ברכת האורז והדוחן

מקורות
בבלי:	ברכות לו ב - לז ב
רמב"ם:	ברכות ג י
שולחן ערוך:	אורח חיים רח ז-ח

הברכה שיש לברך על אורז ודוחן במצביהם השונים (חי, מבושל, אפוי), לפניהם ולאחריהם.

סוגית הגמרא

הגמרא (ברכות לו ב) מביאה דברי רב ושמואל שאומרים ש"כל שיש בו מחמשת המינים, מברכים עליו בורא מיני מזונות", ועוד אמרו ש"כל שהוא מחמשת המינים, מברכים עליו בורא מיני מזונות". ועושה הגמרא צריכותא לשתי המימרות, ש"כל שיש בו" השמיענו שאף על ידי תערובת ברכתו מזונות. ו"כל שהוא" השמיענו שאורז ודוחן לא מברכים עליו בורא מיני מזונות, אפילו הם בעין.
לעומת זאת בברייתא מובא (לז א), שעל פת אורז ופת דוחן מברכים תחילה וסוף כמעשה קדרה, כלומר מזונות ומעין שלוש. אך רב ושמואל יעמידוה שאין הכוונה שיש לברך עליהם כברכת מעשה קדרה מזונות ומעין שלוש, אלא שהם טעונים ברכה תחילה וסוף, אך ברכתם שהכל ובורא נפשות.
אמנם מברייתא אחרת, קושיה על רב ושמואל, שהברייתא אומרת שאורז שטחנו, אפאו או בישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, מברך עליו מזונות ומעין שלוש. ואין לומר שאתיא כר' יוחנן בן נורי, שסובר שאורז מין דגן הוא, שאם כן היה צריך לברך עליו המוציא וברכת המזון, אלא ודאי רבנן היא ותיובתא על רב ושמואל.

בהמשך מביאה הגמרא ברייתא אחרת שאומרת שעל אורז שטחנו ואפאו או בישלו אינו מברך אחריו ולא כלום, וזה סותר לברייתא דלעיל שמברך מעין שלוש.
בתחילה מתרצת הגמרא שמחלוקת תנאים היא. לדעת רבן גמליאל מברך אחריו מעין שלוש, ואילו לדעת חכמים ולא כלום. אמנם לבסוף מסיקה הגמרא, ששתי הברייתות הן אליבא דרבנן, וצריך לומר גם בברייתא הראשונה שאחר האורז ולא כלום.

ברכת האורז

ברכה אחרונה

לענין ברכה אחרונה על האורז, מוסכם בפוסקים שהלכה כהברייתא בסוף הסוגיה, שאינו מברך עליו ולא כלום. אמנם מבארים הראשונים, שאין הכוונה שאינו מברך כלום אחר האורז, אלא שמברך אחריו בורא נפשות. כן כתב בעל הלכות גדולות (א ברכות ד"ה אורז, וד"ה וכל מידי דתחילתו), ד'ולא כלום' בא לאפוקי מעין שלוש, וכן כתב רש"י (לז א ד"ה ולא כלום), וביאר שכוונת הגמרא שאינו מברך כלום מברכות פירות ארץ ישראל. וכן כתב הרי"ף (כו א) שכל ולא כלום הכוונה בורא נפשות רבות. וכן הוא ברא"ש (ברכות ו ח) וברמב"ם (ברכות ג י) ובשאר ראשונים.
אמנם יש להעיר שבסידור רש"י (קיד) כתוב שברכת אורז לבסוף ולא כלום, ואם רוצה יאמר בורא נפשות רבות.

אמנם לענין ברכה ראשונה על האורז, נחלקו הדעות כדלהלן.

אורז חי

הברייתא (לז א) כתבה בפשיטות שהכוסס את האורז, כלומר האוכל גרגרי אורז כמות שהם חיים, מברך בורא פרי האדמה. וכן מוסכם בפוסקים, וכן כתב להלכה מרן השלחן ערוך (אורח חיים רח ז).

