הצגת המקור של הדף "זכירת מעשה עמלק"

{{תחרות כתיבה}}

{{מקורות|מגילה {{ויקיטקסט|משנה מגילה ג ד|ג ד}}|מגילה {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}}, {{ויקיטקסט|מגילה ל א|ל א}}||ספר המצוות {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|עשה קפט}}, הלכות מלכים ומלחמות {{ויקיטקסט|הלכות מלכים ומלחמות ה ה|ה ה}}|אורח חיים {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|תרפה ב}}, {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}}}

סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק, יסודה, הגדרתה ופרטי דיני והלכות המצווה.

==מקור ויסוד המצווה==

את המצווה לזכור את מעשה עמלק, כותבת  התורה בחומש '''דברים''', פרשת '''כי תצא''', בציווי; {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= זכור את אשר עשה לך עמלק.|מקור=דברים כה יז}} 

מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת '''בשלח'''; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז ח|שמות יז ח}}. 

התורה כותבת ב'''בשלח''': {{ציטוטון|כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק}} {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז יד|שם יז יד}}. 

ו'''רש"י''' מפרש: "ושים באזני יהושע" - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו" {{ויקיטקסט|רש"י על שמות יז|רש"י שם}}. ונחלקו מפרשי '''רש"י''' בדעתו, האם התורה מצווה גם כאן את ישראל לזכור את מעשה עמלק{{הערה|'''מזרחי''' ו'''באר שדה''' '''שמות''' יז יד}}, או שאין כאן שום ציווי על ישראל, אלא שנכתוב בספר זיכרון על המלחמה, ושהקב"ה ימחה אותו, וציווי המצווה מופיע רק ב'''כי תצא'''{{הערה|'''נחלת יעקב''' שם}}. 

===הגדרת המצווה===

המצווה היא לזכור את מעשיו הרעים של עמלק, שהתגרה בעם ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים, לזרז את העם להילחם בו, לשנוא ולתעב אותו בלבינו {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט}}.

המצווה היא מאחת משלוש מצוות הקשורות בעמלק, הכתובות באותו מקום; מצוות לא תעשה, שלא לשכוח את מעשה עמלק; "לא תשכח" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|דברים כה יט}}, ולמחות את זכר עמלק; "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:דברים כה יז|שם}}.

איזכור המצווה ב'''משנה''' הוא, שיש לקרוא בשבת השנייה באדר את פרשת זכור {{ויקיטקסט|משנה מגילה ג ד|מגילה ג ד}}, וכך כתוב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}. ה'''גמרא''' שם דנה בזמן הקריאה (ראה להלן).

במסכת מגילה, מביאה ה'''גמרא''' את דרשת ה'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כה יז}}, שיש חילוק בין מצוות העשה למצוות הל"ת, באופן קיום המצווה; המצווה לזכור היא בפה, ואילו לא לשכוח זאת מצווה שמקיימים בלב {{ויקיטקסט|מגילה יח א|מגילה יח א}}. כך גם פוסק ה'''רמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|מלכים ומלחמות ה ה}}. ה'''חינוך''' מקשר את המצווה, למצוות מחיית עמלק, שע"י שנזכור ונשנא את עמלק, נזרז את העם להילחם בו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|ספר החינוך מצווה תרג}}.

על מצוות זכירת מעשה עמלק לא מברכים, מפני שזו מצווה הקשורה להשחתה, ואפילו שזו השחתת רשעי אומות העולם {{ויקיטקסט|כף החיים/אורח חיים/תרפה|כף החיים תרפה ס"ק כט}}. יש דחו זאת ('''שו"ת "משנה הלכות"''' חלק ז פא), שהרי ישראל אמרו שירה כשטבעו המצרים. ותירצו, שלדעת חלק מהראשונים זה מצווה תמדית, לכן אין מברכים על המצווה.

====חובת ציבור או חובת יחיד====
מדברי ה'''רא"ש''' במסכת ברכות (ז כ) מבין בפשטות ה'''תרוה"ד''' (קח), שחובת המצווה הוא לשמוע בציבור. ה'''רס"ג''' מונה אף הוא את המצווה במצוות המוטלות על הציבור ('''ספר המצוות לרס"ג''' פ' ס"א).

וכן נראה, שמכיוון שמצוות מחיית עמלק היא מצווה שמוטלת על הרבים, כפי שכתבו ה'''רמב"ם''' ('''ספר המצוות''' סוף העשין) וה'''יראים''' (רצט), הרי נראה שכל מצוות הקשורות לעמלק, הם מצוות של חובת ציבור, כמו עמלק שנלחם בכללות עם ישראל. ובמיוחד שיש דעות הקשרות באופן ממשי את מצוות הזכירה למצוות המחייה, שע"י מצוות הזכירה נעורר הנפשות להילחם בעמלק {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|ספר המצוות עשה קפט}} {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|חינוך מצווה תרג}} א"כ נראה שזו מצוות חובת ציבור. באופן כזה מסביר ה'''קרן אורה''' (ברכות ג א). 

מנגד יש לומר, שהרי עניין זכירה הוא ענין אישי ופרטי, א"כ הרי שזו מצווה פרטית המוטלת על היחיד, ובפרט לדעות האומרות שמצווה זו אין לה קשר למצוות המחייה, אלא היא בפנ"ע לגמרי.

