הצגת המקור של הדף "קשרים האסורים והמותרים בשבת"

{{מקורות|שבת טו א-ב, כד ה|שבת קיא ב-קיב א, קנז|שבת טו א-ב|שבת י א-ב,ו|אורח חיים שיז א}}
אילו קשרים מותר ואילו אסור לקשור ולהתיר בשבת, ואילו קשרים חייב חטאת בקשירתם או התרתם.

==מקורות חז"ל==
ה'''משנה''' (שבת טו א) אומרת שהקושר קשר גמלים וקשר ספנים בשבת חייב חטאת. עוד מבואר במשנה (טו ב) וב'''גמרא''' (שבת קיא ב-קיב א) שקשר גמלים שחייבים עליו הוא הזמם עצמו, כלומר טבעת של רצועה שקושרים באף הגמל, אבל הקשר שקושרים את הרצועות שמכניסים לאותה הטבעת שאת ראשן האחר קושר ביתד או בעמוד כדי שלא תלך, זהו קשר שאין חייבים עליו חטאת אך הוא אסור מדרבנן.
<BR />וכן קשר הספנים שחייבים עליו חטאת הוא בטבעת של חבל שקושרים בראש הספינה, אבל הרצועה שאותה מכניסים לטבעת זו כדי לקשור את הספינה לנמל, קשר זה אסור הוא רק מדרבנן.

עוד אומרת המשנה שיש קשרים שהם מותרים לכתחילה לקשרן, כגון פתח של חלוק או סבכה, או קשר של חגורה וכד'.
<BR />ובגמרא שם מבואר שבמנעל וסנדל ישנם קשרים שחייבים עליהם חטאת, ישנם קשרים שפטור עליהם אבל אסור לקשרם מדרבנן, וישנם קשרים שמותר לכתחילה.

נחלקו הראשונים בביאור גדר האיסור והחיוב של הקשרים.

==סוגי הקשרים האסורים והמותרים==
===שיטת רש"י וסייעתו===
בדברי '''רש"י''' (קיא ב ד"ה זממא וד"ה איסטרידא) מבואר שקשר שחייבים עליו הוא כאשר זהו קשר המתקיים לעולם, כדוגמת הקשרים שבאף הגמל ובראש הספינה, מה שאין כן החבלים שקושרים אל הטבעות (קיב א ד"ה קיטרא וד"ה בדחומרתא), כיון שקושרים אותם לשבוע או שבועיים או חודש אין חייבים עליהם. וכן במנעל וסנדל (קיב א ד"ה בדאושכפי וד"ה בדטייעי) קשרים קבועים חייבים עליהם חטאת, וקשרים שפותחים אותם לעתים אסורים מדרבנן.

ולענין קשרים המותרים לכתחילה משמע בדעת רש"י (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) שאלו דווקא קשרים שמתירים אותם בכל יום.

כדברי רש"י כתב גם ה'''רא"ש''' (שבת טו ט), והזכיר בקשר שפטור אבל אסור בכגון שעומד להתקיים שבוע או יותר. וכן העתיק ה'''טור''' להלכה (אורח חיים שיז) שעל קשר הקיים לעולם חייב, קשר לשבעה ימים פטור אבל אסור, וקשר שעומד להתירו בכל יום מותר לכתחילה.

לשיטה זו הסכימו עוד ראשונים, הרי הם '''ספר התרומה''' (שבת רמג), '''שבלי הלקט''' (שבת קכד), ה'''ריטב"א''' (קיא ב ד"ה קושרת וד"ה מאי), ה'''ריבב"ן''' בשיטת הקדמונים (ד"ה אלו), '''פסקי רי"ד''' (ד"ה ורצועות), ה'''מיוחס לר"ן''' (ד"ה מהו דתימא), '''ר' ירוחם''' (יב יד פז ב), ה'''רמ"ך''' המבוא בכסף משנה (י א), וכן משמע ב'''סמ"ג''' (לאוין סה).