אפאו או בישלו

דעת הגאונים

בתשובות הגאונים (ליק מה) מובא ששאלו את רב יהודאי גאון אודות ברכת אורז מבושל, והשיב שאין ברכת מזונות אלא על חמשת המינים, אבל על אורז לא. ואע"ג שבגמרא הויא תיובתא על רב ושמואל, מ"מ בהמשך הגמרא (לז ב) מביא רבא ראיה מדברי רב ושמואל שעל ריהטא (חביץ קדרה) יש לברך מזונות, אם כן מוכח שדבריהם לא נדחו והלכה כמותם. כן מובא גם בשבלי הלקט (סדר הברכות קנט) ובאגור (הלכות סעודה ריט) בשם רבנו שמואל בן חפני בחבור שער הברכות (דרוש מקור), שאין ברכת מזונות אלא על ה' מינים.
אמנם לא מבואר בדבריהם, אם ברכתם שהכל או אדמה, רק מבואר שאין מברכים עליהם מזונות.
בעל הלכות גדולות (א ברכות ו ד"ה ארוזא) כתב בתחילת דבריו שעל אורז ודוחן יש לברך בורא פרי האדמה, דלאו מיני דגן הם. אך מיד הביא בשם 'יש אומרים', שעל אורז שבישלו או אפאו מברך בורא מיני מזונות.
בראבי"ה (א ברכות קב) הבין שכן היא דעתו שעל אורז מברך בורא מיני מזונות, וכן כתב הגהות מיימוניות (ברכות ג ח) בשם בה"ג. אך הרשב"א (ברכות לז א ד"ה תיובתא) הבין בדעת בה"ג שאינו מברך מזונות על אורז, וכן למד בדעתו בעל שבלי הלקט (סדר ברכות קנט).

ודעת הראבי"ה עצמו (א ברכות קב, שו"ת קמח), שעל אורז יש לברך בתחילתו שהכל, שכשם שאחריו אינו מברך ולא כלום, דהיינו בורא נפשות, כן הדין גם בלפניו. שלא מצאנו בכל הברכות אלא מה שברכתו המוציא מברך אחריו שלוש ברכות, ומה שברכתו מזונות אחריו מעין שלוש, ושברכתו שהכל לאחריו בורא נפשות. הובאו דבריו גם בהגהות מיימוניות (ג י).

שיטת הראשונים

כתב הרי"ף (כו א) שכיון שאיתותבו רב ושמואל, הלכה כהך ברייתא שעל אורז שבישלו, יש לברך תחילה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות, וכן פסק הרמב"ם (ברכות ג י), , וכן משמע בתוספות (לז א ד"ה תיובתא), וכן הסכימו הרבה ראשונים; הרשב"א (ברכות לז א ד"ה תיובתא), הרא"ש, ספר האשכול (ברכת מיני מזונות ופירות מב ב), ספר הרוקח (שמא), המנהיג (הלכות סעודה רלב), והריטב"א (הלכות ברכות א ח) וספר הפרדס (שער הדגן ד"ה פת אורז) ואבודרהם (ברכת בורא מיני מזונות) ותשב"ץ קטן (שכב) ושיבולי הלקט (ברכות קנט) והטור (אורח חיים רח).
ובארחות חיים לוניל (א ברכות ה) פסק כדעת הרי"ף והוסיף שכן הוא גם שאר מינים שהם מזון כגון 'פניס' מברכים עליהם מזונות ונפשות.

שלחן ערוך ואחרונים

מרן השלחן ערוך (אורח חיים רח ז) פסק שהכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה ובורא נפשות. ואם בישלו או שטחנו ועשה ממנו פת, פסק כדעת רוב הראשונים שיש לברך בורא מיני מזונות בתחילתו, ובורא נפשות בסופו.

אם דווקא בשנתמעך

בפסקי ריא"ז (ברכות ו יא) מחלק וכותב, שאורז מברך עליו בורא פרי האדמה בין חי בין מבושל שהוא בעינו, אך בישלו ועשאו כעין דייסא, וכן אם עשה ממנו פת, מברך מזונות.
גם הרא"ש (ו ח) כתב שאורז שבישלו ועשאו כעין דייסא מברכים עליו בורא מיני מזונות. משמע שאם בישלו שלא כדייסא ברכתו אדמה, וכן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה טז ה קמו א).

מדברי הרא"ש הללו, דייק הבית יוסף (רח ד"ה ומכל מקום), שמה שפסקו הראשונים לברך בורא מיני מזונות על אורז מבושל, זהו דווקא בשנתמעך כעין דייסא, אבל אם לא נתמעך דינו בורא פרי האדמה. אמנם בשלחן ערוך (רח ז) לא הזכיר חילוק זה אלא כתב בסתם 'אם בשלו', אך הרמ"א הוסיף 'עד שנתמעך'.