ה'''חינוך''' כותב {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרד|חינוך מצווה תרד}} שמצוות המחייה היא גם מצווה המוטל על הציבור, אך גם יש בה חובת על כל אחד. מכיוון שלפי החינוך יש קשר הדוק בין מצוות הזכירה למצוות המחייה, נראה שקו זה קיים גם במצוות הזכירה. ב'''מקראי קודש''' כתב (פורים ז), שמצווה זו חלה על כל יחיד ויחיד.

===במנין המצוות===

ישנה מחלוקת בין מוני המצוות, האם מצוות זכירת עמלק, היא מצווה בפני עצמה.

====לא מצווה בפני עצמה====
יש מהראשונים ומוני המצוות, שלא מונים את מצוות זכור כמצווה בפני עצמה;

*ה'''ראב"ד''' ו'''ר"ש משאנץ''', בפירושם על ה'''ספרא''' ('''בחוקות'''י ב), כתבו שהמצווה היא ללמוד ולשנות הלכות מגילה, או ללמוד הלכות סתם. בכך פירשו את ה'''ספרא''' שכתב שתהא שונה בפיך, שלמד ותשנה הלכות בפיך. יוצא א"כ לדעתם שאין מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא שציווי זה הוא ציווי ללימוד תורה.

*ה'''רס"ג''', לא מונה במצוות התלויות על היחיד את מצוות זכור, אך במצוות התליות על הציבור כתב את מצוות מחיית עמלק. וביאר '''ר"י פערלא''' שלדעתו מצוות זכירת עמלק היא חלק ממצות מחיית עמלק [https://www.sefaria.org.il/Commentary_on_Sefer_Hamitzvot_of_Rasag%2C_Communal_Laws.61?lang=he (פרשה סא)].

* ה'''בה"ג''' וה'''יראים''' לא מנו אף הם את המצווה. וביארו אחרונים שלדעתם, מצוות זכירת מעשה עמלק אינה מצווה בפני עצמה, כיוון שהיא טפלה ושייכת למצווה של מחיית עמלק {{הערה|הערות '''רא"ש טרויב''' ל'''הלכות גדולות''' דף ח א אות ב}}.

====מצווה בפני עצמה====
רובם של מוני המצוות סוברים שזכירת עמלק היא מצווה בפני עצמה.

*ב'''ספר המצוות לרמב"ם''', מתוארת המצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק" {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט|עשה קפט}}.

*'''ספר החינוך''' קושר אף הוא את מצוות הזכירה למצוות המחייה אע"פ שהוא סובר שמצוות הזכירה היא מצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''סמ"ג''' מחלק בין מצוות הזכירה מצוות עשה לבין מצוות הלא תעשה שלא לשכוח. לדעתו הלאו קשור למצוות המחייה {{ויקיטקסט|סמ"ג לאו רכו|לאו רכו}}, ואילו הזכירה היא מצווה בפני עצמה {{ויקיטקסט|סמ"ג עשה קמז|עשה קמז}}. ה'''סמ"ק''' אף הוא מחשיב את המצווה כבפני עצמה [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.147.2?lang=he (מצוה קמז)].

===טעמים למצווה===

אנו מוצאים במפרשים ובמדרשים כמה טעמים למצווה זו;

מדברי ה'''רמב"ם''' ('''ספר המצוות''' עשה קפט, הלכות מלכים ומלחמות ה ה) משמע שטעם המצווה הוא כדי שנעורר שנאה ואיבה לעמלק. וכעין זה כתב ה'''רמב"ן''' בפירושו עה"ת (דברים כה יז). וכן כתב ב'''ספר החינוך''', שטעם המצווה כדי לשונאו ולהילחם בו, ולכן כתב שנשים פטורות. ועוד כתב ה'''חינוך''' טעם לדבר, כדי שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו, איך העניש שונאינו {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

בפרקי ד'''רבי אליעזר''' {{ויקיטקסט|פרקי דרבי אליעזר פרק מד|מד}} כתוב, שטעם המצווה הוא, כדי לזכור את החטא שהביא למעשה עמלק, אלא שלא רצה הקב"ה לבייש את ישראל לכן צווה אותם לזכור את מעשה עמלק וע"י כך יזכרו בחטא שהביא לכך.

'''רש"י''' כותב {{ויקיטקסט|רש"י על דברים כה|דברים כה יז}} שטעם סמיכות פרשת זכור לאיסור של משקולות, הוא כדי ללמדך שלא היו ישראל נזהרין בכך ועמלק בא מפני שחטאו ישראל, ומדבריו יוצא שמצוות זכור היא כדי לעורר את ישראל שלא לחטוא. {{הערה|כך גם מסבירים ה'''רבינו בחי''', '''הכלי יקר''' וה'''דעת זקנים''' (דברים כה יז)}}.

ה'''סמ"ק''' [https://www.sefaria.org.il/Sefer_Mitzvot_Katan.23?lang=he (מצווה כג)] מוסיף טעם למצווה, שנזכור שהקב"ה מצילינו מיד אויבינו ומתוך כך לא נחטא.

טעם ה'''ספרי''' למצווה הוא; כדי שנתפלל שהשי"ת ימחה את שם עמלק, כיון שאין שם ה' שלם כל עוד עמלק בעולם {{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%94#%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7_%D7%99%D7%96_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7) כי תצא רצו]. כך פירש רבי '''דוד פרדו''' בפירושו על ה'''ספרי'''}}.

