעת התוספות | <br/>וכן למד ה'''גר"א''' (תמו ד"ה גם) בדעת התוספות שהאיסור הוא מצד מוקצה בלבד ולא מצד שריפה, שהשריפה מותרת מפני שיש בה צורך היום. | ||
ה'''טור''' הביא בדעה קמייתא בשם יש אומרים שגם מי שלא ביטל אסור לו לשורפו ביום טוב וכדעת התוס', אך בדבריו מבואר שאין זה מטעם איסור מוקצה וכדברי התוס', אלא מטעם איסור הבערה ביום טוב, ושלא אמרינן בזה שהותרה הבערה שלא לצורך<ref>בשו"ת '''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)] כתב שדעת היש אומרים קמייתא בטור היא דעת התוס' בכתובות. ולכאורה לא דק, שהתוס'' שם התיר שריפה ואסר משום מוקצה, ובטור מבואר שאסור משום שריפה.</ref>. ומבואר עוד בדבריו שאף לטלטלו אסור לפי שאינו יכול לבער באופן אחר, לפי ש[[צריך לבער דווקא בשריפה]] כרבי יהודה. | ה'''טור''' הביא בדעה קמייתא בשם יש אומרים שגם מי שלא ביטל אסור לו לשורפו ביום טוב וכדעת התוס', אך בדבריו מבואר שאין זה מטעם איסור מוקצה וכדברי התוס', אלא מטעם איסור הבערה ביום טוב, ושלא אמרינן בזה שהותרה הבערה שלא לצורך<ref>בשו"ת '''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)] כתב שדעת היש אומרים קמייתא בטור היא דעת התוס' בכתובות. ולכאורה לא דק, שהתוס'' שם התיר שריפה ואסר משום מוקצה, ובטור מבואר שאסור משום שריפה.</ref>. ומבואר עוד בדבריו שאף לטלטלו אסור לפי שאינו יכול לבער באופן אחר, לפי ש[[צריך לבער דווקא בשריפה]] כרבי יהודה. | ||
| שורה 57: | שורה 58: | ||
<br/>וב'''רמ"א''' הוסיף שגם לטלטלו וגם לשורפו במקומו אסור. | <br/>וב'''רמ"א''' הוסיף שגם לטלטלו וגם לשורפו במקומו אסור. | ||
כמה וכמה אחרונים כתבו בדעת השלחן ערוך שסובר כהרמב"ם שאין לחלק בין ביטלו ללא ביטלו ואסור לבער את החמץ בכל מקרה. כן | כמה וכמה אחרונים כתבו בדעת השלחן ערוך שסובר כהרמב"ם שאין לחלק בין ביטלו ללא ביטלו ואסור לבער את החמץ בכל מקרה. כן כתב ה'''מגן אברהם''' (ב) והסביר שאינו עובר על לאו דבל יראה כמו שכתבו התוס' כט. שהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר עליו באותו שעה, ומשום דבל יראה הוא ניתק לעשה, ולכן אינו עובר כשמבערו לבסוף.<BR/> | ||
גם ה'''גר"א''' (ד"ה גם) למד בדעת השו"ע והרמ"א שהאיסור לטלטל את החמץ הוא אף בלא ביטל, וכן סובר ה'''חק יעקב''' (ג), וכן דעת ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], וכתב שכן הוא מורה להלכה בכל חמץ שנמצא ביום טוב של פסח לכפות עליו כלי עד חול המועד ואז ישרפנו. וכן סובר ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה והטור) להלכה, והביא לזה ראיה מהגמרא בדף ו: שאומרת ש[[צריך לבטל אחר הבדיקה]], ומסבירה הטעם שמא ימצא חמץ לאחר זמן איסור ואינו יכול לבטלו, וקשה שעדיין יכול לשרפו או להוציאו, אלא ע"כ החשש הוא שמא ימצאנו ביו"ט ואינו יכול לשרפו או לטלטלו<ref>ה'''חק יעקב''' (ג) הביא מאותו מקום בדיוק דווקא ראיה הפוכה, לחזק הסוברים שמותר לשרוף, שהרי יכלה הגמרא לומר בפשיטות הטעם שתיקנו ביטול הוא שמא ימצא חמץ ביום טוב ואינו יכול לבער, אלא על כרחך שביום טוב מותר לשרוף.</ref>. | |||
בדעת הרמ"א מדוע אסור לשרוף את החמץ גם במקומו, כתב ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], שהוא מטעם ש[[אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל]], ואף שקיימא לן שכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל, מ"מ זהו דווקא בכלי שאינו מוקצה, אבל עצים ואש שאין עליהם תורת כלי, אסורים לינטל אלא לצורך דבר הניטל. | בדעת הרמ"א מדוע אסור לשרוף את החמץ גם במקומו, כתב ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], שהוא מטעם ש[[אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל]], ואף שקיימא לן שכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל, מ"מ זהו דווקא בכלי שאינו מוקצה, אבל עצים ואש שאין עליהם תורת כלי, אסורים לינטל אלא לצורך דבר הניטל. | ||
| שורה 67: | שורה 68: | ||
===הוצאת החמץ על ידי גוי=== | ===הוצאת החמץ על ידי גוי=== | ||
כתב ה'''של"ה''' | כתב ה'''מגן אברהם''' (תמו ב) בשם ה'''של"ה''' (דרוש מקור), שמותר להוציא את החמץ על ידי נכרי, דאתי עשה דרבנן דתשביתו ודוחה לא תעשה דרבנן ד[[אמירה לנכרי]], ואף שבשופר לא התירו לומר לנכרי, התם בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עדיין העשה, מה שאין כן הכא. | ||
<BR/>והמגן אברהם עצמו הקשה על זה, דגם הכא אינו מקיים העשה בזמן שעוקר הלאו, שהרי אף שהנכרי הוציאו מן הבית, עדיין צריך לבערו מן העולם, דכל זמן שהוא בעולם אינו מקיים העשה דתשביתו. וגם שאם כן, אף לישראל יהיה מותר להשליכו לים, שאינו עובר אלא על איסור דרבנן. לכן מסיק המג"א שאינו מותר אלא לכפות עליו כלי כדין הגמרא. | |||
===ברכה על הביעור לאחר זמנו=== | ===ברכה על הביעור לאחר זמנו=== | ||
| שורה 82: | שורה 84: | ||
ב'''קובץ שיעורים''' כתב דאפשר שקושיא מעיקרא ליתא, כיון שכאן לא חשיב לצורך החמץ שהוא אינו ניטל, אלא לצורך האדם שלא יבוא לאוכלו. ואפשר גם שזוהי כוונת התוספות בתירוצם השני, שמשום שלא יבואו לאוכלו התירו, אף שלא משמע כן בלשונם. | ב'''קובץ שיעורים''' כתב דאפשר שקושיא מעיקרא ליתא, כיון שכאן לא חשיב לצורך החמץ שהוא אינו ניטל, אלא לצורך האדם שלא יבוא לאוכלו. ואפשר גם שזוהי כוונת התוספות בתירוצם השני, שמשום שלא יבואו לאוכלו התירו, אף שלא משמע כן בלשונם. | ||
==חמץ הנמצא בשבת בערב פסח משעה חמישית ולמעלה== | |||
==חמץ הנמצא בחול המועד== | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||