כתב ה'''עולת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19331&st=&pgnum=179 (ד)]
לדייק מדברי הרא"ש שאפילו אינו של קיימא, אם הוא מעשה אומן חייב. אבל ב'''מגן אברהם''' (ה) דחה דבריו, וכן הוכיח ה'''אליה רבה''' (א) מדברי שאר הפוסקים.

===שיטת ר' חננאל, הרי"ף והרמב"ם===
שיטה אחרת בראשונים היא שיטת הרי"ף (מא ב) והרמב"ם (שבת י א-ב), וכמותם מבואר גם ברבנו חננאל (קיב א ד"ה רצועות). שכל קשר שהוא של קיימא והוא מעשה אומן, אסור מדאורייתא וחייבים עליו חטאת. קשר שאינו מעשה אומן אבל הוא של קיימא, פטור אבל אסור מדרבנן, וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לכתחילה. עוד מבואר ברמב"ם שם שאף קשר שאינו של קיימא אם קשרו קשר אומן ה"ז אסור.
<BR />כשיטה זו כתב גם ה'''מאירי''' (קיא ב ד"ה אמר המאירי והמשנה), ואף כתב (ד"ה ורצועות) שאין צורך כלל להזכיר השיטה החולקת. ובביאור קשר של קיימא כתב שהוא קשר שאינו עשוי לינתק, והקשר האסור מדרבנן הוא קשר של קיימא או כעין של קיימא אבל אינו מעשה אומן, או מעשה אומן ואינו קיימא.
<BR />גם ב'''פירוש קדמון''' מבית מדרשו של ר' פרחיה בשיטת הקדמונים (ד"ה ורצועות) סובר כשיטה זו, וכן מבואר ב'''כלבו''' (לא) וב'''ארחות חיים''' לוניל (שבת א קה).

ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שיז א) פסק כשיטה זו שאינו חייב אלא בקשר שהוא מעשה אומן ושל קיימא. ואם הוא של קיימא ואינו אומן או של אומן ואינו של קיימא פטור אבל אסור, ושאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לכתחילה. ולזה הסכים גם '''מהר"י אבוהב''' בהגהות הטור (ד"ה כל קשר).
<BR />לעומת זאת ה'''רמ"א''' (אורח חיים שיז א) הביא את הדעה החולקת, שכל שהוא של קיימא אפילו קשר הדיוט, חייבים עליו. ומ"מ משמע מדבריו שחושש לחומרא לדעת הרמב"ם, שהרי כתב אחר כך שאין אנו יודעים מהו קשר של אומן ולכן יש ליזהר מלהתיר שני קשרים זה על זה אפילו שאינו של קיימא. אמנם ב'''מגן אברהם''' (ה) העיר שזהו דווקא לרמב"ם, אבל לרא"ש מותר.
<BR />ה'''גר"ז''' (שיז ב) כתב להחמיר כדעת השו"ע, שאף אם אינו של קיימא אסור אם הוא מעשה אומן, אא"כ במקום צער שיש להתיר אם הוא בודאי אינו של קיימא.

==גדר האיסור==
===הגדרת קשר של קיימא וכעין של קיימא===
==== בשיטת רש"י וסייעתו====
מדברי '''רש"י''' הנזכרים לעיל, מבואר שקשר של קיימא הוא קשר המתקיים לעולם. אמנם יש לדייק מדבריו שכתב שקשר שחייבים עליו מדרבנן הוא קשר העשוי לשבועיים או חודש, משמע שכל שהוא יותר מזה אפילו אינו לעולם, חייבים עליו מהתורה. ועוד משמע מזה שבפחות משבוע מותר לכתחילה, אבל במקום אחר (ד"ה פשיטא וד"ה בדבני מחוזא וד"ה דנפקי בי תרי וד"ה א"ל משום) משמע שהמותר הוא בקשר שעשוי ליומו בלבד.
<BR />גם ה'''טור''' כתב שהעומד לעולם חייב, והעומד לשבעה ימים פטור אבל אסור, ואינו מותר אלא העשוי להתירו בכל יום. וקשה כנ"ל.

