הצגת המקור של הדף "פרוץ ועומד במחיצת רשות היחיד"

== סוגית הגמרא ==
ה'''משנה''' (עירובין א ח) כותבת שהרוצים לעשות מחיצה כדי שיוכלו לטלטל בתוכה בשבת, אפשר לעשותה מכלי בהמה וכד'<ref>והברייתא בגמרא מפרטת - בגמלים, באוכפות, בעביטין, בשליפים, בקנים ובקולחות.</ref>, שיניחום אחד ליד השני, ובלבד שתהיה מחיצה זו גבוהה מעשרה טפחים, ושלא יהיו פרצות יתרות על הבנין. 
<BR/>עוד מגדירה שם המשנה ואומרת שכל פירצה שהיא עד עשר אמות, אינה חשובה פירצה אלא פתח ומותר, אך אם הפירצה גדולה מעשר אמות, אסור.
<BR/>נמצא שישנם ג' תנאים להגדרת המחיצה כרשות היחיד: א. שתהיה גבוהה מעשרה טפחים. ב. שלא תהיה פירצה גדולה מעשר אמות. ג. גם בפרצות פחותות מעשר, שלא יהיו כולן יחד יתרות על העומד. 

'''רש"י''' (ד"ה יתר מכאן) כותב שכאשר יש פירצה יתרה מעשר אמות, הרי זה פוסל את כל המחיצה, ואפילו אם זוהי הפרצה היחידה ורב העומד על הפרוץ.

=== פרוץ כעומד ===
ה'''גמרא''' (עירובין טו ב) מביאה מחלוקת אמוראים מה הדין כאשר הפרוץ והעומד שווים באותה מידה, האם המקום מוגדר כרשות היחיד ומותר לטלטל בו, או לא.
<BR/>לדעת רב פפא מותר לטלטל בתוכו, ואילו לדעת רב הונא בריה דרב יהושע אסור לטלטל בתוכו.
<BR/>ומבארת הגמרא שמחלוקת האמוראים היא באופן שבו נמסרה ההלכה למשה בסיני, שלדעת רב פפא נאמר למשה 'לא תפרוץ רובה', כלומר שמחצה ומחצה מותר, ואילו לדעת רב הונא בריה דרב יהושע ההלכה שנמסרה לו היא 'גדור רובה', כלומר מחצה ומחצה אסור.

בהמשך מביאה הגמרא נסיונות לסיוע או לדחיית אחד הצדיים:
<BR/>בתחילה הגמרא מקשה על רב הונא בריה דרב יהושע ממשנתינו, שכתוב במשנה 'ובלבד שלא יהיו פרצות יתרות על הבנין', משמע שדדוקא כשהפרצות יתרות, אבל אם הם שווים מותר, שאל"כ היה לה למשנה לכתוב 'ובלבד שלא יהיו פרצות כבנין'. ונשארת הגמרא בקושיה.
<BR/>בסוף הסוגיה (טז ב) הגמרא מקשה על רב פפא, מברייתא האומרת שדפנות שריבה בהם פתחים וחלונות, מותר, ובלבד שיהיה העומד מרובה על הפרוץ. ומדוייק מזה שעומד כפרוץ אסור. ונשארת הגמרא בתיובתא, אך אף על פי כן פוסקת כרב פפא, ומסבירה זאת בכך שכיון שהמשנה מדוייק כמותו 'שלא יהיו פרצות '''יתרות''' על הבנין', לכן הלכה כמותו.
<BR/>ישנן עוד קושיות וראיות בגוף הסוגיה, אך מהן אין ראיה כאחד האמוראים.

==== האם אפשר לצמצם ====