דעת הרב פרי האדמה (ד ג) שכל שלא נתמעך הרבה כעין חביץ קדרה, אלא הגרעינים נשארו שלמים, ברכתו בורא פרי האדמה. וכן כתב בשמו בספר אהל יצחק על הרמב"ם (ברכות ג י) שכדי לברך מזונות צריך שיהיו הגרעינים דבוקים אחד אל אחד, ומבושלים הרבה עד שאינו לועסן כלל אלא בולעם כמו שהם, שזהו מעשה קדרה.

ברכת הדוחן

בעל הלכות גדולות (א ברכת הפירות ד"ה דוחן) כתב שעל דוחן יש לברך בתחילתו בורא פרי האדמה, ובסופו בורא נפשות.

הרי"ף להלכה (כו א) שפת דוחן יש לברך עליו בתחילתו שהכל, ובסופו 'בורא נפשות', ולא ביאר הטעם. וכן פסק הרמב"ם (ברכות ג י) שפת דוחן דינה כשאר פת קטנית שברכתה שהכל.
התוספות (לז א ד"ה אם) מעירים, שהתיובתא על רב ושמואל מהברייתא היא רק לגבי אורז, שהרי לא הוזכר שם דוחן. ולכן מעלים התוס' אפשרות שבדוחן הלכה כרב ושמואל שאין מברכים עליו מזונות, אבל לא ביארו התוס' מה ברכתו. אמנם בספר אהל מועד (שער הברכות דרך ד נתיב ב) כתב שר"ת פסק לברך שהכל.
במנהגי מהרי"ל (ליקוטים לא) משמע שמסכים לדעת הרי"ף בזה, שברכת הדוחן שהכל. וכן משמע בארחות חיים לוניל (א ברכות ה) שהזכיר רק דעת הרי"ף והרמב"ם בזה.

הרשב"א (לז א ד"ה תיובתא) כתב שראייתו של הרי"ף מן הברייתא דקתני 'אלו הן מעשה קדרה חלקי טרגיס, אורז וכו', אבל דוחן לא קתני, וכן שנינו בברייתא 'הכוסס את האורז', ודוחן לא קתני. ותמה על הרי"ף שלו יהי שאין מברכים עליו מזונות, אבל על כל פנים היה לו לומר לברך על דוחן 'בורא פרי אדמה', וסיים בצ"ע.
גם בספר האשכול (ברכת מיני מזונות ופירות מב ב) תמה בזה על הרי"ף, שהרי אורז ודוחן דין אחד להם.
בספר הפרדס (שער הדגן ד"ה פת דוחן) הביא תירוץ לדברי הרי"ף, שכיון שיצאו מתורת פת שברכתו מזונות, גם האדמה לא מברכינן עלייהו, אבל דחה תירוץ זה, שאע"ג שאין עליו תורת פרי יש לברך עליו בורא פרי האדמה, שלא מצאנו מעליותא לפת אלא בהמוציא לחם מן הארץ, אבל שאר דברים מברך האדמה.
בארחות חיים לוניל (א ברכות ה) כתב לתרץ (לגבי כל פת קטנית) שכיון שיצא מתורת פרי, מברך עליו ברכה כוללת, אי נמי שבאמת נשתנה לגריעותא, שדרך הנאתו כשהוא פרי ויצא מתורת פרי.

תלמידי רבנו יונה (דפי הרי"ף כו א ד"ה ופת) כתבו שטעמו של הרי"ף לחלק בין דוחן לאורז, הוא ממה שמצאנו שהתנא ר' יוחנן בן נורי מחלק ביניהם. ואף שאין הלכה כמותו, מ"מ למדנו שאין דינם שווה. אך הביא הר"ן בשם גאון אחד, שגם על דוחן יש לברך בורא מיני מזונות, כיון שגם הוא מזין, שכיון שדברי רב ושמואל נדחו מן הברייתא, יש להשאיר הברייתא כפשטה שאורז ודוחן מברכים עליהם כמעשה קדרה והיינו מזונות, אך לא לגמרי כמעשה קדרה, אלא לאחריו בורא נפשות, וכמו ששנינו בברייתא השניה.
ולדעת רבנו יונה (ד"ה הנה) אף על שאר דברים המזינים (כגון המין הנקרא פניצ"ו), יש לברך עליהם תחילה בורא מיני מזונות.
גם הרא"ש כתב שראייתו של הרי"ף אינה ראיה, לפי שמה שנקטה הברייתא אורז ולא דוחן, הוא כדי לאפוקי מדעת ר' יוחנן בן נורי הסובר שאורז מין דגן הוא, אך אה"נ דמברכים עליו מזונות ונפשות כמו אורז, וכדמשמע בברייתא הראשונה - 'כמעשה קדרה', שכיון שגם דוחן הוא מזין וסועד את הלב, דינו כאורז.
כן היא גם דעת הרשב"א (לז א ד"ה תיובתא), שהביא שגם דעת הראב"ד כן, שדוחן ואורז חד ברכתא להו, וכן בשיטה מקובצת (לז א ד"ה כל שהוא) מבואר שעל דוחן יש לברך כמו אורז 'בורא מיני מזונות'. וכן דעת המאירי (ברכות לז א ד"ה אורז), והרי"ד בפסקים (ברכות לז א), וספר הרוקח (שמא), וספר המנהיג (הלכות סעודה רלב), והריטב"א (ברכות לז א ד"ה ופת דוחן, הלכות ברכות א ח) ומחזור ויטרי (עא) וסידור רש"י (קיד) וספר האורה (א מה הלכות פירות ומיני מזונות) ואבודרהם (ברכת בורא מיני מזונות) ושיבולי הלקט (ברכות קנט).
כן הוא גם בפסקי ריא"ז (ברכות ו יא) להשוות בין דוחן לאורז, אלא שלדעתו גם באורז אם לא נתמעך כדייסא יש לברך עליו אדמה.