ב'''בית יוסף''' (שיז ד"ה נמצינו למדין) כתב להסביר שקשר שעשוי לעמוד ימים רבים הוא קשר של קיימא, ואם עשוי להתקיים ימים מספר אינו של קיימא ואסור מדרבנן, וכתב (ד"ה ובמספר וד"ה ולענין) שמדברי רש"י נראה שכל שהוא מתקיים יותר מחודש חייב, וכל שהוא פחות משבוע מותר לכתחילה. ובשם '''רבנו ירוחם''' (יב יד פז ב) כתב הב"י שאף בפחות משבוע אסור, ואינו מותר אלא בעומד להתקיים פחות מג' ימים. ולענין קשר של קיימא, מבואר בר' ירוחם שאם הוא לימים רבים חצי שנה או שנה, אפילו אינו לעולם, חשיב של קיימא וחייב חטאת.
<BR />ו'''מהר"י אבוהב''' בהגהותיו לטור (ד"ה כל קשר) כתב בדעת הטור שקשר של שמונה ימים הוי קשר של קיימא, וכתב שכן הוא ב'''ארחות חיים''' (שבת קו) בשם ר' פרץ, ומובא גם ב'''כלבו''' (לא). ולענין קשר המותר הבין בתחילה מהרי"א בדעת הטור שכל שהוא פחות מז' ימים מותר, אבל מסיק לבסוף דדווקא אם עשוי להתירו בכל יום.
<BR />ובאמת שברבנו פרץ אין הכרח שכוונתו שקשר של שבוע חייב מהתורה, אלא שהוא קשר של קיימא לענין שיהא אסור מדרבנן, ולאפוקי הדעה שהביא שם קודם לכן, שמתירה לקשור מכנסיים כיון שסופן להתירן על מנת לכבסן. וכן משמע ב'''רמ"א''' (א) עצמו שהביא שתי דעות לענין קשר שאינו של קיימא, שיש אומרים דווקא ליומו מותר, ויש אומרים שעד שבעה ימים לא מקרי של קיימא. וב'''באור הגר"א''' שם העיר שאין כוונתו של קיימא שחייב, אלא רק לענין איסור, שבפחות מזה מותר לכתחילה, וכדברי ה'''מגן אברהם''' (ב), וכ"ה ב'''עולת שבת''' (ה).
<BR />ב'''בית חדש''' (א ד"ה ואיכא) כתב שאם קושרו לעולם אסור מהתורה, ואם קושרו לזמן אפילו ממושך כשנה ויותר, אסור מדרבנן. ואם קושרו לז' ימים או פחות מותר לכתחילה. <BR />לעומת זאת ב'''מגן אברהם''' (א) הביא דברי הב"י שקשר העשוי להתקיים לזמן ארוך חייבים עליו.
<BR />וה'''טורי זהב''' (א) כתב שהחלוקה אינה לפי זמנים כלל, שהרי מנלן לחלק בהכי שבוע או חודש וכו', אלא אם זהו קשר שקושרו על מנת שיעמוד לעולם הוא איסור תורה, ואם הוא לזמן ממושך, שבוע או חודש או שנה וכו', הוא איסור דרבנן. ואם הוא קשר שקושרו ליומו בלבד, לא מקרי זמן ומותר לכתחילה. ובאמת שכדעתו משמע ב'''ריטב"א''' (קיב א ד"ה הא דקתני) שכתב שכל שהוא לימים אחדים אסור, וב'''מהר"ם מרוטנבורג''' המובא באורחות חיים ובכלבו שם, וכן מפורש ב'''שבלי הלקט''' (ענין שבת קכד), וב'''שלטי גיבורים''' (מא א ג).<BR />
ה'''משנה ברורה''' (שיז הקדמה) לענין קשר של קיימא הכריע שלא כהב"י ומהר"י אבוהב, וכתב שקשר של קיימא הוא העומד לעולם. ולענין קשר המותר, לא הכריע בין הדעות שהביא הרמ"א. אבל בספר '''קצות השלחן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7724&st=&pgnum=54 (קכג א)] הכריע לחומרא שכל שאינו ליומו אסור.

