הצגת המקור של הדף "כוס בשבת"

דין צובע בכוס בשבת:

כוס תה בשבת שיש בתוכו תמונה מובלעת (שלא רואים אותה) ורק בשעה שמוזגים לתוכו משקה חם הספל נהיה בהיר ורואים את התמונה
האם תהיה אסורה בשבת? 

במשנה במסכת שבת (דף קד:) נאמר הכותב שתי אותיות בהעלם אחד כגון שנעלם ממנו ששבת היום, ומתוך שגגה זו  כתב שתי אותיות ולא נודע לו בין אות לאות ששבת חייב קרבן חטאת. 

וכתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק ט' הלכה יג' ) דאין הצובע חייב עד שיהא הצבע מתקיים, אבל צבע שאינו מתקיים פטור מכיוון שאתה מעביר אותו לשעתו ואינו צובע כלום ויהיה פטור.

ומסביר המגיד משנה שמה שהרמב"ם כתב זה נלמד מדין כותב, שישנו רק בדבר המתקיים וחייב, אבל בדבר שאינו מתקיים יהיה פטור.

ובגמרא ירושלמי שבת ( פרק יב' הלכה ד' ) מסופר על בני מזרח שהיו חכמים ביותר, וכשאחד מהם היה רוצה להודיע לחברו משהו בסתר בלי שאף אחד ידע מה כתוב, היה כותב ב"מי עפצים" על גבי נייר חלק, כלומר דיו מיוחד שאינו נראה וחושבים אנשים אחרים שזה באמת נייר חלק, ואותו חבר שקיבל את המכתב היה שופך על הנייר דיו שאין בו מי עפצים וכך היה רואה את מה שחברו כתב לו.
שואלת הגמרא מה יהיה הדין אם אותו דיו מיוחד בשבת?
רבי יוחנן וריש לקיש שנהם אמרו לגבי משנה שאומרת שכתב על גבי כתב פטור. ועל זה שנהם אמרו והוא שכתב דיו על דיו, וסיקרא  על גבי סיקרא, פטור בשניהם. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא שחור על גבי אדום, וסיקרא על גבי דיו או אדום על גבי שחור חייב.
ומזה למד שגם השופך דיו בשבת על גבי מי עפצים כדי לגלות מה כתב לו חברו, יהיה חייב משום כותב.

ופסק מרן בשולחן ערוך ( או"ח סימן שמ' ) " יש להיזהר שלא לכתוב באצבעו במשקים על השלחן או בעפר..."

וכתב המשנה ברורה וזה לשונו: ורצונו לומר שאף דבחיוב חטאת ליכא דבעינן לא צריך שיכתוב דווקא בדיו או בשאר דברים כיוצא זה, שרישומו מתקיים, אפילו הכי מדרבנן אסור אף בשאינו מתקיים."

ומה שכתב מרן בשולחן ערוך "משקין", רצונו לומר שטבל באצבעו באיזה שהוא משקה וכתב בו על השולחן, וכתבו האחרונים דאפילו אם כתב במשקין בדבר שאינו מתקיים אפילו הכי מדרבנן אסור. עכ"ל.

וכן כתב הפרי מגדים ( או"ח משבצות זהב סימן שמ' ) וזה לשונו: " ואותן הכותבים דבר סתר בנייר עם חלב שנחלב ולא נתבשל עדיין, ונבלע בנייר ואין רישומו ניכר, וכשבא לחברו נותן אותו אצל האש ושלהבת ומתחמם וניכר הכתב ההוא, יש לדון דאם עשה כן בשבת יש לומר דחיוב חטאת ליכא, ומכל מקום מדרבנן אסור, דדומה לכותב." עכ"ל.

ובשו"ת הר צבי (או"ח סימן קמח ) הסביר את סברת הפרי מגדים שסובר שאם עשה כן בשבת אין חיוב חטאת ומכל מקום מדרבנן אסור שדומה לכותב.
ואומר דמדוע אמר הפרי מגדים שאין לו חיוב חטאת? מכיוון שמלאכת הכותב נעשית אחר כך מעליה אבל מה שנאסר במשכן זה כתיבה רגילה אבל מה שנאסר במשכן זה כתיבה רגילה ולא כמו שדיברנו. ע"ש.