==אופן קיום המצווה==
ביאור אופן קיום מצוות זכירת מעשה עמלק.

===זכירה בפה דווקא===
'''חז"ל''' מוסיפים בגדר המצווה, שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה.

כך מובא ב'''ספרא''' ([https://www.sefaria.org.il/Sifra%2C_Bechukotai%2C_Section_1.3?ven=Sifra_by_Rabbi_Shraga_Silverstein&vhe=Venice_1545&lang=he'''בחוקותי''' א ג]): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח {{הערה|כך מסביר גם ה'''תורה תמימה''' '''דברים''' כה יז}}.
בנוסף לומדים שם ב'''ספרא''' גם לגבי הזכירות האחרות, כגון מרים, שבת וכו', שבהם גם צריכה להיות זכירה בפה.

כך גם שנינו ב'''ספרי''' {{ויקיטקסט|ספרי על דברים כה|דברים כי תצא כה יז}}: "זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח, בפה. לא תשכח, בלב. גם '''מהר"ם חאגיז''' כותב במנין המצוות שלו (עשה רמב), שיש לזכור את עמלק בפה דווקא. וזה לשונו: "לזכור בפה כל הימים מה שעה והרע לנו עמלק כו'". 

ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' {{ויקיטקסט|מגילה יח א|יח א}} מביאה את דברי ה'''ספרי''', כדי ללמוד לקריאת מגילה שיש לומר בפה, ולא יוצאים ידי חובה כשזוכרים בלב;

לכאורה תמוה, שהרי כל הלימוד של ה'''ספרי''' לזכור בפה, הוא מהכפילות של לא תשכח וזכור, והרי אין שום כפילות אלא אלו הם שתי מצוות נפרדות גם לא תעשה וגם עשה. ה'''שדי חמד''' (כללים מערכה ז) מביא את תירוץ ה'''חיד"א''', שה'''ספרא''' לא לומד מהכפילות, אלא מכך שהתורה לא כתבה לא תשכח מלזוכרו, ובמקום זאת כתבה שתי מצוות נפרדות.

ישנה דעה האומרת שאפשר לצאת ידי חובה גם ע"י כוונה, ולאו דווקא ע"י דיבור. וכתבו אחרונים {{הערה|'''מג"א''' סקב. '''שו"ע הרב''' שם סעיף ד. '''חיד"א עבודת הקודש''' צפורן שמיר א. '''כף החיים''' ס"ק ד}} בשם ה'''אריז"ל''' שכאשר אומרים 'לשמך הגדול', בברכות קרישמ"ע שחרית, יש לכוון למחיית עמלק. ומשמע לדעתם שבזה מקיימים מצ"ע, וכפי שכתב ה'''בן איש חי''' (שמות שנה א): "וכשאומר לשמך הגדול יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם".

===זכירה מתוך ספר===
ה'''גמרא''' ב'''מגילה''' (יח א) מביאה מקור למהשנה שכותבת "קראה על פה לא יצא", מזה שלומדים גזירה שווה מזכירת עמלק; במגילה כתוב והימים האלה נזכרים כו', ובזכירת עמלק כתוב, כתוב זאת זיכרון בספר. הגמרא שואלת שאולי הכוונה לעיון ולא לקריאה, ומתרצת שלומדים מזכירת עמלק שזכור זה דווקא בפה. ונראה ממהלך הגמרא, שבנוסף לחיוב של קריאה בפה, יש חובת קריאה מתוך ספר. וכן כתב ב'''ספר האשכול''' שצריך קריאה מתוך ספר ולא יוצאים ידי חובה בקריאה בע"פ. וכן כתב ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק יד) שכך הוא פשט הגמרא. 

ה'''פנ"י''' (מגילה יח א) חולק וכותב, שאין שום הוכחה מסוגיה זו שצריך זכירה מתוך ספר, אלא רק שצריך לקרוא בפה, ומה שלומדים שצריך לקרוא בספר, זה רק מה שהקב"ה ציווה; כתוב זאת זכרון בספר, אך לא חלק מהמצווה המוטלת עלינו, זכירת מעשה עמלק.

ה'''תוס'''' ב'''מגילה''' יז: (ד"ה כל), כותב - "שהרי קה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא", ובצורה דומה כתב גם ב'''ברכות''' (יג א ד"ה בכל לשון). כמו כן, בפירוש ה'''רא"ש''' ב'''ברכות''' (ז כ), כתב: "...כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה". וכתב ה'''סמ"ק''' (עשה קמ"ז) - "זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פר' זכור". ונראה שראשונים אלא סוברים שחיוב המצווה הוא דווקא קריאה מתוך ספר. גם '''רבנו חננאל''' כותב (מגילה יח ד"ה קראה), שהציווי הוא "זכור בפה מה שכתוב בספר".

דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. ה'''רמב"ם''' ב'''ספר המצוות''', בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. ה'''רמב"ן''' בפירושו לפרשת '''כי תצא''' מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר.

==== זכירה מספר תורה דווקא====
ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה. ה'''פרי מגדים''' (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) מוסיף, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. לכן נוהגים לקרוא בספר תורה הכי מהודר. ה'''מג"א''' (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. ה'''משנ"ב''' פוסק שיש לקרוא מספר תורה כשר (תרפה ס"ק יד). יש שפסקו שמי שאין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש ('''כף החיים''' ס”ק לה. '''מקראי קודש''' פורים ז).