====בשיטת הרמב"ם וסייעתו====
ה'''טורי זהב''' (א) כתב בדעת הרמב"ם שהקשר המותר הוא דווקא אם נעשה להתיר בכל יום, וכן מבואר לכאורה ב'''בית יוסף''' (ד"ה נמצינו למדין).<BR />
אבל ב'''פרי מגדים''' (משבצות זהב א, אשל אברהם ג) משמע שרק אם עומד לעולם הוא של קיימא, אבל אם הוא לזמן, אפילו לחצי שנה או שנה, הוי שאינו של קיימא. ומשמע שאם אינו של אומן מותר לכתחילה בכה"ג. גם ב'''משנה ברורה''' (שיז הקדמה, ה) משמע שהגדרת קיימא לרמב"ם היא כפי שיטת רש"י שרק אם הוא לעולם הוא של קיימא, אבל אם הוא לזמן מותר ובתנאי שאינו של אומן. <BR />
וכן הוכיח בספר '''אגלי טל''' (כב ה-ו) מן הירושלמי, שלרמב"ם ודעימיה, כל קשר שהוא פחות מחמישים יום, מותר לכתחילה.
<BR />וב'''גר"ז''' (שיז ב) משמע דלא כהמשנ"ב בזה, וב'''קצות השלחן''' (בדי שלחן ג) האריך להוכיח כמותו.

===אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר===
כתב ה'''בית חדש''' (א ד"ה ואיכא למידק) בדעת הטור דהכל תלוי בדעת הקושר, שאם בדעתו לקשרו לעולם הוי קשר של קיימא, ואם דעתו לקשרו לזמן הוי קשר כעין של קיימא, ואם דעתו לקשרו לשבוע או פחות מותר. ומשמע שאינו תלוי כלל בסוג הקשר אלא רק בדעתו של הקושר. וגם ה'''טורי זהב''' (א) הלך בדרך זו ותלה הכל בדעת הקושר לקבוע האם הוא של קיימא או לא, ואין זה משנה חוזק הקשר וסוגו, וכן משמע ב'''פרי מגדים''' (אשל אברהם ג).
<BR />אבל בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (שיז ד"ה סעיף א וד"ה והנה)]
כתב שאי אפשר לומר כן, שהרי א"כ בגמרא בקשר דאושכפי ג"כ יהיה מותר אם יתנה הקושר בדעתו שאינו אלא לבו ביום. וכמן מוכח ממה ש[[#קשירה לשם מצוה|קשרו את המקדה בגמי]], שלכאורה אין צורך להתיר משום מצוה, אלא אפשר שהקושר יכוון בדעתו שאינו אלא ליומא ומותר. אלא ודאי שלא בדעתו תליא, אלא רק בסוג הקשר שאם לא יעמוד בעצמו או שיש הכרח להתירו מצד המלבוש וכד', מקרי אינו של קיימא, וכן הכריע גם ב'''באור הלכה''' (שיז ד"ה הקושר), שקשר שדרכו של עולם לעשותו בקביעות, כקשר הגמלים והספנים, אפילו אם דעתו לעשותו לזמן חייב מהתורה.
<BR />ויש להעיר שמה'''רמב"ם''' בפירוש המשנה (שבת כד ה) משמע שקשר שאינו של קיימא האסור מדרבנן, נמדד לפי סוג החוט שקושרים בו, כגון גמי שאינו מתקיים, הוי אינו של קיימא. וכן משמע ב'''ראב"ד''' בהשגות (שבת י ג), וב'''רש"י''' (שבת קנז ב ד"ה בגמי), וכפי שדייק ב'''אגלי טל''' (כב י), וזה דלא כה'''מגיד משנה''' (י ג) שתמה על הראב"ד בזה.

