9,976
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול חמץ"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 3: | שורה 3: | ||
== גדר הביטול מהתורה == | == גדר הביטול מהתורה == | ||
ה'''גמרא''' (פסחים ד ב) אומרת שמדאורייתא מספיק ביטול חמץ ואין צורך אף לבדוק ולבערו, ורק חכמים הם שהצריכו גם לבדוק ולבער. | ה'''גמרא''' (פסחים ד ב) אומרת שמדאורייתא מספיק ביטול חמץ ואין צורך אף לבדוק ולבערו, ורק חכמים הם שהצריכו גם לבדוק ולבער. ונחלקו הראשונים בגדר ביטול חמץ מן התורה. | ||
=== שיטת רש"י והרמב"ם === | |||
'''רש"י'''' (ד"ה בביטול) מסביר שביטול החמץ שמועיל מדאורייתא, הוא מ ה'''פסוק''' (שמות יב טו): {{ציטוט|שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם}}, שמשמעה השבתה בלב. | '''רש"י'''' (ד"ה בביטול) מסביר שביטול החמץ שמועיל מדאורייתא, הוא מ ה'''פסוק''' (שמות יב טו): {{ציטוט|שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם}}, שמשמעה השבתה בלב. | ||
כעין זה כתוב גם בספר '''הלכות גדולות''' (יא פסח ד"ה ומאן), שחובת הביטול נלמדת מן הפסוק "תשביתו שאור מבתיכם", ואם מצא חמץ אחר שביטל, לא חייב עליו משום 'בל יראה ובל ימצא'. וכן כתב ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ב ב) שמצות השבתה האמורה בתורה, היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר הארץ. | כעין זה כתוב גם בספר '''הלכות גדולות''' (יא פסח ד"ה ומאן), שחובת הביטול נלמדת מן הפסוק "תשביתו שאור מבתיכם", ואם מצא חמץ אחר שביטל, לא חייב עליו משום 'בל יראה ובל ימצא'. וכן כתב ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ב ב) שמצות השבתה האמורה בתורה, היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר הארץ. כן כתב גם '''שיבולי הלקט''' (רו) בשם אחיו'''ר' בנימין נר"ו''', שמהתורה די בביטול, דכתיב 'תשביתו'. | ||
<BR/>והביאו לזה ראיה גם מן התרגום לפסוק, שמתרגם: {{ציטוט|שַׁבְעַת יוֹמִין פַּטִּירָא תֵיכְלוּן בְּרַם מִפַּלְגוּת יוֹמָא דְמִיקַמֵּי חַגָּא '''תְבַטְּלוּן''' חָמִיר מִבָּתֵּיכוֹן<ref>כן הוא בתרגום יונתן, וכן תירגם אונקלוס, אלא ששם במקום המלים: "מפלגות יומא דמיקמי חגא", כתב "ביומא קדמאה".</ref>}}. | |||
ראיה נוספת לשיטה זו הביאו הראשונים מן המשנה (מט א): "היה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו וכו', ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ולבער ולחדור למצוותו, יחזור ויבער, ואם לאו מבטלו בלבו". | |||
=== שיטת התוספות === | |||
אבל '''תוספות''' (פסחים ד ב ד"ה מדאורייתא) הקשו על פירוש זה, והוכיחו שהשבתה היא ביעור החמץ מן העולם: | |||
אבל '''תוספות''' (ד ב ד"ה מדאורייתא) הקשו על פירוש זה, והוכיחו שהשבתה היא ביעור החמץ מן העולם: | * שמצינו שאומר ר' עקיבא בגמרא (ה א) שהפסוק 'אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם' הוא הבערה, שהיא מלאכה האסורה ביום טוב, ולכן הכרח הוא ש'ביום הראשון' האמור בפסוק, אין הכוונה ליום טוב ראשון של חג, אלא ליום י"ד. | ||
* שמצינו שאומר ר' עקיבא בגמרא (ה א) שהפסוק 'אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם' הוא | |||
* הגמרא אומרת שתשביתו הוא משש שעות ולמעלה, והרי זהו אחר זמן איסור, ואין מועיל בו ביטול החמץ. | * הגמרא אומרת שתשביתו הוא משש שעות ולמעלה, והרי זהו אחר זמן איסור, ואין מועיל בו ביטול החמץ. | ||
לכן מפרש '''ר"י''' שם בתוספות, שבביטול אין מצות תשביתו, אלא הוא מועיל מדין הפקר, שמאחר שביטלו הרי הוא הפקר וכאילו אינו ברשותו. ואף שבסתמא צריך [[להפקיר בפני שלושה]], מדראורייתא לא צריך. | לכן מפרש '''ר"י''' שם בתוספות, שבביטול אין מצות תשביתו, אלא הוא מועיל מדין הפקר, שמאחר שביטלו הרי הוא הפקר וכאילו אינו ברשותו. ואף שבסתמא צריך [[להפקיר בפני שלושה]], מדראורייתא לא צריך. | ||