ולדעת ראבי"ה (א ברכות קב), יש לברך על דוחן 'שהכל נהיה בדברו', כשם שיש לברך על אורז לדעתו.

הטור (אורח חיים רח) הביא דעת הרי"ף והרמב"ם שיש לברך שהכל על פת דוחן, ודעת בה"ג שיש לברך בורא פרי האדמה. אבל פסק כאביו הרא"ש שיש לברך על פת דוחן או תבשיל דוחן בורא מיני מזונות, והוסיף גם את דברי רבנו יונה בשם גאון, שאף שאר דברים שמזינים, ברכתם בורא מיני מזונות.

תערובת אורז ודבר אחר

כתב הרי"ף (כו א) דהא דמברכים על אורז מזונות הוא דווקא כאשר הוא בעין, אך על ידי תערובות לא, שהרי לא הופרכו דברי רב ושמואל אלא לענין אורז בעין, אבל לענין תערובות קיימא לן כוותייהו דליכא מאן דפליג עלייהו וסוגיין כוותייהו. וכן הוכיח הרשב"א (לז א ד"ה תיובתא) שדברי רב ושמואל שאמרו 'כל שיש בו מחמשת המינים מברכים עליו במ"מ' לא נדחו, ולכן יש לדייק שאורז ודוחן ע"י תערובת לא.
כן הסכים גם הרא"ש (ו ח), אבל הוסיף שזהו דווקא כאשר המין האחר הוא הרוב, דומיא דחמשת מיני דגן שאפילו שהמין האחר הוא הרוב מברך מזונות. מבואר יוצא מדברי הרא"ש, שאם המין האחר הוא המיעוט, יש לברך על התערובת כברכת האורז, והיינו בורא מיני מזונות, וכן העתיק רבנו ירוחם (אדם וחוה טז ה קמו א), וכן הוא בספר ה אשכול (ברכת מיני מזונות ופירות מב ב), וכן פסק הטור (אורח חיים רח).

הריטב"א (ברכות לז א ד"ה הכוסס את האורז הלכות ברכות א כט) כתב שתבשיל שיש בו אורז או דוחן, אם הם עיקר התבשיל מברך ברכתם הראויה להם בורא מיני מזונות ונפשות, אך אם אינם עיקר התבשיל, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. משמע שסובר כדעת הרא"ש, אלא שלא חילק בין רוב למיעוט, אלא בין עיקר לטפל.

אמנם הרמב"ם (ברכות ג י) העתיק דברי הרי"ף בלא תוספת, שאורז מברך עליו מזונות ונפשות, בתנאי שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו.
ובבית יוסף (רח ד"ה ומ"ש רבנו ואם עירב) דייק מדבריו שאינו סובר כהרא"ש שדווקא כשהוא מיעוט, אלא כל שהאורז בתערובת עם דבר אחר אפילו הוא הרוב, אינו מברך עליו מזונות.

בשלחן ערוך (רח ז) פסק לכאורה כדעת הרא"ש, שכתב שברכת האורז מזונות דווקא כשהוא לבדו, ואם עירב מן האורז בתבשיל אחר, והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל.

זיהוי האורז והדוחן

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה.

בספר הפרדס (שער הדגן ד"ה פת דוחן) כתוב שהדוחן הוא 'פניגול' בלעז.