אולם ב'''שו”ת מהר”ם שיק''' (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט) כתב ש'בספר' פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו ב'''מנחת אשר''' פורים כד, ה). ה'''מנחת חינוך''' כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצווה תרג). בספר '''הליכות שלמה''' (פרק י"ח אות ד') כתוב ש'''הרב אויערבך''' פסק, שאם נמצא פסול בס"ת אין צריך לקרוא שנית ויצאו יד"ח, וב'''ציונים''' שם הביאו שכ"כ בספר '''פני האריה''' החי (יט). א"כ נראה דדעת רוב האחרונים שא"צ לקרוא מס"ת דווקא.

ה'''רמב"ן''' כותב, שיש לספר לבניו על מעשיו של עמלק. אך במקום אחר כותב ה'''רמב"ן''' (שמות י"ז, יד'): "והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתוב 'לקוח את ספר התורה הזה'". וכך משמע גם מ'''רש"י''' (במנחות לב ב ד"ה כתיבה), בענין "כתבה איגרת" במזוזה, שמביא שם - "'כתוב זאת זכרון בספר' - מה ספר (=ספר תורה) בעי דקדוק, אף מזוזה בעיא דקדוק". א"כ לשיטתם, חובת הקריאה בספר, המתבססת על פסוק זה, היא בספר תורה דווקא.
האב"ע חולק על הרמב"ן (שם) מעלה אפשרות - "או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו איתנו", א"כ לדעתו 'בספר' אין הכוונה לספר תורה.

===נוסח קיום המצווה===
מכיוון ש'''חז"ל''' פוסקים שיש לעשות את המצווה דווקא בפה, ישנה מחלוקת בנוסח אותו צריך לומר ע"מ לצאת ידי חובת המצווה.

====דווקא פרשת זכור====
*לפי דברי ה'''תוספות''' (ברכות יג א), ה'''תוס' הרא"ש''' (שם), ה'''רא"ש''' (שם ז כ), ה'''רשב"א''' (שם יג א), ה'''תוס' ר"י החסיד''' וה'''תוס' שאנץ''' (שם), משמע שיש חיוב מהתורה בקריאת פרשת זכור, ע"מ לצאת ידי חובה, כפי שאומר '''תוס'''': "פרשיות המחויבים לקרות מן התורה כמו פרשת זכור" ומשמע מדבריו שבקריאת פרשה זו מקיימים את מצוות זכור.

*כך גם משמע מדברי ה'''תרומת הדשן''' (קח) שכתב שטעות בידי בני הכפרים שמקפידים לבוא לעיירות דווקא כדי לשמוע מגילה במנין, וצריכים לבוא לשמוע פרשת זכור במנין בשבת שלפני פורים שהיא הרי חובה מהתורה. אך הרי גם בפורים ישנה קריאת התורה 'ויבא עמלק' והרי יכולים לצאת בזה ידי חובה? אלא משמע לדעתו שאין יוצאים ידי חובה בקריאה זו, אלא רק בפרשת זכור.

*כך גם דעת ה'''פעולת שכיר''' (קלג), '''ערוך השולחן''' (תרפה ה) ו'''המשנה ברורה''' (תרפה ס"ק טז).

====דרכים אחרים לזכירה====
*ה'''חינוך''' מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}.

*ה'''רמב"ן''' כותב (סוף '''כי תצא''') שהאמירה בפה היא לספר לבניו ולדורותיו את מעשה עמלק שלא נשכח למחותו, אם כן יוצא שלדעתו כל אחד אומר במילים שלו ולא צריך נוסח מסוים. וכ"כ ב'''שו"ת תורת חסד''' (לז).

*ה'''ראב"ד ור"ש משאנץ''' מפרשים זכור, שתהא שונה בפיך הלכות מגילה ('''ראב"ד ור"ש משאנץ''' ל'''תורת כהנים''' סוף ב'''חוקותי'''), שתקבע זמנים להיות קורא בתורה ענין זה ('''ר"ש משאנץ''' שם), וכן כותבים שאפשר לצאת ידי חובה גם בשמיעת המגילה.

====יציאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק"====
ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובת המצווה רק בפרשת זכור או גם בפרשת 'ויבא עמלק'.

ה'''תרוה"ד''' פוסק (קח)  שיוצאים ידי חובה דווקא בפרשת זכור וא"א בקריאת ויבא עמלק, ולכן כותב שבני הכפרים, עדיף להם לבוא לשמוע פרשה במנין, את פרשת זכור מאשר קריאת המגילה ופרשת ויבא עמלק.

לדעת ה'''מגן אברהם''' (תרפה) אפשר לצאת ידי חובת המצווה אף בשמיעת קריאת התורה של פורים שהרי ביום זה קוראים את פרשת 'ויבא עמלק' ('''בשלח'''), ולא את פרשת זכור. לדעתו הסכימו ה'''באה"ט''', '''פמ"ג''', '''כה"ח''', '''חכמת שלמה''' ועוד מהאחרונים {{דרוש מקור}}.