ועוד אפשר לדמות את  השאלה לכמה דינים דומים:

לגבי בקבוקי שתיה לתינוקות שבתוכו יש מוט ויש בו חומר כימי, שכאשר המים חמים צבעו סגול, וכשמתקרר צבעו כחול, מעיקר הדין מותר לתת לתוך הבקבוק שתיה חמה בשבת, באופן דלא איכפת ליה בדבר, משום דהוי פסיק רישא דלא איכפת ליה בדרבנן.

וכן מצוי הרבה שיש נעלים לילדים שמדליקים אורות דרך חיכוך בקרקע מה יהיה דין זה בשבת? הנה צ"ע אם לא ניחא ליה שהרי נעלים אלא עם אור קונים אותם ליופי, או שיזהו אותם, או סיבה אחרת, ואם קונים נעלים אלו בכוונת מכוון הוי ניחה ליה. ועוד יש בזה זילותא בשבת שכך נדלק אורות, ופסק בילקוט"י דאסור להשתמש בנעלים אלו בשבת. ויש לדון האם יש פה מדין נולד ע"פ מה שכתב הגרש"ז אויערבאך לגבי הגברת זרם בשבת, שיציאת הניצוצות הוי נולד, וגם כאן לכאורה יש לחוש משום נולד. ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ז, עמ' פ') נשאל האם מותר ללכת עם נעלים שמדליקים אורות בשבת, וכן לגבי טלטול הנעל, וי"א שאין זה אש, אלא מנורת לד, וכיוון שאינו עושה מעשה בידים אלא דרך הילכו, מותר. שאין נורות קטנים אלו עובדים על בטריות וזרם חשמל, אלא האורות יוצאים כתוצאה מחיכוך של כמה דברים, ולכן על פי דין זה מותר, כיוון שאין זה חשמל. ורק משום מיחזי כזלזול בקדושת השבת יש להימנע מכך.

וכיוצא בזה דנו עוד האחרונים, אודות בגד סינטטי בשבת שבשעת לבישתו או פשיטתו במקום אפל נראה שיוצאים ממנו כעין ניצוצות אש, האם מותר ללובשו או לפשטו בשבת, או שמא יש לחשוש משום איסור העברה בשבת: 

במשנה (ביצה ל"ג ע"א) שנינו: אין מוצאים את האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן הערפים. וכתב רבינו עובדיה מברטונורא, שאיסור זה מד"ס, שדומה הדבר למלאכה שבורא אש ביו"ט. וכתב החזון איש בהלכות שבת (סימן נ' אות ט) שהוצאת ניצוצות אש מן החשמל גם בשבת אין בה איסור מן התורה משום מלאכת העברה, אלא יש בה איסור שבות מדברי סופרים בלבד, כמו ששנינו (ביצה ל"ג) אין מוצאים אש מן האבנים ביום טוב, ומתבאר  בדברי הפרי מגדים (משבצות זהב סי' תקב סק"א) שהאיסור זה הוא רק מדרבנן אף בשבת. ע"כ.

ונראה שלפי זה יש לומר שהואיל ופושט או לובש בגדים סינטטים בשבת אין לו כל כוונת להוצאת ניצוצות, אף על פי שזהו בגדר פסיק רשיה ולא ימות, כלומר, שעל יד פעולתו בהכרח יוצאים ניצוצות, והדבר ניכר היטב באפלה, מכל מקום הדין יהיה מותר, וכן דעת הרבה פוסקים שלא נאסר דבר שאינו מתכוון בפסיק רישיה אלא במלאכה דאורייתא, ולא באיסור שבות דרבנן. וכמבואר בשו"ת תרומת הדשן (סי' סו). והובא להלכה בכנסת הגדולה (סי' שז, בהגהות הטור) וכך בספר ישועות יעקב (סי' רנ"ג)

