הצגת המקור של הדף "תשלומי תרומה לפי דמים או לפי מידה"

סיכום סוגית הגמרא בספק האם חיוב תשלומי התרומה הם לפי המידה שאכל או לפי דמים שאכל

הגמ’ בפסחים {דף לב.} מסתפקת מהו חיוב התשלומין של התרומה, האם החיוב הוא לשלם את השווי הכספי של התרומה שאכל, או שהחיוב זה לשלם פירות באותה המידה שאכל.
מסקנת הגמ’ שזה מחלוקת תנאים, שר"ע סובר שזה לפי דמים ורבי יוחנן בן נורי סובר שזה לפי מידה.

הנפק"מ
ואומרת הגמ’ שהנפק"מ תיהיה במקרה שלאחר שאכל את התרומה התייקרו הפירות, שאם חייב לשלם את השווי הכספי של הפירות שאכל אז כל מה שהוא חייב זה רק להחזיר פירות כפי השווי בזמן שאכל, אבל אם החיוב זה לשלם כפי המידה אז חייב להביא את אותה מידת הפירות אפילו שעכשיו זה שווה יותר.
ומדברי הגמ’ נראה שיש עוד נפק"מ האם חייב לשלם במקרה שאכל תרומת חמץ בפסח, שאם זה לפי דמים הוא פטור מלשלם, שהרי התרומה אז לא היתה שווה כלום אם כן אין שום שווי כספי שהוא צריך לשלם, אבל אם לפי מידה משלם אז צריך להחזיר תרומה כמו מה שאכל.

צדדי הספק
ברש"י1 נראה שהבין שצדדי הספק הם, שמצד אחד מדוע שכאן יהיה שונה משאר חיובי תשלומין ואם בשאר חיובי תשלומין תמיד החובה שלו זה להחזיר את השווי הכספי אז מדוע שכאן יהיה שונה, אבל מצד שני הרי כאן התורה חייבה אותו להחזיר דווקא פירות אם כן יש לומר שכאן יש חיוב להחזיר בדיוק כמו שאכל וחייב להחזיר פירות כפי המידה שאכל.

פסיקת הלכה
נחלקו בזה הראשונים, שיטת הרמב"ם שהאוכל תרומת חמץ בפסח פטור מלשלם כמו הצד שלפי דמים משלם, אבל הראב"ד פסק שחייב לשלם כמו הצד שלפי דמים משלם, שהרי כך כתוב במשנה שחייב לשלם.

מקרה שוודאי הולכים בו לפי דמים
הגמ’ אומרת שבמקרה והפירות הזלו אין שם הבדל אם לפי דמים או לפי מידה משלם, היות וברור שחייב לשלם כפי השווי הכספי שלהם כפי איך שהיו שווים בזמן אכילתם, היות ובוודאי אוכל תרומה לא אמור להיות פחות מגזלן, ובגזלן הדין הוא שאם הוזל שאינו יכול להחזיר חפץ כמו שגנב אלא חייב להחזיר את השווי הכספי בזמן הגניבה.

ובהסבר מדוע תרומה קשורה לגזלנות  נאמרו שני הסברים,
שיטת הרש"י2 שיש באוכל תרומה שני בעיות אחד עצם אכילת התרומה שתים שהוא גזל מהכהן, אז כלפי הכהן הרי הוא גזלן ממילא הוא חייב כמו בגזלן רגיל.
אבל בראשונים5 (רמב"ן רשב"א) משמע שיש הגדרה אחרת לענין, שכל אוכל תרומה הוא בעצם גוזל מהקדש, וכל התשלומי תרומה הם בעצם תשלומי גזילה להקדש, אם כן לא מסתבר שהתשלומי גזילה להקדש היו פחות מתשלומי גזילה הרגילים.

הרע"א (בגליון על הדף) שואל מדוע הגמ’ אומרת שבמקרה כזה אין ספק, הרי גם במקרה הזה יש ספק אם הוא חייב לשלם את התוספת של היוקר בכסף או בפירות, שאם לפי דמים משלם אז הוא חייב גם את התוספת בפירות, אבל אם לפי מידה הרי מספיק מה שהוא מביא מידה של הפירות כדי לכפר על מה שאכל ואת התוספת שחייב מדין גזלן ישלם כמו גזלן בכסף.
ונאמרו בדבר שני תירוצים, השפת אמת מתרץ שהרי כל התשלומי תרומה הם בעצם תשלומי גזילה, אם כן גם אם לפי מידה משלם הוא חייב להביא את הכל בפירות שהרי גם התוספת זה תשלומי גזילה אז גם אותם חייב לשלם בפירות כמו כל תשלומי התרומה.
אבל ברש"ש מתרץ בדיוק ההיפך שבמקרה כזה גם אם לפי דמים משלם הוא יכול לשלם את התוספת בכסף, שהרי הוא עשה את הכפרה כבר בזה שהוא הביא פירות באותו המידה שהוא אכל וכל מה שנשאר לו זה לשלם את הדמים של הגזלנות ואת זה יכול לעשות בכסף רגיל וזה לא קשור לפירות3.

1 שם בד"ה איבעיא להו ובד"ה גיורא "...אלא לפי דמים כשאר תשלומין…”
2 שם בד"ה כל היכא 
3 לכאורה הדברים האלו מתאימים לשיטת הרש"י שהתשלום של התוספת זה דין אחר
4 לכאורה הדברים האלו מתאימים לשיטת הראשונים שהתשלום של התוספת זה לא דין מיוחד אלא הוא חלק מתשלומי התרומה וכל תשלומי התרומה הם תשלומי גזילה של הקדש
5 בכתובות

בשיחה 
יש להוסיף שלפי שיטת הראשונים שכל הדין של תשלומי התרומה זה דין של תשלומי גזילה אם כן יש עוד הסבר מדוע יש ללכת לפי דמים שהרי כל התשלום הזה הוא דין של תשלומי גזילה אם כן שיהיה לו את אותם הדינים
[[קטגוריה:תרומה]]
[[קטגוריה:פסחים דף לב]]