המ'''הרי"ל דיסקין''' ('''שו"ת מהרי"ל דיסקין''' קונטרס אחרון ה ס"ק קא) ה'''משנ"ב''' (תרפה ס"ק טז) וה'''ערוך השלחן''' (שם ה), חולקים על דעת ה'''מג"א''', ופוסקים שא"א לצאת ידי חובה המצווה בשמיעת פרשת 'ויבא עמלק'.  

ה'''גרי"ד סולובייצ'יק''' בספרו "'''שיעורים לזכר אבא מרי'''", בהסתמך על הצעת ה'''רמב"ן''' בפרשת '''כי תצא''' "ונמצינו למדים מן התורה בשניה זכור ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה", טוען שמקרא מגילה וקריאת "ויבא עמלק" בפורים, מהוים המשך לקיום דאורייתא של מצות זכירת עמלק, שקוימה בקריאת "זכור" בשבת שלפני כן.

==קריאת פרשת זכור==
המקור לקריאת פרשת זכור, בשבת השנייה בחודש אדר, הוא ב'''משנה''': {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= בשנייה זכור.|מקור=מגילה ג ד}} 

כך נכתב ב'''תוספתא''' {{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/מגילה/ג|מגילה ג א}}. וכן כתב ה'''רמב"ם''' בהלכות תפילה (יג כ). 

ב'''טור''' וב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|או"ח תרפה ב}}, אכן נפסק, שבשת השנייה בחודש אדר, קוראים את פרשת זכור. למעשה, זהו האיזכור היחיד ב'''שו"ע''', של מצוות זכירת מעשה עמלק. 

את פרשת זכור, קוראים בשבת שלפני פורים, בהקשר לכך שהיהודים בפורים ניצחו את המן הרשע, שהיה מצאצאי עמלק ('''מנחת ביכורים''' על התוספתא מגילה ג א, ועוד). בקריאה זו קוראים את הפסוקים, המדברים על הציווי, מסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט).  

בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני, ומפטירים (שמואל א טו); "כה אמר ה' צבאות" {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ב|שו"ע שם}}.

===חיוב הקריאה===
נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן.

ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון '''תוס'''' וה'''רא"ש''' סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. ה'''רשב"א''' לעומת זאת מסביר (הובא ב'''מחצית השקל''' תרפה), שבאמת ה'''תוס'''' עצמם סוברים שפרשת זכור היא מהתורה, ומה שכתבו זה רק לדעת '''רש"י'''.

ה'''רמב"ם''' לעומת זאת אינו מחשיב {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יג כ|הלכות תפילה יג כ}} את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם מהתורה. גם לדעת הרמב"ן (סוף כי תצא), שהחיוב הוא לספר לבניו ולבנותיו את מעשיו של עמלק, הקריאה של פרשת זכור אינה מהתורה.

ה'''תורה תמימה''' כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים.

ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, נפסק כדעה האומרת שמצווה זו היא מהתורה, היינו על סמך ראשונים אלו, ולכן יש לשמוע את פרשה זו במניין ומתוך ס"ת.

===זמן הקריאה===
ב'''משנה''' נכתב (מגילה ג ד): "בשנייה זכור". ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות שלו (שם), מגדיר את זמן זה, וכותב שמשך השבוע של שבת זו חל הפורים, וכן מפרשת '''רע"ב''' שזו שבת הסמוכה לפורים, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. וכתבו מפרשי המשנה בשם ה'''ר"ן''', שאם שבת שקלים חלה בר"ח, אז שבת זכור היא שבת שנייה ממש, אך אם חל בתוך השבוע, אז שבת זכור היא השבת השנייה להפסקה.

ב'''גמרא''' נחלקו במקרה שפורים חל בערב שבת. רב סובר שמקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים, ושמואל אמר שמאחרין לקרוא בשבת שלאחרי פורים. רב לטעמו, כדי להקדים זכירה לעשייה, ושמואל לטעמו, שהמוקפין יעשו זכירה ועשייה ביחד.

ה'''גמרא''' מסבירה ש'שבת השנייה' יכולה גם להיות בשבת השנייה כפשוטה במקרה ששבת הראשונה חלה בר"ח ואז פורים יחול בע"ש, ומקדימין כרב, ואפשר להסביר על מקרה שר"ח חל באמצע השבוע, ואז מקדימין שקלים, ומפסיקים לשבת השנייה, ואז קוראים זכור היינו 'שנייה להפסקה'. 

ורב הונא אומר, שאם חל זכור בשבת לכו"ע קוראין בו ביום, אך '''רש"י''' כותב (עמוד ב) שלעולם זה לא קורה שחל פורים בשבת. ר"נ אומר שגם במקרה כזה רב יחלוק ויגיד שמקדימין כיוון שלבני העירות שמקדימין ליום הכניסה יוצא שמקדימין עשייה לזכירה. ואכן הגמרא מביאה מימרא בשם רב שגם אם חל בשבת לפי רב מקדימין. 

ה'''רי"ף''' (ד י), ה'''רא"ש''' (ד י) וה'''רמב"ם''' (הלכות תפילה יג כ) פסקו כרב, שמקדימין לשבת שלפני פורים, ואף בני המוקפין יקדימו. וכך פסק ב'''שו"ע''' (או"ח תרפה ה), שאם חל פורים בימי השבוע, ואף בע"ש, מקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים.