===הגדרת מעשה אומן===
כתב בעל '''שלטי הגיבורים''' (מא א ג) שלא נתברר לו היטב היאך הוא קשר אומן, אבל מדברי הרי"ף נראה שהוא קשר שקושרים אותו הדק היטב, והביאו ה'''מגן אברהם''' (ד).
כעין זה כתב ה'''טורי זהב''' (א) שמעשה אומן שלדעת הרי"ף והרמב"ם אסור, הוא גורם שהקשר יהיה חזק מאוד, ולכן אפילו אם אינו לקיימא, כלומר לעולם, אסור. ומעשה הדיוט הוא שהקשר אינו חזק כל כך.
<BR />וב'''באור הלכה''' (ד"ה הקושר) הוכיח מהגמרא שמעשה אומן נקרא אפילו אינו מהודק כל כך, שהרי לרבנן אף קשר שיכול להתירו באחת מידיו חייב, וכתב שאפשר שכוונת הט"ז שמעשה אומן הוא קשר חזק מצד סוג הקשר, שהאומן יודע לעשותו באופן שאינו ניתר מעצמו, אבל על כל פנים יכול להתירו באחת מידיו.
<BR />אבל בספר '''קצות השלחן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7724&st=&pgnum=55 (בדי שלחן ד)] כתב כהט"ז בזה, וכן כתב הרב '''מנוחת אהבה''' (ג יד א {2}).

==שני קשרים זה על זה==
כתב בעל '''שלטי הגיבורים''' (מא א ג) שלשיטת הרי"ף והרמב"ם אין לקשור או להתיר קשר שקושרים שני קשרים זה על זה, לפי שהוא קשר אמיץ, והוי מעשה אומן. אבל לשיטת רש"י והרא"ש מותר, אם עושה כן להתירו בו ביום. וה'''רמ"א''' הביא דברי שה"ג אלו לחומרא, וכתב שכן נוהגין, אלא אם כן במקום צער. וב'''אליה רבה''' (ה) היקל יותר אפילו לכל צורך, כל שעתיד להתירו בו ביום.
<BR />אמנם ה'''מגן אברהם''' (ה) כתב שזהו דווקא לרי"ף אבל לרא"ש מותר, ואפשר שסובר להקל בזה.
<BR />וב'''ברכי יוסף''' (א) כתב שבגלילותינו פשט המנהג להתיר שני קשרים זה על זה בחגורה, לפי שהוא אינו של קיימא ושל הדיוט, הובאו דבריו ב'''שערי תשובה''' (ד"ה ויש).

===קשירת חצי קשר וחיזוק קשר שנתרופף (בציצית)===
בשו"ת '''מהרש"ם''' (ו לד) כתב כדבר פשוט שאם קודם השבת עשה קשר אחד, ואחר כך בשבת קושר את השני קשר של קיימא חייב, והרי זה דומה למשלים אות אחת לספר.
<BR />וכן כתב בספר '''תולדות שמואל''' [https://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/Forums/29713.pdf (ג לב י)] ודימה למניח בשבת על האש תבשיל שנתבשל מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי וגמר בישולו. אבל אם מבעוד יום היה קשר של קיימא, ובשבת הוסיף עליו עוד קשר, פטור, ואפילו אם התיר הקשרים הקודמים.
<BR />וב'''קצות השלחן''' (קכג ד) כתב שאין להדק את קשר הציצית שנתרופף, שחייב בזה משום קושר. וכן הסכים ב'''חזון עובדיה''' (שבת ה קושר ומתיר יא).

==פתילת חבלים==
ה'''רמב"ם''' (שבת י ח) כתב שהפותל חבלים מחוטים, הרי זה תולדת קושר וחייב, וכן המפריד את הפתיל, הרי זה תולדת מתיר. והוסיף שם ששיעורו, כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה.

