הצגת המקור של הדף "טיוטה:לא תגנוב"

"לא תגנוב" היא אחת מעשרת הדיברות המופיעות בתורה {{ויקיטקסט|שמות_כ_יב|שמות כ י"ב}}, בתלמוד {{ויקיטקסט|סנהדרין_פו_א|סנהדרין פו ע"א}} נכתב שהאיסור "לא תגנוב" הוא על חטיפת בני אדם.

גמרא

ת"ר (שמות כ, יב) לא תגנוב גבגונב נפשות הכתוב מדבר אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכתוב מדבר בנפשות אף כאן בנפשות תניא אידך (ויקרא יט, יא) לא תגנובו בגונב ממון הכתוב מדבר אתה אומר בגונב ממון או אינו אלא בגונב נפשות אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכתוב מדבר בממון אף כאן בממון.

כתיב ב(ויקרא יט, יא) לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי לכדתניא (שמות כ, יב) לא תגנוב על מנת למיקט לא תגנוב על מנת לשלם תשלומי כפל - סנהדרין, ס"א, ב.
רש"י

מלא תגנוב - האמור בעשרת הדברות דבגונב נפשות מתוקם לקמן בשמעתין:

דבר הלמד מעניינו - אם אי אתה יודע במה הכתוב מדבר צא ולמד מפרשה שכתוב בה ולפי הפרשה הוא נכתב אצלה וכאן במה כל הענין מדבר בנפשות לא תרצח ולא תנאף כל אלה חייבי מיתות ב"ד אף לא תגנוב בגניבה שיש בה מיתת ב"ד:

לא תגנובו - בפרשת קדושים תהיו:

משלש עשרה מדות - זו היא אחת מהן שיהא הדבר מעניינו למד:

במה הכתוב מדבר - הענין של מטה ושל מעלה מזו:

בממון - לא תעשוק את רעך (ויקרא יט):

רמב"ם

הזהיר שלא לגנוב איש מישראל. והוא אמרו בעשרת הדברות לא תגנוב.

ולשון מכילתא לא תגנוב אזהרה לגונב נפש. ובגמרא סגהדרין (דף פ"ז) אמרו אזהרה לגונב נפשות מנין רבי יאשיה אומר מלא תגנוב רבי יוחנן אמר מלא ימכרו ממכרת עבד ולא פליגי מר קא חשיב לאו דמכירה וכו' שלא יקיימו עליו העונש עד שיגנוב וימכור וכשעבר על שני לאוין אלו הוא חייב חנק כאמרו יתעלה וגונב איש ומכרו וגו'.

הלכות גניבה פרק ט'

הלכה א
כל הגונב נפש אדם עובר בלא תעשה שנאמר לא תגנוב. פסוק זה האמור בעשרת הדברים היא אזהרה לגונב נפשות. וכן המוכרו עובר בלא תעשה שזה בכלל לא ימכרו ממכרת עבד. ואין לוקין על שני לאוין אלו מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין שנאמר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו וגו' ומיתתו בחנק.

הלכה ב
אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב את הישראל ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים שנאמר והתעמר בו ומכרו ואפילו לא נשתמש בו אלא בפחות משוה פרוטה כגון שנשען עליו או נסמך בו אע"פ שהנגנב ישן הרי זה נשתמש בו.

הלכה ג
גנבו ונשתמש בו ומכרו ועדיין הגנוב ברשות עצמו ולא הכניסו הגנב לרשותו פטור. גנבו והוציאו לרשותו ונשתמש בו ולא מכרו או מכרו קודם שנשתמש בו או(?) נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנוב כגון שמכרו לאביו או לאחיו הרי זה פטור שנאמר גונב נפש מאחיו עד שיבדילנו מאחיו ומקרוביו במכירה. וכן אם גנבו והוא ישן ונשתמש בו כשהוא ישן ומכרו ועדיין הוא ישן הרי זה פטור.

הלכה ד
וכן אם גנב אשה ומכרה לעובריה בלבד כגון שהתנה על הלוקח שזו השפחה לי ואין לך אלא הולדות הרי זה פטור.

הלכה ה
הגונב את בנו או את אחיו הקטן. וכן האפוטרופין שגנבו את היתומים שהן סמוכין אצלם ובעל הבית שגנב אחד מבני ביתו הסמוכין על שלחנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן הקטנים הלומדים אצלו. אע"פ שנשתמש בו ומכרו פטור שנאמר ונמצא בידו פרט לאלו שהן מצויין בידם.

הלכה ו
אחד הגונב את הגדול או הגונב את הקטן בן יומו שכלו לו חדשיו בין זכר בין נקבה בין שהיה הגנב איש או אשה הרי אלו נהרגין שנאמר גונב נפש מכל מקום. ואחד הגונב את ישראל או שגנב גר או עבד משוחרר שנאמר נפש מאחיו ואלו בכלל אחינו הן בתורה ובמצוות. אבל הגונב את העבד או מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור.

הלכה ז
הבא במחתרת בין ביום בין בלילה אין לו דמים אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם פטורין. ורשות יש לכל להרג ובין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולין להמיתו שנאמר אין לו דמים.

הלכה ח
ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה. ולמה נאמר מחתרת לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה.

הלכה ט
ומפני מה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי ממון לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית לפניו ומנעו יהרגנו ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו ולפיכך יהרג בין שהיה גדול בין שהיה קטן בין זכר בין נקבה.

הלכה י
היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא על עסקי ממון אסור להרגו ואם הרג והרי זה הורג נפש שנאמר אם זרחה השמש עליו אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו. לפיכך אב הבא במחתרת על בנו אינו נהרג שודאי שאינו הורגו. אבל הבן הבא על אביו נהרג.

הלכה יא
ג וכן הגנב שגנב ויצא. או שלא גנב ומצאו יוצא מן המחתרת הואיל ופנה עורף ואינו רודף יש לו דמים. וכן אם הקיפוהו בני אדם או עדים אע"פ שעדיין הוא ברשות זה שבא עליו אינו נהרג. ואין צריך לומר אם בא לבית דין שאינו נהרג.

הלכה יב
וכן הבא במחתרת לתוך גינתו או לתוך שדהו או לתוך הדיר והסהר יש לו דמים. שחזקתו שבא על הממון בלבד לפי שאין רוב הבעלים מצויים במקומות אלו.

הלכה יג
כל גנב שיש לו דמים אם נפל עליו גל בשבת מפקחים עליו. ואם שבר כלים בביאתו חייב בתשלומין. אבל מי שאין לו דמים ששבר כלים בביאתו פטור כמו שביארנו.

ספר החינוך

שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר (שמות כ יג) לא תגנב, ובא הפירוש שבגונב נפשות הכתוב מדבר (סנהדרין פו א).

שורש המצוה נגלה הוא.

דיני המצוה, כגון מה שאמרו‏[1] אין חלוק בין גדול לקטן ובין איש לאשה, דנפש מכל מקום משמע. ודין האב הגונב בנו או הרב את תלמידו, ויתר פרטיה מבוארים בפרק י"א מסנהדרין.

ואסורה נוהגת בכל מקום בזכרים ונקבות. והעובר עליה וגנב נפש, חייב חנק, והוא שמכר אותו נפש, שכן בא הפירוש‏[2] שאין החיוב חל עליו עד שימכר, שכתוב אחר מגלה עליו, דכתיב וגונב איש ומכרו מות יומת (שמות כא טז).