| שורה 18: | שורה 19: | ||
<BR/>ה'''מאירי''' (ו א ד"ה כבר) כתב שמצוות 'תשביתו' האמורה בתורה, הוא שיוציא את החמץ מביתו ויבערנו. ואף שאמרו שמדאורייתא בביטול בעלמא סגי, הוא מפני שכאשר מבטלו, כבר אינו שלו. ומדבריו מבואר שמצות 'תשביתו' של ביעור החמץ אינה אלא על חמץ ידוע כל זמן שלא ביטלו, וחמץ שאינו ידוע אינו צריך לחזר אחריו לבערו. ומ"מ לאחר שביטל את הידוע, יצא החמץ מרשותו ואין עליו חובת ביעור מן התורה. | <BR/>ה'''מאירי''' (ו א ד"ה כבר) כתב שמצוות 'תשביתו' האמורה בתורה, הוא שיוציא את החמץ מביתו ויבערנו. ואף שאמרו שמדאורייתא בביטול בעלמא סגי, הוא מפני שכאשר מבטלו, כבר אינו שלו. ומדבריו מבואר שמצות 'תשביתו' של ביעור החמץ אינה אלא על חמץ ידוע כל זמן שלא ביטלו, וחמץ שאינו ידוע אינו צריך לחזר אחריו לבערו. ומ"מ לאחר שביטל את הידוע, יצא החמץ מרשותו ואין עליו חובת ביעור מן התורה. | ||
על שיטת זו של רבנו תם, הקשו הראשונים מספר קושיות | על שיטת זו של רבנו תם, הקשו הראשונים מספר קושיות, הובאו ב'''רמב"ן''' (פסחים ד ב) וב'''מגן אבות''' למאירי (ענין יח): | ||
* לא מצאנו בלשון התנאים והאמוראים בשום מקום, שקראו לביטול חמץ 'הפקר'. | * לא מצאנו בלשון התנאים והאמוראים בשום מקום, שקראו לביטול חמץ 'הפקר'. | ||
* גם במקומות אחרים מצאנו הבדל בין לשון 'ביטול' ללשון הפקר, כגון 'ביטול רשות' בעירובי חצרות, 'בטול עבודה זרה' וכד', שודאי אינם משום הפקר. | * גם במקומות אחרים מצאנו הבדל בין לשון 'ביטול' ללשון הפקר, כגון 'ביטול רשות' בעירובי חצרות, 'בטול עבודה זרה' וכד', שודאי אינם משום הפקר. | ||
| שורה 27: | שורה 28: | ||
* הלשון שאמרו בביטול 'שיהיה בטל וחשוב כעפר הארץ' אינו מועיל בהפקר. | * הלשון שאמרו בביטול 'שיהיה בטל וחשוב כעפר הארץ' אינו מועיל בהפקר. | ||
* כיון שהוא עצמו יכול לזכות בו, אין זה נחשב שמפקירו לאחרים, ואם כן מנא לן להתיר. | * כיון שהוא עצמו יכול לזכות בו, אין זה נחשב שמפקירו לאחרים, ואם כן מנא לן להתיר. | ||
=== הסבר הרמב"ן === | |||
ה'''רמב"ן''' (פסחים ד ב) מכח קושיות אלו שהקשה על רבנו תם, כתב שהביטול מועיל להוציאו מתורת חמץ ולהחשיבו כעפר שאינו ראוי לאכילה. והוסיף לבאר, שכיון שחמץ הוא איסור הנאה, וקיימא לן איסור הנאה אינו ממון, היה מן הדין שלא יעבור עליו אדם משום בל יראה בפסח, שהרי אין איסור אלא על חמץ שלו ברשותו. אלא שעשאתו התורה כאילו היא ברשותו, לעבור עליו בשני לאוין, מפני שרוצה הוא בקיומו. ולכן, כאשר מגלה דעתו שאינו רוצה בו ומבטלו מדין ממון, ממילא אינו עובר עליו, דשוב לא קרינא ביה 'לך'. וזהו עדיף מהפקר, לפי שאינו יכול לזכות בו בחזרה, שהרי עשהו כעפר. | |||
<BR/>כל זה ייתכן לומר גם בדעת רש"י ודעימיה, שכתבו שזוהי כוונת התורה 'תשביתו' היינו בלב. וכתב הרמב"ן שזוהי השבתה האמורה בכל מקום, כגון "שביתה ממלאכה". | |||
=== חמץ ידוע === | |||
ה'''רמב"ן''' (ד א ד"ה ענין) כתב שביטול החמץ מועיל מן התורה גם לחמץ ידוע, שכן מוכח ממשנת 'היה הולך לשחוט וכו' מבטלו בלבו', וכן מוכח מהמוצא גלוסקא יפהפיה ומתלמיד היושב לפני רבו ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת. | |||
== גזירת חכמים לבטל את החמץ בנוסף לביעור == | == גזירת חכמים לבטל את החמץ בנוסף לביעור == | ||
ה'''גמרא''' (פסחים ו ב) מביאה דברי רב יהודה שאדם הגם שבודק הוא את החמץ, צריך לבטלו. | ה'''גמרא''' (פסחים ו ב) מביאה דברי רב יהודה שאדם הגם שבודק הוא את החמץ, צריך לבטלו. | ||