נתחבטו המפרשים למצוא מקור לדברים אלו. אחר שה'''מגיד משנה''' וה'''כסף משנה''' לא ציינו כלום.
<BR />ה'''מגדל עוז''' ציין לירושלמי פרק 'אלו קשרים', אבל כתב הרב '''מעשה רקח''' שחיפש ולא מצא, וגם בתוספתות אינו נמצא. וב'''מרכבת המשנה''' חעלמא כתב שאין בירושלמי אלא דין החותלות של תמרים שהביא הרמב"ם בהלכה ג', ודין זה איתא גם בבבלי קמו., ולמד שכשם שההפקעה נחשבת התרה, כן הפתילה נחשבת קשירה.
<BR />ובהערות '''הר' קפאח''' למשנה תורה (יג) כתב שצדקו דברי המג"ע, וככונתו ל'''ירושלמי''' (שבת טו א) 'א"ר חזקיה ההן חייטא אומנא מבלע תרין רישיה', ופירושו שכאשר חוט נקרע לוקח האומן שני קצות החוט ומתיר שזירתן, וחוזר ופותלן יחד, וזהו במקום קשר המכער את הבגד.

ובספר '''אגלי טל''' (כו א) הקשה מה'''ירושלמי''' (שבת ז ב), שם משמע שחייב משום טווה, והביא לזה ראיה גם מהבבלי בביצה לא:, אלא שהתקשה שלפי זה לא מצאנו תולדה לקושר.
<BR />וב'''אור שמח''' (שבת י ח) כתב שהבבלי פליג על הירושלמי בזה, ולכן כתב הרמב"ם שהוא משום קושר.

רבותינו בעלי השלחן ערוך לא הביאו דין זה של הרמב"ם, אבל הובא להלכה ב'''מגן אברהם''' (כ) וב'''משנה ברורה''' (לד) וב'''כף החיים''' (עב).
<BR />וכתב ה'''גר"ז''' (שיז יא) שהשיעור שנתן הרמב"ם כדי שיתקיים, הוא שיעור תורה, אבל מדרבנן בכלשהו חייב.

===ליפוף חוט ברזל===
בשו"ת '''דברי יציב''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15079&st=&pgnum=322 (א קנב-קנג)] דן לענין ליפוף חוט ברזל סביב בקבוק או שקית, והכריע להיתרא לפי שאין זה דומה לפותל חבלים שכתב הרמב"ם לאיסור, מפני ששם חלקי החבל מתקשרים להיות לחבל אחד, ודומה לקושר, אבל הכא הוא נעשה רק להחזיק התכולה ואין דמיון לקשירה. גם בשו"ת '''שבט הלוי''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1418&st=&pgnum=46 (ח נה,] [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1420&st=&pgnum=50 י סא)] הזכיר סברה זו לקולא, וצירף אותה עם עוד צדדים להיתר, וכתב שאף שהמחמיר בזה אינו מן המתמיהים, מכל מקום יש ללמד זכות על ישראל.
<BR />ןבשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1877&st=&pgnum=73&hilite= (ה נ)]
כתב שלכתחילה יש לכרוך החוט סביב השקית, ומ"מ אין להרעיש העולם עבור המקלים, כי לרוב עושים כן לימים לא רבים. גם הרב '''אור לציון''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19979&st=&pgnum=246&hilite= (ב כט ב)]
התיר בזה לכתחילה לפי שאינו עשוי לזמן. וכן דעת הרב '''חזון עובדיה''' (שבת ה קושר ומתיר כ).
<BR />אמנם בספר '''שמירת שבת כהלכתה''' (ט יד) החמיר בזה מתולדת קושר, אלא אם כן הדרך ללפפו ליום אחד או בדיעבד לז' ימים דאז הוי שאינו של קיימא.