===מניין לקריאה===
ה'''רא"ש''' במסכת ברכות (ז כ), כותב בהקשר לסיפור שר"ג שחרר את עבדו כדי שיהיה להם מנין, ומביא דוגמא ששחרר את עבדו שישלים מניין לפרשת זכור.
ב'''שו”ת תרומת הדשן''' (ק”ח) הבין מדברי ה'''רא”ש''', שמהתורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, ולכן שחרר ר"ג את עבדו.

הרבה מהאחרונים (ראה '''שער הציון''' תרפ"ה), יצאו נגד דעת ה'''תרוה"ד''', שמנין זה חיוב מהתורה, וכותבים לא מוכח כך, אלא שר"ג שיחרר את עבדו כיוון שזו מצווה מהתורה, ומתקנת חכמים צריך מניין לקריאה.  

ה'''מהר”ם שיק''' (על תרי”ג מצוות, תר”ה) מסביר שהטעם לקריאה במניין הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, ומצוות מחיית עמלק היא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי. ומכל מקום חובה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שעליו לקיים את הזכירה בציבור ('''מקראי קודש''' פורים סימן ז). ה'''פעולת שכיר''' (קלג) נותן טעם למה צריך מנין, שהרי כל עוד לא נמחה שם עמלק, אין שם השם שלם, ולכן יש לזה דין של דבר בקדושה, שצריך עשרה.

ה'''מנ"ח''' (מצווה תרג) כותב שהקריאה בעשרה זה מדרבנן. ה'''שו"ע''' לעומת זאת פוסק שפרשת זכור היא במניין מהתורה  {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קמו|או"ח קמב}}, וכן כותב שבני הכפרים שאין להם מנין צריכים לבוא לעיירות ולשמוע פרשת זכור במנין {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים קפה ז|או"ח קפה ז}}.

אולם כמה אחרונים ('''שו”ת בנין שלמה''', סימן ז, ועוד) דוחים את ראייתו של '''תרומת הדשן'''' מדברי ה'''רא”ש''', ולדעתם ניתן לצאת ידי חובת המצווה מן התורה גם בקריאה ביחידות. לכך נוטה דעתם של ה'''משנה ברורה''' (ס”ק טז, ושער הציון ס”ק ה) והרב '''עובדיה יוסף''' ('''שו”ת יביע אומר''' ח או”ח, נד יג). לכן מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור ביחיד. ומכל מקום לכתחילה יש לקרוא בעשרה (משנה ברורה שם).

===דינים בפרשת זכור===

====כוונה בקריאה====
אומנם מהתורה צריך לומר את המצווה בפה, ומכיוון שנפסק {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים ס ד|שו"ע או"ח ס ד}} שמצוות צריכות כוונה, צריכים הקהל לכוון לצאת ידי חובה, אך יוצאים ידי חובה גם בשמיעת הפרשה מהבעל קורא, וצריכים הקהל והבעל קורא לכוון כאילו קראו בפיהם{{הערה|'''משנה ברורה''' ז ס"ק טז. '''שו"ת יביע אומר''' ח או"ח נד יח}}. וטוב שהגבאי יודיע זאת לפני הקריאה{{הערה|'''ילקוט יוסף''' ארבע פרשיות ד. '''חת"ס''' הובא באורחות חיים א"ח נד יח}}. 

אם אדם רוצה לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור במהלך קריאת פרשת כי תצא, לכתחילה צריך לומר לבעל קורא שיתכוון להוציא אותו ידי חובת המצווה{{הערה|ראה '''שו"ת הר צבי''' נח. '''מקראי קודש''' פורים ו}}. נוהגים שלא לאכול  כלל לפני הקריאה ('''נט"ג''' ד יב).

====העלת קטן למפטיר זכור====
נחלקו הפוסקים, אם מותר להעלות קטן למפטיר של זכור. ה'''ב"ח''' מביא את ה'''רש"ל''' {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|או"ח תרפה}} שכותב שבמפטיר זכור אין להעלות קטנים, ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה בשבילו, הקטן הוא העיקר, וכותב שכך ראה ב'''מרדכי'''. ה'''ב"ח''' עצמו חולק על ה'''רש"ל''' וכותב {{ויקיטקסט|טור אורח חיים תרפה|שם}} שמותר להעלות קטן, שהרי המצווה היא לשמוע פרשת זכור, ושמעו, ולא משנה מי עולה לתורה.

ה'''ט"ז''' חולק על ה'''ב"ח''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים תרפה|תרפה ז}}, ולדעתו אם יעלה קטן, הקהל יפסידו את הברכה. אך אם הקטן יודע למי מברכים, וכפי שנפסק ב'''שו"ע''' {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים רפב ג|או"ח רפב ג}} שקטן היודע למי מברכין יכול לברך, יוצאים הציבור ידי חובתם לדעת ה'''ט"ז'''. ולא נהגו להעלות קטנים כלל.

====טעמים והברת הקריאה====
ה'''רמ"א''' כתב {{ויקיטקסט|שולחן ערוך אורח חיים תרפה ז|תרפה ז}}, שגם אם אין למישהו מנין או ספר תורה, לכל הפחות יקרא את הקריאה עם מנגינה וטעמים. ה'''ריטב"א''' כתב, שגם לדעות שקריאה זו היא מהתורה, מכל מקום מודים, שנאמרת מכל לשון, ולא בלשון הקודש בלבד (מגילה יז ב).

מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, ישמע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו '''הרב עובדיה''', ו'''הרב צבי פסח פראנק''' {{הערה|'''ילקוט יוסף''' קמא טז. '''מקרא קודש''' פורים פח}}.

'''הרב פיינשטיין''' (או"ח חלק ג ה) פסק, שגם מי שמקובל מאבותיו הגייה מסוימת, כל עוד הגייה אחרת מקובלת אף היא בעם ישראל, אפשר לשמוע גם קריאה כזאת. הרב '''חיים דוד הלוי''' (חלק ו כב) התנגד גם הוא למנהג זה, וכתב כי כאשר מקפידים רק במצוות פרשת זכור ולא בשאר קריאות התורה אנו מזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו{{הערה|כך כתבו גם ב'''שו"ת '''שרידי אש''' ב ו, וב'''שו"ת באהלה של תורה''' חלק ב ט עמ' 36-37}}.

====הכפלת המילה "זכר" בקריאה====
ה'''רד"ק''' מעלה ספק האם קוראים את המילה "זכר" בקריאה, עם 'צירה' או 'סגול', ומכריע שיש לקרוא עם סגול.
בספר '''מעשה רב''' מובאת עדות, שה'''גר"א''' היה קורא זכר עם סגול. אולם ע"פ עדותו של ר' '''חיים וולוזין''', שה'''גר"א''' קרא בציירה, היו נוהגים תלמידי ה'''גר"א''' בירושלים.

ה'''משנ"ב''' כתב להכריע, לחזור ולקרוא מילה זו פעמיים בציירה ובסגול (תרפח יח) מנהג זה התפשט בקרב קהילות אשכנז.

ר' '''שולם משולם ראטה''', כתב להכריע כעדותו של ר' '''חיים וולוזין'''. וכן ר' '''מרדכי ברויאר''', כתב שיש לקרוא בצירה, כיוון שכך כתוב בכבתי היד העתיקים ובתוכם כתב "ארם צובא".

==תדירות קיום המצווה==
ישנם מספר דעות בעניין כל כמה זמן יש לזכור את מעשה עמלק ע"מ לצאת ידי חובה.

====פעם בחיים====
*'''ספר החינוך''' כותב {{ויקיטקסט|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}} - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדבריו נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה. וכך הסביר ה'''מנחת חינוך''' (סק"א): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו"{{הערה|עכ"פ מדברי החינוך יש שהבינו, שכל פעם שמזכיר מקיים את המצווה ('''מועדים וזמנים''' ב קסו. וראה '''מנחת אשר''' פורים כ ו}.}}.

====פעם בשנה====
*לדעת ה'''תוס'''', ה'''רשב"א''' ('''ברכות''' יג א), וה'''רא"ש''' (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה, שהרי אומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה. וכך הבינו הרבה פוסקים בדעתם כגון '''תרוה"מ''' (קח) וה'''שו"ע''' (תרפה ז).
*ה'''סמ"ק''' כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים '''תרומת הדשן''' (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק ה'''רוקח''' שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד).

לטעם דעה זו, כתבו ה'''מהר"ם שיק''', (על תריג מצוות מצווה תרה) וה'''חת"ס''' (אה"ע ח"א קיט), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש ('''בבא מציעא''' כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה.

====כל יום====
*לדעת ה'''רמב"ם''' יש מצווה להזכיר כל יום כפי שכותב: "הזכירה בכל עת" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, וכן כותב "לזכור תמיד" {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|שם}}. בלשון תמיד נוקט גם ה'''סמ"ג'''. והבינו אחרונים {{הערה|'''חרדים''' יב כא. '''מנחת חינוך''' תרג. '''ראש יוסף''' מגילה כט א}} בדעתם שיש מצווה בכל יום.

*ה'''של"ה''': "מצווה גדולה לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצוות זכור" {{דרוש מקור}}.

*ה'''בן איש חי''': "וכשאומר לשמך הגדול, יכוין לקים מצות עשה, לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם" ('''שמות''' שנה א ה). וכ"כ שזמן המצווה תמיד ('''תורת חסד''' קפז).

*'''כף החיים''': "שיאמר כל יום: ...הריני מקיים מצות עשר הזכירות… ומעשה עמלק" ( כף החיים אורח חיים ס ד) .

*'''המג"א''': "דהזכירות הללו הם מ"ע, ולכן כשיאמר… לשמך הגדול - מעשה עמלק" {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים ס|אורח חיים ס ס"קב}}.

*'''שו"ע הרב''': "זכירת מעשה עמלק… הן מ"ע של תורה… וטוב לזוכרן אצל קרישמ"ע" {{ויקיטקסט|שולחן ערוך הרב אורח חיים ס|אורח חיים ס ד}}.

==חיוב נשים==
בעניין חיוב הנשים במצוות מחיית עמלק נחלקו הראשונים והפוסקים.

===מחלוקת הראשונים===
לענין חיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו ה'''רמב"ם''' וה'''חינוך'''.

ה'''חינוך''' כותב שנשים פטורות ממצוה זו, כפי שכותב (מצווה תרג): "נוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". היינו שלמרות שזו אינה מצווה שהזמן גרמא, מכיוון שה'''חינוך''' מקשר בין מצווה זו, למצווה להילחם בעמלק, כמו שרק הזכרים מצווים להילחם בעמלק, כך גם במצווה זו, מצווים רק הזכרים. 

