9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 95: | שורה 95: | ||
'''בעל המאור''' (ב א) תמה על הרי"ף היאך ייתכן לומר ששתי הברייתות הן להלכה בעוד שהן סותרות האחת את השניה. שהרי הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה, לפי הברייתא הראשונה הוא זמן קריאת שמע של שחרית, ואילו לפי הברייתא השניה הוא זמן לקריאת שמע של ערבית. וכתב שלדעתו שתי הברייתות חלוקות בדין איזו קריאת שמע מותר לקרוא בין עמוד השחר לנץ, ושיש לפסוק הלכה כברייתא השניה, שמותר לקרוא בו קריאת שמע של ערבית. ואף שרבן גמליאל אמר במשנה עד עלות השחר, לא קיימא לן כוותיה, אלא כרשב"י משום ר' עקיבא, לפי שיש סייעתא לדבריו מדברי אביי שאמר [[לקריאת שמע כותיקין]]. והוסיף שאפילו עושה כן במזיד מותר, שהרי אותם זוג תלמידי חכמים ששאלו את ריב"ל - שיכורים היו, ואין הפרש בין שיכור למזיד. | '''בעל המאור''' (ב א) תמה על הרי"ף היאך ייתכן לומר ששתי הברייתות הן להלכה בעוד שהן סותרות האחת את השניה. שהרי הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה, לפי הברייתא הראשונה הוא זמן קריאת שמע של שחרית, ואילו לפי הברייתא השניה הוא זמן לקריאת שמע של ערבית. וכתב שלדעתו שתי הברייתות חלוקות בדין איזו קריאת שמע מותר לקרוא בין עמוד השחר לנץ, ושיש לפסוק הלכה כברייתא השניה, שמותר לקרוא בו קריאת שמע של ערבית. ואף שרבן גמליאל אמר במשנה עד עלות השחר, לא קיימא לן כוותיה, אלא כרשב"י משום ר' עקיבא, לפי שיש סייעתא לדבריו מדברי אביי שאמר [[לקריאת שמע כותיקין]]. והוסיף שאפילו עושה כן במזיד מותר, שהרי אותם זוג תלמידי חכמים ששאלו את ריב"ל - שיכורים היו, ואין הפרש בין שיכור למזיד. | ||
ה'''ראב"ד''' בהשגות על בעה"מ, הסכים אמנם שהברייתות חלוקות אחת על השניה, שלפי הברייתא הראשונה אין לקרוא קריאת שמע של ערבית אפילו בדיעבד, ואילו לברייתא השניה יצא ידי חובה בדיעבד, אלא שהסביר שהרי"ף פסק כהברייתא השניה רק באונס, וזו כוונתו שהלכה כשתיהן, אך לא כבעה"מ שמותר לעשות כן אף במזיד, אלא רק באונס, וזו כוונת הגמרא שיש לסמוך על זה בשעת הדחק. אמנם הוסיף הראב"ד, שאף המזיד יכול לקרוא אחר עלות השחר, אפילו עם ברכותיה, אלא שלא יצא ידי חובת קריאת שמע. | |||
<BR/>גם ''רבנו יונה''' (ב א ד"ה אחת) הסכים לדברי הרי"ף להלכה, וביאר כפשוטו, שהברייתות לא חלוקות אהדדי, ששתיהן מסכימות שבשעת הדחק מותר. וה'''רמב"ן''' במלחמות ה' (ב א) כתב את שתי האפשרויות, דהיינו שר' שמעון עצמו התיר רק באונס, או אפשר שר' שמעון התיר לקרוא אפילו למי שביטל במזיד, אלא שלא סמכו חכמים על דבריו אלא בשנאנס, והיינו שעת הדחק. | <BR/>גם ''רבנו יונה''' (ב א ד"ה אחת) הסכים לדברי הרי"ף להלכה, וביאר כפשוטו, שהברייתות לא חלוקות אהדדי, ששתיהן מסכימות שבשעת הדחק מותר. וה'''רמב"ן''' במלחמות ה' (ב א) כתב את שתי האפשרויות, דהיינו שר' שמעון עצמו התיר רק באונס, או אפשר שר' שמעון התיר לקרוא אפילו למי שביטל במזיד, אלא שלא סמכו חכמים על דבריו אלא בשנאנס, והיינו שעת הדחק. | ||