ואף שהמגן אברהם (סי' שי"ד) האריך להוכיח היפך סברת תרומת הדשן, והעלה שפסיק רשיה אסור.
אולם באור זרוע ח"ב (סימן עח) מתבאר להקל בפסיק רשיה באיסור דרבנן, כשיטת תרומת הדשן. וכך כתב בספר ההשלמה (שבת ע"ה) וכך בספר המאורות (שבת מא:) וכן פסק הרא"ש מולניל בתשובה שהובאה בספר אהל מועד. וכן העלה רבינו המאירי בשבת (כט:) שעל כל פנים כשאין לו הנאה ממנו פסיק רישיה בדרבנן מותר. והרגיש בכל אותן סוגיות שהביא המגן אברהם להוכיח היפך דעת תרומות הדשן, ודחה שאין מהם כל ראיה לאיסור. ע"ש.
גם בספרי ווי עמודים על היראים (סי' קב אות ח) העלה התיר פסיק רישיה ברבנן. וכך בשות בית יהודה (סי' מז) ועוד הרבה אחרונים.

ונוסף לכך יש להוסיף את דעת רבי נתן בעל הערוך שכל פסיק רישיה דלא ניחה ליה אפילו במלאכה מדאורייתא יש להתיר אף לכתחילה. ואמנם מצינו מהראשונים שלקו על רבי נתן והסכימו לאסור מדרבנן פסיק רישיה דלא ניחא ליה. וכך מבואר בתוס' בכתובות (ו.), וברא"ש שבת, וכן דעת הרמב"ן והריטב"א והרשב"א והר"ן, וכן פסק מרן בשו"ע (סוף סימן שכ)
מכל מקום זהו רק בדבר שעיקר איסורו הוא מהתורה, אבל דבר שהוא שבות מדברי סופרים, כיוון שאינו מתכוון והוא פסיק רישיה לא ניחא ליה, מותר לכל הדעות אף לכתחילה, וכן דעת מרן הב"י (סימן שטז), וכן פסק להקל בספר בתי כהונה (סי' יח) והמהר"ם (ח"א סי' נט) ועוד.

וכן דעת החזון איש, אם כי יש לכאורה סתירה בדבר שבמקום אחר הוא כותב שרק שבות קל כמו מיעוט ענבי הדס רק בזה מותר. אבל במקום אחר כותב על כל דבר שהוא מדרבנן מותר.

וגם בנ"ד שהוצאת הניצוצות בנעלים דרך הילכו, הו"ל תרי דרבנן, הוצאת ניצוצות כאלה שאינם מאש גמורה, ודרך הליכה שאינו כדרך הוצאת הניצוצות, יהיה אסור מדרבנן.

ולפי זה יוצא שפסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן מותר, יש להקל להתקרב למאורר חשמלי בשבת שפועל. וכן לגבי מזגן חדש שיש לו חיישן לדעת היכן נמצא האדם ועל פי זה הוא מגביר או מנמיך את הזרם. 

ובשו"ת אגרות משה לגאון הרב משה פיינשטין (או"ח ח"ג סימן מה' )  דן בעניין משקפי שמש ששיוצאים איתם לבחוץ זה נעשה כהה וכשחוזרים לצל או לבית זה נהיה שוב בהיר.
האם יהיה מותר בשבת?
ופוסק שאין בזה איסור לא משום צובע ולא משום מתקן מנא, כיוון שאין זה מצביע את הזכוכית אלא רק מכסה אותה, ומתקן מנא ודאי שלא שייך כאן...ע"ש.

