הצגת המקור של הדף "שיחה:חמץ שעבר עליו הפסח"


== ספק חמץ שעבר עליו הפסח ==
האחרונים נחלקו בדין חמץ שעבר עליו הפסח ולא ידוע אם הוא של ישראל או של גוי. ודנו בדבר על פי הגמרא בעירובין סד: בעובדא דרבן גמליאל ור' עילאי. רש"י שם כתב שהגמרא למדה מהמעשה שאזלינן בתר רוב עוברי דרכים, שהרי ר"ג אסר את הפת באכילה, ומה יש לו לאסור אם הוא פת ישראל? אלא ע"כ תלינן שהוא פת נכרי ואסור באכילה. התוספות הסכימו לדבריו אך שאלו, דלמא מה שאסר ר"ג היה מפני שזהו חמץ שעבר עליו הפסח כמבואר בגמרא להלן, ולכן אף אם לא נתלה ברוב עוברי דרכים יש לאסור? והשיבו התוספות שאם היינו תולים בשל ישראל יש לומר שאחר הפסח נעשה ומותר היה אף באכילה ולא היינו חוששים לחמץ שעבר עליו הפסח.<BR/>
המהרש"א התקשה בדברי תוספות אלו, שלכאורה אפשר לומר שגם אם תלינן בישראל היה אסור שמא אחר הפסח נעשה, ואפילו הכי מוכיחה הגמרא שאזלינן בתר רוב עוברי דרכים, לפי שאם היינו תולים בשל ישראל היה אסור גם בהנאה, והרי ר"ג התיר בהנאה?! ותירץ המהרש"א (בתירוץ שני) דאם אפשר היה לתלות בשל ישראל, כלומר במחצה על מחצה ישראל ונכרים, היה מותר אפילו באכילה דספק דרבנן לקולא. אלא מכך שאסרה הגמרא באכילה ודאי הוא רק מחמת פת נכרי ולא מחמת חמץ שעבר עליו הפסח. מדברי המהרש"א מוכח לכאורה שבספק אם הוא של גוי או של ישראל מותר, דספק דרבנן לקולא.
לעומת זאת המג"א כתב להסכים עם הב"ח שמותר רק בהנאה אבל אסור באכילה, ומשמע בדבריו שהבין להוכיח כן מתוך הגמרא בעירובין. אך אין כוונתו ברורה על הצורך מנא ליה להוכיח כן. ובאמת ב'''מחצית השקל''' כתב שאין כוונת המגן אברהם להוכיח מהגמרא שאסור באכילה אלא רק שמותר בהנאה. אך לפי זה לא מובן מה יש צורך לכך בגמרא והרי מצד ספק דרבנן לקולא הוא כן, וגם זו כוונת המהרש"א, שהרי בגמרא עצמה ובתוספות לא מוכח יותר מכך.
<BR/>ובאמת הרב '''חק יעקב''' (תמט א) כתב שאדרבה מהגמרא מוכח שמותר אף באכילה מספק, ושכן הסברה נותנת מצד ספק דרבנן לקולא.
<BR/>אמנם בספר '''רצוף אהבה''' למהר"ש אלגאזי {{היברובוקס|45179|27|עירובין סד ב}} כתב לדייק מדברי התוספות שבקושייתם מוכח שהבינו שאם תלינן בשל ישראל, אפילו רק מחמת הספק היה אסור באכילה ומותר בהנאה, שהרי תוספות שואלים על הגמרא מנ"ל לתלות בשל נכרים ומשום פת נכרי, דלמא יש להסתפק בשל ישראל ואסור משום חשעה"פ, ואפילו הכי מותר בהנאה. אך גם את דבריו דחה החק יעקב וכתב שכוונת התוספות רק לומר שגם אם היינו תולים בשל ישראל, מכל מקום היה לנו להתיר באכילה, דתלינן שאחר הפסח נעשה. אלא ע"כ ממה שאסרה הגמרא באכילה אין זה אלא משום פת נכרי, ומוכח שאזלינן בתר רוב עוברי דרכים<ref>והחק יעקב הוסיף וכתב שאדרבה מזה מוכח שהתוספות סובר דבספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר. אך יש להעיר על זה שכאן הספק הוא אחר - האם אחר הפסח נעשה או בתוך הפסח, ובזה אמר התוספות שיש לתלות שאחר הפסח נעשה משום שלא לחשוד בישראל חינם. אך אין זו הוכחה לכאורה לספק השקול האם של גוי או של ישראל. וצ"ת</ref>.
[[משתמש:א.א|א.א]] ([[שיחת משתמש:א.א|שיחה]]) 17:24, 1 במאי 2019 (IDT)