ב'''תוספות''' מבואר ששתי הלשונות בגמרא חלוקות הן. שכתבו (ח ב ד"ה לא לעולם) שלפי לישנא קמא זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה, אף שנחשב הוא לילה לענין שאר מצוות (כמבואר במגילה כ.), לענין קריאת שמע נחשב הוא יום כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית. לעומת זאת לגבי הברייתא השניה כותבים התוספות (ט א ד"ה לעולם) דבר הפוך, שזמן זה הוא יום לענין שאר מצוות, אך לענין קריאת שמע הוא אינו יום, כיון שיש אנשים שקמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית. | ה'''רא"ש''' (א ט) כתב גם הוא כהרי"ף. שכתב שלפי לישנא קמא, אמנם זמן זה חשוב יום לענין שאר מצוות כמו ששנינו במגילה, אך כיון שנראה הוא כלילה לפי שטרם האיר היום, לכן לענין קריאת שמע הוא זמן קריאת שמע של ערבית למי שנאנס, ומ"מ כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, לכן אפשר לקרוא בו קריאת שמע של שחרית למי שהחזיק בדרך וכד' שלא יוכל לקרוא בזמנה אחר הנץ. | ||
<BR/>כמו כן לפי לישנא בתרא, אמנם סוברת היא שזמן זה נחשב ליום לפי שכבר קצת האיר היום ואף יוצאים בזמן זה ידי חובת שאר מצוות היום בדיעבד, אבל לענין קריאת שמע מסכימה היא עם לישנא קמא שמי שנאנס ולא קרא קריאת שמע של ערבית, יכול לקרוא בזמן זה. | |||
ב'''תוספות''' לעומת זאת, מבואר ששתי הלשונות בגמרא חלוקות הן. שכתבו (ח ב ד"ה לא לעולם) שלפי לישנא קמא זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה, אף שנחשב הוא לילה לענין שאר מצוות (כמבואר במגילה כ.), לענין קריאת שמע נחשב הוא יום כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית. לעומת זאת לגבי הברייתא השניה כותבים התוספות (ט א ד"ה לעולם) דבר הפוך, שזמן זה הוא יום לענין שאר מצוות, אך לענין קריאת שמע הוא אינו יום, כיון שיש אנשים שקמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית. | |||
<BR/>עולה מדברי התוספות שסוברים הם כבעל המאור שהברייתות ושתי הלישנות בגמרא פליגי אהדדי, האם זמן זה שבין עלות השחר לנץ, הוא זמן קריאת שמע של ערבית או של שחרית. אך לא הכריעו התוספות כפי איזו לישנא יש לפסוק. | <BR/>עולה מדברי התוספות שסוברים הם כבעל המאור שהברייתות ושתי הלישנות בגמרא פליגי אהדדי, האם זמן זה שבין עלות השחר לנץ, הוא זמן קריאת שמע של ערבית או של שחרית. אך לא הכריעו התוספות כפי איזו לישנא יש לפסוק. | ||
ה''' | ה'''רשב"א''' (ח ב ד"ה הכי גרסינן) כתב תחילה לבאר שמה שאמרה הגמרא 'לעולם לילה הוא' ו'לעולם יממא הוא' אינו לעניין שאר מצוות ששנינו במגילה, אלא לענין קריאת שמע בלבד דתליא בזמן שכיבה וקימה. שכיון שרוב העולם ישנים בזמן זה, הרי זה נחשב לזמן שכיבה ומותר לקרוא קרית שמע של ערבית, ובנוסף מכיוון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולא בדרך מקרה, אלא דרך קבע זהו זמן קימתן, אף שהם מיעוט, בכל זאת חשיב גם הוא זמן קימה, ולכן ראוי הוא לקריאת שמע של שחרית. | ||
<BR/> | <BR/>ולענין היחס בין הלישנות, כתב הרשב"א שללישנא קמא | ||
ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא) וכתב שהברייתות לא פליגי אהדדי, וביאר הדבר שכיון שתלה הכתוב הדבר בזמן שכיבה וקימה, אין זה חשוב האם מוגדר זמן זה כיום או כלילה. ומ"מ זהו דווקא בדיעבד, אבל לכתחילה פסקינן כרבן גמליאל שיש לקרוא עד עלות השחר. | ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא) וכתב שהברייתות לא פליגי אהדדי, וביאר הדבר שכיון שתלה הכתוב הדבר בזמן שכיבה וקימה, אין זה חשוב האם מוגדר זמן זה כיום או כלילה. ומ"מ זהו דווקא בדיעבד, אבל לכתחילה פסקינן כרבן גמליאל שיש לקרוא עד עלות השחר. | ||