ומרן רבנו הגדול הרב עובדיה יוסף זצוק"ל  גם נשאל לגבי משקפיים אלו (בספרו יחווה דעת ח"ב סימן מז ) והביא את תשובת הרמב"ם הנ"ל ואת תשובת הרב פעלים שכתב שאף על פי שאינו מתקיים הרבה זמן אף על פי כן יש איסור מדרבנן 
והביא עוד את תשובת רבי דוד אופניהים  בשו"ת נשאל דוד שדן במקרה של נייר שכתוב עליו דברים סודיים במי בצלים או במי לימון באופן שהיא אפשר לקרוא בו  אלא אם כן יקח את הדף לתנור וע"י החום חוזר ונפלט הכתב האם יהיה מותר בשבת וצריך לחשוש משום כותב?
וענה שמכיוון שאינו עושה מעשה של כתיבה ורק נפלט מכח החימום אז אין בזה איסור כלל. והביא עוד מרן את דברי הפרי מגדים  ומסיים הרב וזה לשונו: ואם כן בנידון דידן שהוא יוצא עם המשקפיים לרחוב ועל ידי כך קרני האור משנים את צבע הזגוגיות יש לומר שעל כל פנים יהיה אסור מדרבנן משום צובע ומכל מקום נראה שגם לפרי מגדים אין איסור שהכל נעשה דרך הליכתו בכניסתו וביציאתו ואין זה דרך כתיבה וצביעה כלל. וכיוון שפסיק רישיה מדרבנן  אפילו היכא דניחא ליה מותר. .. וכן פסקו הרמב"ן והרשב"א... וכן מצאתי להגאון רבי משה פיינשטין  בשו"ת אגרות משה שפסק בפשטות להתיר את זה. וכן עיקר להלכה ולמעשה. עכ"ל . 

ואולי אפשר להביא ראיה ממקום אחר לגבי מד-חום בשבת שעשוי מסרט וששמים על החולה במצח נראה האותיות של כמה מעלות חום יש לו, וכשמורידים אז נמחק האותיות.
וגם כאן כתב מרן הרב עובדיה זצוק"ל התיר וזה לשונו: מותר להשתמש במד-חום בשבת שעשוי כרצועת שרט מפלסטיק, שאם יש חום לחולה נראות אותיות, וכשמסירים אותם מעל החולה, נמחקות האותיות ונעלמות כלעומת  שבאו, ואין בזה לא משום כותב ולא משום מוחק.
והביא עוד מרן ראיה מדברי הירושלמי הנ"ל  והביא סיבה להתיר מכיוון שאין כתיבה זו עשויה להתקיים, כי מיד עם הסרת הסרט מעל המצח החולה, כעבור כמה זמן נעלמות האותיות מהסרט וחזרו כמו שהיה מהתחלה. והלכה רווחת שאין הכותב חייב עד שיכתוב דבר המתקיים. ( ונראה שזה יותר דומה לדין הכוס מכיוון  שגם בכוס נעלם התמונה לאחר כמה זמן, ויוצא שאין זה דבר המתקיים. ויש סיבה להתיר גם בנידון דידן.)
וכן כתב בנו הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א.(סימן שמ'. ע"ש.) 

ושאלו את הרב ישראל רוזן על דין הכוס שעל ידי זה ששופכים מים חמים רואים את התמונה האם יהיה מותר בשבת?
וענה הרב וז"ל: אני מבין שהתמונה מתגלית באמצעות החום ונעלמת כשהמשקה מתקרר או מתרוקן וכדומה. לדעתי אפשר להתיר כמו שמתירים משקפיים המתכהות בשמש ולא רואים בכך צביעה, כי לא מדובר במריחת חומר צבעוני אלא בחשיפה פנימית, זמנית, כמו כן התירו להשתמש במד-חום שהיה נפוץ פעם אשר מנחים אותו על המצח וחום הגוף חושף צבע או מספר ופסקו שאין זה צביעה או כתיבה ומותר. אכן אם ציוד כזה יהיה נפוץ יותר ויותר יתכן שיקום מישהו ויציע לגזור גזרה חדשה לאסור משום מראית עין וכדומה. מכל מקום כאמור דעתי שאין סיבה לאסור. עכ"ל. 

והרב שמואל אליהו ענה שאסור להשתמש בכוס זו בשבת. וכן אחיו הרב יוסף אליהו ענה גם כן שאסור משום כותב.

והראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א ענה בפשטות שמותר, כיוון שיש כאן פסיק רישיה  דלא ניחא ליה, וכמורם מכל האמור להלכה למעשה שכוס זאת תהיה מותרת בשבת.

[[קטגוריה:איסורי דרבנן בשבת]]