הצגת המקור של הדף "משפט הדקל שהותיר קרובו של רב אידי בר אבין"

===גרסת רשב"ם===
לפי גרסת '''רשב"ם''', לבסוף הודה האיש כי אכן רב אידי קרוב יותר, והעמיד רב חסדא את הדקל בידי רב אידי, אך הוסיף האיש וטען כי מעולם לא אכל את פירות הדקל, אף על פי שהיו עדים שאכל אותם.

טען רב אידי לפני רב חסדא, שיש לאותו קרוב להחזיר גם את שוויות הפירות אותם אכל, שהרי יש עדים שאכל אותם, והוא עצמו הודה שהדקל שייך לרב אידי. התרעם רב חסדא ואמר: {{ציטוטון|זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא?}} וכי יכול אתה להוציא ממנו את הפירות בדין [[הודאת בעל דין]]? הרי דין הודאת בעל דין, בנוי על היסוד, שיש כוח משפטי לאדם לחייב את עצמו בכל אופן שהוא, את הדקל עצמו הוצאת ממנו רק מכיוון שהוא הודה, אך על הפירות, אין בידך שום כוח להוציא ממנו; שכן העדים רק מעידים שהוא אכל אותם, אך לא יודעים שהפירות אינם שלו, ואילו הודאתו שלו עצמו היא רק על הדקל ולא על הפירות.

למרות זאת, אביי ורבא פסקו כרב אידי בר אבין, שכן הם מסבירים שלאחר שהוא הודה שהדקל של רב אידי, ולאחר שהתברר בבירור על ידי עדים שהוא אכל את הפירות, אם כן נמצא שגם אכילת הפירות כלולה בהודאתו, ואמירתו שרב אידי קרוב יותר לבעל הדקל כוללת כהיום - שיש עדים שאכלם - בתוכה באופן בלתי ניתן לפירוד, גם הודאה ברורה על הפירות{{הערה|על פי הסבר ה'''שואל ומשיב'''{{מקור}} בדברי הרשב"ם, וכן מבואר בפשטות ב'''אנציקלופדיה התלמודית''' {{מ|ערך הודאת בעל דין}}.}}.