מלאכת מעבד

סוגיה העוסקת באיסור מלאכת מעבד בשבת, גדרה ופרטיה.

סוגיית התלמוד

שנינו בגמרא (שבת עה ב): אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דמלח בישרא - חייב משום מעבד. רבא אמר: אין עיבוד באוכלין. אמר רב אשי: ואפילו רבה בר רב הונא לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא, אבל לביתא - לא משוי איניש מיכליה עץ.

ובפרק שמיני אומרת המשנה: אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא את מי המלח, וטובל בהן פתו, ונותן לתוך התבשיל. אמר רבי יוסי: והלא הוא הילמי, בין מרובה ובין מועט! ואלו הן מי מלח המותרין - נותן שמן לכתחלה לתוך המים או לתוך המלח.

ובגמ' שם "תני רבי יהודה בר חביבא: אין מולחין צנון וביצה בשבת. רב חזקיה משמיה דאביי אמר: צנון - אסור, וביצה - מותרת..".

בהמשך הגמ' שם: אמר רב נחמן: מריש הוה מלחנא פוגלא, אמינא: אפסודי קא מפסידנא ליה, דאמר שמואל: פוגלא חורפי מעלי. כיון דשמענא להא, דכי אתא עולא ואמר: במערבא מלחי כישרי כישרי, ממלח - לא מלחנא, טבולי - ודאי מטבילנא.

שיטות הראשונים

נחלקו הראשונים בטעם האיסורים של מליחת אוכלים; בשר, צנון, ביצה והכנת מי מלח.

שיטת רש"י

אסור להכין מי מלח בשבת מפני שנראה כמעבד וכן בשר המלח מעבדן והוי תיקון.

בעניין טבילת הצנון במי מלח, מפרש רש"י אין למלוח שתים יחד, אך מותר לטבול אחד ומיד לאכול.

שיטת הרמב"ם

איסורים אלו תיקנו חכמים, משום בישול. היינו שפעולות אלו ניראות כמו כובש כבשים, וכובש אסור מפני שהוא כמבשל. לדעת הרמב"ם לאיסורים אלו אין קשר לאיסור מעבד.

ריטב"א

הכנת מי מלח אסור משום עובדין דחול, היינו שדבר זה אסור מפני שזה דבר שרגילין לעשות בחול, ואסור בשבת. ומליחת הבשר אסורה משום שמתקן את הבשר לאכילה, וזה אסור. דעה זו לא נפסקה כלל להלכה.

פסיקת ההלכה

השו"ע לעניין הכנת מי מלח פסק כרש"י: אין עושין מי מלח הרבה ביחד לתת לתוך הכבשים, משום דדמי לעיבוד". אבל לאחר מכן (סעיף ג) הוא מביא את טעמו של הרמב"ם: "אסור למלוח חתיכות צנון, ד' או ה' ביחד, מפני שנראה ככובש כבשים, והכובש אסור מפני שהוא כמבשל".

הערוך השולחן מסביר את פסיקת השו"ע; שנראה לפי פסיקת השו"ע שאין נפק"מ בין דעת רש"י לרמב"ם. אך הערוך השלחן מביא נפק"מ; שהרי התוס' שם כתבו שאם יש שמנונית הרי שאין את איסור מעבד, כי השמן ממתיק את המלח, ואז יהיה מותר. וזהו לפי שיטת רש"י. אך לפי שיטת הרמב"ם, שזהו משום כובש, הרי שגם אם יש שמן יהיה אסור.

אומנם באליה רבה חולק על הערוך השלחן וסובר שלכו"ע יהיה אסור גם עם שמן, כי נראה שרבנן פליגי על ר' יוסי וסוברים שבשמן גם אסור, ואכן השו"ע השמיט את זה שאם יש שמן מותר, ונראה שכך פסק, וא"כ הרי שגם אם יש שמן יהיה אסור, וכשיטת הרמב"ם.

בעניין דברי רש"י, שפירש שאסור לטבול שתיים, אך אחד מותר לטבול ומיד לאכול, כתב התרוה"ד, שמותר לטבול את כל החתיכות אחת אחת ולאוכלם מיד, וכ"כ ספר התרומה, שעיקר הבעיה זה למלוח כמה ביחד, וכתב בא"ז, שלטבול אחד מותר להשהות לאחר הטבילה אפילו הרבה זמן.

אבל המג"א חולק על ההבנה הזו ברש"י וסובר שרש"י אוסר אפילו לטבול כל חתיכה בפני עצמה ולהניח. והב"ח כתב שזאסור לטבול כל חתיכה בפנ"ע נראה שזה משום שזה הראה ככובש. אך כותב דכל הפוסקים סוברים כרש"י, ואסור להטביל יותר משתיים ביחד, ונוהגים להחמיר גם לא להטביל שתיים ביחד אלא רק אחד אחד.

רש"י פירש שצריך להטביל סמוך לאכילה, והאליהו רבה מרחיב את ההיתר, שמותר להטביל אף הרבה זמן קודם הסעודה כל היום.

מליחה כיום

לעניין מליחת אוכל כיום מביא המשנ"ב שלושה צדדים להקל: ונראה דכיון דאין מניחין אותו כלל להזיע אלא שופכין שם החומץ וגם מינים אחרים לא דמי לעיבוד. וכ"ש אם שופכין שם שמן תיכף שהשמן מחליש כח המלח. ביצים מותר למלחן - מפני שאין דרך לעשות מהן כבשים וגם אין המלח מועיל להם כ"כ.

ויוצא שכיום שיש מקררים ומקפיאים ואין דרך לשמר אוכל ע"י מלח וגם אין זה מועיל לאוכל אלא רק מזיק לטעמו ובמיוחד עם מערבים חומרים נוספים עם המלח יהיה מותר למלוח אוכל.