אך ה'''מנחת חינוך''' הקשה על ה'''חינוך''', מדוע פטר נשים ממצווה זו, שהיא אינה מצווה שהז"ג, וגם שהרי מלחמת עמלק היא מלחמת מצווה, כדברי ה'''רמב"ם''' (מלכים ומלחמות ה א), והרי למלחמת מצווה יוצאות גם הנשים, כפי שה'''רמב"ם''' פסק (שם ז ד), וא"כ מדוע פטר ה'''חינוך''' את הנשים.

עוד כותב ה'''מנ"ח''', על כך שהחינוך מקשר בין המצווה להילחם בעמלק, ובין המצווה, לזכור את מעשיו, ולסיום כותב, שצ"ע מדוע כתב ה'''חינוך''' לפטור את הנשים, ונראה שגם הנשים חייבות במצווה זו.

בספר '''הדרש והעיון''' ניסה ליישב דברי החינוך מקושיית ה'''מנ"ח''' מדוע מקשר בין הזכירה למחייה ומתרץ שלשיטת ה'''חינוך''' הוקשה זכירה למחייה, וא"כ גם במצוות הזכירה הנשים פטורות. אך אין מחוור דיו, שהרי זו מלחמת מצווה שנשים חייבות, וכן מהיכי תיתי היקש זה.

וכן הקשה ה'''אבני נזר''' (או"ח תקט), ותירץ שכיוון שמצוות המחייה היא מצווה שהזמן גרמא, ונשים פטורות, א"כ מצוות הזכירה שהיא מקבילה למצוות המחייה אף בה יהיו נשים פטורות.

הוכיחו '''אחרונים''' בדעת ה'''רמב"ם''' ('''יביע אומר''' ח נד יט. '''נר מצווה''' יא לא. '''מהר"י עייאש''' {{דרוש מקור}}), שלדעתו נשים חייבות במצווה, מכיוון שלא כתב שמניין המצוה שנשים פטורות, את מצווה זו, א"כ נראה בדעת הרמב"ם שמחייב הנשים במצווה זו.

וכתב ב'''תורת חסד''', שמחלוקת זו אם אישה חייבת תלויה במחלוקת הראשונים אם מניין וס"ת זה מדאורייתא. לפי הראשונים האומרים שאלו מדאורייתא מסתבר לדעת שהאישה חייבת, ואילו לדעת אלו האומרים שאין הם מהתורה, אומרים שנשים פטורות.

===מחלוקת הפוסקים===
להלכה למעשה נחלקו ה'''פוסקים''' האם הנשים חייבות.

בשו"ת '''בנין ציון''' (אורח חיים לז) כתב שהרב נתן אדלער היה נוהג שכל הנשים יבואו לשמוע פרשת זכור, וכן פסק ה'''מהרי"ל דיסקין''' (קונטרס אחרון קב). וכן כתב ב'''שו"ת מנחת יצחק''' (חלק ט סח), שהתפשט המנהג שנשים הולכות לשמוע את פרשת זכור. ובספר '''הליכות בת ישראל''' כתב (כב הערה ד), ש'''הרב פיינשטין''' הורה שהנשים ילכו לשמוע פרשת זכור.

ובספר '''רגשי לב''' (ז הערה 51) כתב בשם ה'''גרי"ש אלישיב''', שמנהג הנשים הוא לשמוע פרשת זכור. וכך הכריע ב'''שו"ת יחוה דעת''' (חלק א פד), אך כתב שאין להם חיוב. 

לעומת זאת יש שפסקו, שהנשים לא צריכות כלל לשמוע פרשת זכור. כתב ב'''שו"ת תורת חסד''' ( אורח חיים לז), שהמנהג שהנשים לא מגיעות לשמוע פרשת זכור כלל. 
פסק ב'''כף החיים''' (תרפה ל) שנשים אינן חייבות לשמוע קריאת פרשת זכור, אך מכל מקום חייבות במצווה. וכן כתב בשו"ת '''קנין תורה''' (נג), שנשים לא צריכות לשמוע פרשת זכור. 

ה'''בן איש חי''' ('''תורת חסד''' קפז) קבע שמצוות זכור היא תמיד ולכן נשים חייבות. ו'''הרב קנייבסקי''' הביא בספרו '''טעמא דקרא''' (חלק הנהגות והוראות ממרן החזון איש כג) שה'''חזון איש''' הורה, שאין נשים חייבות לשמוע פרשת זכור. וכן '''הרב מרדכי אליהו''' כתב שנשים אינן חייבות, והדבר תלוי ברצונן.

==קישורים חיצוניים==
*[https://minchasasher.com/he/shiur/moadim-he/%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7-2/ שיעור בנושא מצוות זכירת עמלק], באתר מנחת אשר.
*[https://www.sulamot.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8/  מאמר על פרשת זכור וזכירת מעשה עמלק], באתר סולמות.
*[https://etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-devarim/parashat-ki-tetze/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7 זכור את אשר עשה לך עמלק], באתר תורת הר ציון.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:משנה מגילה ג ד]]
[[קטגוריה:מגילה יח.]]
[[קטגוריה:מגילה ל.]]
[[קטגוריה:הלכות מלכים ומלחמות פרק ה]]
[[קטגוריה:ספר המצוות עשה קפט]]
[[קטגוריה:אורח חיים תרפה]]