9,976
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול חמץ"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 6: | שורה 6: | ||
=== שיטת רש"י והרמב"ם === | === שיטת רש"י והרמב"ם === | ||
'''רש"י'''' (ד"ה בביטול) מסביר שביטול החמץ שמועיל מדאורייתא, | '''רש"י'''' (ד"ה בביטול) מסביר שביטול החמץ שמועיל מדאורייתא, נלמד מן ה'''פסוק''' (שמות יב טו): {{ציטוט|"שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם...".}} וסובר רש"י שמשעותה של השבתה היא בלב. | ||
כעין זה כתוב גם בספר '''הלכות גדולות''' (יא פסח ד"ה ומאן), שחובת הביטול נלמדת מן הפסוק "תשביתו שאור מבתיכם", ואם מצא חמץ אחר שביטל, לא חייב עליו משום 'בל יראה ובל ימצא'. וכן כתב ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ב ב) שמצות השבתה האמורה בתורה, היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר הארץ. כן כתב גם '''שיבולי הלקט''' (רו) בשם אחיו'''ר' בנימין נר"ו''', שמהתורה די בביטול, דכתיב 'תשביתו'. | כעין זה כתוב גם בספר '''הלכות גדולות''' (יא פסח ד"ה ומאן), שחובת הביטול נלמדת מן הפסוק "תשביתו שאור מבתיכם", ואם מצא חמץ אחר שביטל, לא חייב עליו משום 'בל יראה ובל ימצא'. וכן כתב ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה ב ב) שמצות השבתה האמורה בתורה, היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר הארץ. כן כתב גם '''שיבולי הלקט''' (רו) בשם אחיו '''ר' בנימין נר"ו''', שמהתורה די בביטול, דכתיב 'תשביתו'. | ||
<BR/>והביאו לזה ראיה גם מן התרגום לפסוק, שמתרגם: {{ציטוט|שַׁבְעַת יוֹמִין פַּטִּירָא תֵיכְלוּן בְּרַם מִפַּלְגוּת יוֹמָא דְמִיקַמֵּי חַגָּא '''תְבַטְּלוּן''' חָמִיר מִבָּתֵּיכוֹן<ref>כן הוא בתרגום יונתן, וכן תירגם אונקלוס, אלא ששם במקום המלים: "מפלגות יומא דמיקמי חגא", כתב "ביומא קדמאה".</ref>}} | <BR/>והביאו לזה ראיה גם מן התרגום לפסוק, שמתרגם: {{ציטוט|"שַׁבְעַת יוֹמִין פַּטִּירָא תֵיכְלוּן בְּרַם מִפַּלְגוּת יוֹמָא דְמִיקַמֵּי חַגָּא '''תְבַטְּלוּן''' חָמִיר מִבָּתֵּיכוֹן..."<ref>כן הוא בתרגום יונתן, וכן תירגם אונקלוס, אלא ששם במקום המלים: "מפלגות יומא דמיקמי חגא", כתב "ביומא קדמאה".</ref>.}} | ||
ראיה נוספת לשיטה זו הביאו הראשונים מן המשנה (מט א): "היה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו וכו', ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ולבער ולחדור למצוותו, יחזור ויבער, ואם לאו מבטלו בלבו". | ראיה נוספת לשיטה זו הביאו הראשונים מן המשנה (מט א): "היה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו וכו', ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ולבער ולחדור למצוותו, יחזור ויבער, ואם לאו מבטלו בלבו". | ||