==קשירה לשם מצוה==
ה'''משנה''' בסוף מסכת שבת (שבת כד ה) מביאה מעשה שהיה בימי ר' צדוק ואבא שאול בן בטנית, שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקדה בגמי ע"מ לידע אם יש בגיגית פותח טפח, ומסיימת המשנה שמדבריהם למדנו ש'פוקקין ומודדין וקושרין בשבת'.
ופירש '''רש"י''' (שבת קנז א ד"ה וקושרין) שהכוונה לקשר שאינו של קיימא ואפילו לכתחילה. מפשט דבריו משמע שמותר לקשור לצורך מצווה אף קשר האסור, אמנם לא קשר של קיימא האסור מן התורה.
<BR />כעין זה כתב ה'''רמב"ם''' בפירוש המשנה, שהמדידה והקשירה שהתירו הן דווקא של מצוה, ובתנאי שלא תהיה הקשירה מתקיימת, כפי שהיה שם שקשר בגמי. ובהלכות (שבת י ו) פסק כן להלכה.
<BR />גם ה'''טור''' (אורח חיים שיז) הביא שקשר אסור לקשרו מדרבנן, ולשיטתו זהו קשר העומד לשבעה ימים, אם קושרו לצורך מצווה, כגון למדוד אחד משיעורי תורה, מותר. וכן פירש ב'''בית יוסף''' (אורח חיים שיז ד"ה ומה שכתב רבינו ולצורך מצוה) בדעת רש"י, ופסק להלכה ב'''שלחן ערוך''' (שיז א).

אמנם בספר '''בית מאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36276&st=&pgnum=33 (ד"ה ולצורך מצוה)]
כתב שאין הכרח בדברי רש"י לפרש כהב"י, אלא יש לפרשו שמדובר בקשר המותר לכתחילה, והעובדא כן הוה שקשרו, כי אין להתיר איסור דרבנן ממש אף לצורך מצוה, והוכיח כן מדברי ה'''תוספות''' (קכו ב ד"ה ומדבריהם). הובאו דבריו ב'''משנה ברורה''' (יג).

וב'''מגן אברהם''' (ג) הקשה לדעת הרמב"ם והשו"ע, אמאי התירו משום מצוה, יעשנו קשר שאינו מעשה אומן ויהיה מותר לכתחילה, ותירץ שבאמת אם יכול חייב לעשות כן, אלא ששם לא היה אפשר בענין אחר.
<BR />וב'''פרי מגדים''' (אשל אברהם ג) הקשה כעין זה לשיטת הרא"ש, אמאי התירו לצורך מצווה, והרי יכול לחשוב בדעתו שאינו של קיימא, כגון שיתירו בו ביום, או בתוך שבעה ימים, ונשאר בצ"ע. אמנם לדברי ה'''בית מאיר''' לעיל, שפירש דשל קיימא הוא לפי [[#אם תלוי בדעת הקושר או בסוג הקשר|סוג הקשר]], לא קשיא מידי, שהרי דעתו אינה מורידה ואינה מעלה לענין איסור.

==ראה גם==
*[[קשירת דלי במשיחה וקשר עניבה]]

==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==
* [http://www.lif.ac.il/pdf/meir_la_arez/sah/7.doc כריכת חוט ברזל על שקית לחם בשבת] - הרב מרדכי אליהו, 'המאיר לארץ' תשס"ה.
* [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=tl-sh-1-17-pdf בגדר מעשה אומן] - הרב שמואל טל, 'טל חיים - שבת', תש"ע.
* [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=03-pdf-12 דעת רבנו פרץ בקשר למספר ימים] - הרב שלום קליין, 'אורות עציון' כ, תשנ"א.
* [http://www.ygolan.org/less/reshittvuato.pdf קשירת ספר תורה בשבת] - מתן שרגאי ועודד קרויטנברג, 'ראשית תבואתה', תשס"ו, עמ' 309.

[[קטגוריה:קושר ומתיר]]
[[קטגוריה:שבת קנא:]]
[[קטגוריה:שבת קנב.]]
[[קטגוריה:שבת פרק י]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיז]]