הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"

<BR/>וב'''גמרא''' (ט א) מובא שאף שבניו ידעו מה דעת אביהם בענין זה, מכל מקום באו ושאלוהו האם הלכה כחכמים בזה, שיחיד ורבים הלכה כרבים ואין להם לקרוא אחר חצות, או שמא גם חכמים סוברים כמותו בעיקרא דדינא ואינם חולקים אלא לענין סייג, שרק לכתחילה יש לקרוא עד חצות, אבל בדיעבד מותר לקרוא עד עלות השחר. ועל זה ענה להם רבן גמליאל, שחכמים סבורים כמותו אלא שעשו הם סייג ולכן מותרים וצריכים הם לקרוא כעת.

<BR/>מגמרא זו מבואר לכאורה שבכל מקרה הלכה כחכמים, אלא שלפי מה שענה להם רבן גמליאל, גם לפי חכמים מוצר וצריך בדיעבד לקרוא על עלות השחר. וזה סותר לכאורה את ה'''גמרא''' לעיל (ח ב), שלהדיא פוסק רב יהודה בשם שמואל שהלכה כרבן גמליאל. ונחלקו הראשונים בביאור ענין זה הלכה למעשה כדלהלן.

==מחלוקת ראשונים אם הלכה כרבן גמליאל או כחכמים==

נחלקו הראשונים בכוונת דברי שמואל האם כוונתו שהלכה כרבן גמליאל לעומת חכמים, ולכתחילה מותר לקרוא עד עמוד השחר (וזה סותר לכאורה את הגמרא להלן שמשמע שהלכה כחכמים), או שכוונתו לפסוק כרבן גמליאל רק לעומת ר' אליעזר, אך מכל מקום לדינא הלכה כחכמים שמסכימים לרבן גמליאל בעיקרא דדינא אלא שעשו סייג לדבר.

===שיטת הרא"ש והרשב"א וסייעתם===

כן היא גם דעת ה'''רשב"א''' (ט א ד"ה ובני), שכתב שמתוך דברי רבן גמליאל מוכח שגם חכמים אינם חולקים שמותר לקרוא אחר חצות בדיעבד, אלא שנחלקו עליו בלכתחילה שלדעתם צריך להקדים ולקרוא עד חצות משום סייג. והוסיף הרשב"א שכיון שנפסקה הלכה כרבן גמליאל, ממילא אף לכתחילה מותר לקרוא אחר חצות. ומשמע בדברי הרשב"א שאף שרבן גמליאל הורה להם לעשות כחכמים מפני שהם לא היו עושים כדעת יחיד, אבל מ"מ לדידן איפסקא הלכה כרבן גמליאל.

<BR/>עוד כתב הרשב"א שם, שיש הבדל בין התעכבות מלקרוא מפני שעסוק במלאכתו או שקורא ושונה בתורה, לבין שמתעכב מלקרוא מפני שאוכל וישן כמובא בברייתא, שלאכול ולשתות ולישון אסור אף קודם חצות, ובזה אף רבן גמליאל מודה, מפני שדברים אלו מביאים לידי פשיעה, אך להתעכב בקריאה מסיבות אחרות אפשר לחכמים עד חצות ולרבן גמליאל עד עלות השחר. ומה שהברייתא מובאת בגמרא כסיוע לדברי חכמים, הוא מפני שלמדה הגמרא שכשם שעשו חכמים סייג מלאכול ולשתות קודם חצות, כן עשו סייג שלא להמתין כלל מלקרוא אחר חצות לפי שפעמים יחשוב אדם שלא עלה עמוד השחר אף שעלה כבר, אבל לרבן גמליאל אין ללמוד מזה לזה, שאף שעשו סייג שלא לאכול ולשתות, מ"מ לא עשו סייג מלהתעכב מלקרוא אחר חצות לפי שאינו מצוי לטעות בזה.

כתב ה'''בית יוסף''' (אורח חיים רלה ג), שגם דעת ה'''תוספות''' (ד ב ד"ה וקורא) כדעת הרא"ש והרשב"א, שכתב שם על הברייתא הנ"ל: "וקורא ק"ש ומתפלל- מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל", ומדייק מכאן הב"י שדווקא לאכול סעודה הוא דאסור, אבל אם רוצה להמתין מלקרותה, רשאי, ומשמע כל הלילה.